הבמאי סרג'ו לאונה, שעבד עם קלינט איסטווד, אמר על השחקן שיש לו רק שתי הבעות פנים: האחת עם כובע והשנייה בלי. בפרפרזה על האבחנה ההיא, בסרט הפולני "365 ימים" יש רק שני סוגי סצנות: הגיבורים עושים סקס או שהם תוהים מתי הם יוכלו לעשות סקס. וזה מה שאתם צריכים לזכור בבואכם לשחרר שעתיים מחייכם לטובת הסרט האירוטי שמסחרר את נטפליקס והרשתות החברתיות בימים אלה.
"365 ימים""365 ימים"
מרגישים את המתח?
(מתוך "365 ימים")
מאסימו הוא ראש משפחת פשע איטלקית. הוא מביא איתו 190 סנטימטר של קוביות בטן וקול נמוך, נשים נופלות לרגליו אבל הראש שלו ממוקד רק בבחורה אחת, לורה, שהוא ראה פעם במשקפת במהלך עסקה כושלת של העסק המשפחתי. חמש שנים הוא מחפש אחריה עד שהוא מוצא אותה במקרה, כשהיא מגיעה לחגוג יום הולדת באי נופש איטלקי, בימים שאיטליה עוד הייתה יעד לגיטימי לתיירות. הוא עושה את הדבר המתבקש - חוטף אותה "היפה והחיה" סטייל, ומקציב לה 365 יום להתאהב בו. המצרכים: מקלחות משותפות, קשירות מיטה ומסעות שופינג של שמלות מעצבים. אם זה לא יקרה, הוא מבטיח להחזיר אותה לחיים האפורים שלה בוורשה ולא לקנות לה אפילו שמלת מעצבים אחת.
די ברור שלורה מעוניינת במאסימו (בינינו, בנות, מי יכולה לסרב למשפט המפתה "את רוצה לגעת בזה?"), אבל "365 ימים" לוקח את הזמן ורק באמצע הסרט מגיעה נקודת המפנה. לורה מזנקת מהיאכטה בניסיון לברוח ממאסימו, והוא קופץ אחריה ולוכד אותה או מציל אותה - אין לי מושג אם הבחורה ידעה לשחות. המחווה הזאת מרגשת את לורה כל כך, שהיא מיד מעניקה לו מין אוראלי ואז את עצמה, והחל מהנקודה הזאת הם פוצחים בסשן אינסופי של משגלים. בשלב מסוים לורה משלימה את המהפך וצובעת לבלונד זימתי שלא מחמיא לה בשיט והם אפילו מתכוונים להתחתן, עד שמגיע הסוף המפתיע ששם קץ לשרשרת ההזדווגויות.
"365 ימים""365 ימים"
העלילה פחות חשובה
(מתוך "365 ימים")
וזאת אולי הפעם האחרונה שמישהו יקדיש תשומת לב לעלילה של "365 ימים". משום שהיא לא באמת קיימת, היא רק אוויר דחוס שממלא את הגאפים בין השיגולים. "365 ימים", שכתש את בתי הקולנוע בפולין רגע לפני שהקורונה סגרה הכל ואז עלה לנטפליקס, כבר זכה לכינוי "50' גוונים של אפור' הפולני". גם הוא נוצר על פי ספר שכתבה הסופרת הפולניה בלאנקה ליפינסקה, גם הוא מרפרר לפנטזיות על מין עם גבר שלוקח מה שהוא רוצה, גם הוא מכוון לקהל יעד נשי ויש לו מטרה אחת: לחרמן. אבל כמו שזה נראה "365 ימים" מצליח להתעלות על "50 גוונים" בלא מעט אספקטים.
נתחיל מהחשוב שבהם – מישל מורונה ואנה מריה סיקלוקה, השחקנים הראשיים, הם ללא ספק אנשים חושניים ומושכים, שמצליחים לשכנע בתשוקה שמחברת ביניהם. בעיקר מורונה, שבאמת הורס את הבריאות כשהוא מתייסר בעירום חלקי מהעובדה שלורה לא נענית לו. גם הנכונות של הסרט (שאגב, בוים על ידי אשה) ללכת עד הסוף ולצעוד אל תוך מלכודות הקאמפ בראש מורם ובגאון, בלי להתנצל, מקל על הצופה שמבקש להתמסר לשעתיים של ג'אנק קולנועי חשקני ומבדר. העובדה ששעה שלמה מושקעת במשחק המקדים של לורה ומאסימו, שרגיל לקחת הכל בכח ומבקש מלורה ללמד אותו להיות עדין, מבהירה שהאירוטיקה אכן עמדה בראש מעייניהן של הנוגעות בדבר.
"365 ימים""365 ימים"
מפנטזים - ומקיימים
(מתוך "365 ימים")
"365 ימים" הוא לא סרט לחובבי קולנוע, הוא רק יעצבן אותם. הוא גם לא יעניק השראה לנשות ואנשי מי טו האשטג – לנשים בסרט אין שום תחושת ערך עצמי וגם הגיבורה מבטלת את עצמה במהירות שיא לטובת השובה שלה. כדי ליהנות ממנו כדי לכייל את עצמכם למוד הנכון, לפנות שעתיים מהחיים ולקחת בחשבון שיכול להיות שתצאו בצד השני קצת יותר יצריים משנכנסתם.