לספר לילדים איך הם באו לעולם? קלי קלות. לספר להם מה צפוי לקרות לעולם בתוך כמה שנים - זה כבר הרבה יותר מסובך. הטמפרטורות עולות, הקרחונים נמסים, מינים ביולוגיים נכחדים, ובקהילה המדעית יש קונצנזוס שהחיים בכדור הארץ עתידים להשתנות באופן קריטי, ולא לטובה. ואם שינוי האקלים הוא הנושא הבוער של העידן הנוכחי, נערת הפוסטר שלו היא גרטה טונברג, ז'אן דארק של דור הטיקטוק, הגיבורה המעונה שיצאה בגיל 15 למאבק במוקדי הכוח. כעת היא מככבת בלא פחות משלושה ספרי ילדים ונוער שיוצאים לאור בעברית, בניסיון להכין את הטף לאפוקליפסה.
"גרטה והענקים" מאת זואי טוקר וזואי פרסיקו (הוצאת אגם) מזכיר מעשיה או משל של איזופוס. "היה היתה ילדה שחיה בלב יער יפהפה", נפתח הספר, "בוקר אחד, משהו לא היה בסדר". היער נהרס, בעלי החיים נקלעים למצוקה והזאב מבקש את עזרתה. האחראים למצב הם הענקים, כלומר בני האדם: "הם היו שם מאז ומתמיד, אבל כעת הם היו גרועים מאי פעם", ו"כולם פחדו מהם. כולם, חוץ מגרטה". הילדה היחידה והתמה עם שתי הצמות מתגייסת להושיע, ומארגנת הפגנה שבסופה, הענקים מבטיחים להתחשב בסביבה. בהתאם לפישוט האופייני לספרי ילדים, זה נגמר ב"סוף טוב, הכל טוב". ובהצלחה לקואלות.
הספר "גרטה: סיפורה של הילדה שרצתה להציל את כדור הארץ" מאת ולנטינה קמריני וורוניקה וצ'י קראטלו (הוצאת תכלת), פונה לקהל בוגר בכמה שנים, וגם בו הגיבורה הראשית אינה הפלנטה, כי אם גרטה. הספר נצמד לנקודת מבטה של הצעירה, ש"בוקר אחד באוגוסט, בעיר שטוקהולם שבשבדיה (...) החליטה שהיא לא יכולה להתעלם יותר מהבעיות שמסכנות את כדור הארץ". זהו פרק נוסף של "גרטה נגד העולם", ובעוד היא מודאגת, "נראה היה כאילו איש בעולם לא מתייחס לבעיות האלה ברצינות". הספר מתאר כיצד באמצעות הפגנות, פוסטים באינסטגרם ונאומים, גרטה מצליחה לטלטל אפילו את מנהיגי העולם, ש"המשיכו להתנהג אופן ילדותי" ו"התעלמו מבעיות הסביבה משום שפחדו מהמורכבות שלהן". במהלך הספר טונברג מושווית לרוזה פארקס, ונאמר ששמונה חודשים לאחר שפצחה בשביתה, "סוף סוף העולם התחיל להבין עד כמה המצב חמור". העולם כולו על כתפיה.
ככל שהילדים גדלים, ניתן להעביר להם תכנים יותר מורכבים. כך עושה "קוראים לי גרטה ויחד נציל את העולם" מאת ולנטינה ג'יאנלה (הוצאת אגם), שמשתמש בסיפורה של טונברג כנקודת מוצא לעיסוק בהרחבה בשינוי האקלים והשלכותיו, בסוגיות של מיחזור, פלסטיק ומי שתייה וכדומה. הספר אף מגדיל עשות ומציין שגרטה מתמודדת עם אספרגר, מפרט את הקשיים הכרוכים בתסמונת, ומציע שהיא הפכה את מה שנתפס כמגבלה ליתרון, בכך שסייע לה להתמסר למאבק שלה, בין היתר הודות להיעדר עכבות חברתיות.
הספרים על גרטה מלאים כוונות טובות. כל הדרך לתרחיש הבלהות האקלימי הם מנסים להנגיש לילדים תוכן מדעי שגם למבוגרים קשה לתפוס. אך יותר מאופטימיות, הקריאה בהם מעלה חוסר נוחות. כדי לעורר הזדהות בקרב ילדים, הכותבים מתמקדים בילדה אחת. זהו צעד מתבקש אולי לכתיבת סיפור ילדים, אבל בו בדיוק טמונה הצרה: הספרים משכפלים את אותם דפוסי חשיבה שהובילו אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים - תרבות שמקדשת גיבורים אינדיבידואליים ועטורי תהילה, יחידים נשגבים שמתעלים על כל השאר, ושהסולידריות בה היא רק בונוס מתוק. במסווה של ספרים אקולוגיים, אנחנו מקבלים בעיקר ספרי העצמה לילדים, מהז'אנר הנפוץ של "תרצה - תצליח".
אבל חברה של אינדיבידואלים מוחלטים ואגוצנטריים היא המתכון לאסון אקולוגי. כי בחברה כזאת הזבל של אדם אחד הוא הבעיה של מישהו אחר. כי במחיר המטרה העליונה של הגשמה עצמית, אנחנו מתעלמים מהרעיון של טובת הכלל. ספרי "גרטה" הם דרך מבורכת לעורר מודעות. אך הדור הבוגר מוכרח כבר להכין את הדורות הבאים - ועוד קודם לכן, את עצמו - לשינוי רדיקלי בהרבה. שינוי מחשבתי ששם את הסביבה שלנו לפנינו בסדר העדיפויות. התשובה לא טמונה בילדה אחת נדירה שתציל את כולנו, אלא בהמון ויתורים ושינויים מצד כולנו. רק אם כולנו נרצה, אולי נצליח.
