כשרוברטו בניני היה ילד קטן, אמו הייתה קוראת לו "פינוקיול'ה" ומאיימת, כמו כל אם איטלקייה שחינכה את ילדיה על האגדה הקסומה של הסופר קרלו קולודי מ-1881, שאם ישקר - יגדל לו האף. "תמיד קראו לי פינוקיו, ולא רק בגלל שאבא שלי היה נגר", סיפר בניני בראיון ל-ynet בפסטיבל ברלין האחרון, כשבתי הקולנוע עוד היו פתוחים ואפשר היה לטוס לחו"ל מבלי לעבור בדיקת קורונה. "קראו לי ככה, בגלל שכמו פינוקיו, גם אני לא הקשבתי להורים שלי והייתי שקרן – הרי מי שמשקר צריך להיות יצירתי ולהמציא סיפורים".
הוא התוודע אל הסיפור המפורסם על בובת העץ, שנכתב בפירנצה 20 קילומטרים בלבד ממקום הולדתו, כשקרא אותו בתור ילד, בכוחות עצמו. "הוריי העניים לא ידעו לקרוא ולכתוב, ואני זה שהקריא להם אותו", הוא נזכר, "אין דבר יותר יפה מהסיפור של פינוקיו. יש בתוכו כל כך הרבה מתנות עד שקשה למנות את כולן: הרפתקאות, צער, להט החיים, שמחה, הרתעה, אכזריות, גבורה והאהבה שסוחפת את הכל. אתה רק רוצה לתת לפינוקיו חיבוק ונשיקה".
"פינוקיו" - הטריילר
שנים שבניני בן ה-67 היה על הכוונת לשחק את פינוקיו. הבמאי המנוח, פדריקו פליני, תכנן עיבוד קולנועי בכיכובו ("יש לי המון ציורים שלו בהם אני מוצג כפינוקיו, אבל הוא היה חולה מאוד וזה לא הסתייע"), ואפילו פרנסיס פורד קופולה הציע לו לגלם את פינוקיו, אבל ההפקה נפלה. רק ב-2002 הוא סוף סוף זכה לגלם את גיבור התרבות האיטלקי, כשהחליט לביים בעצמו סרט המבוסס על האגדה. עכשיו הוא שב למסך הגדול עם אותו הסיפור, אבל מזווית אחרת - בתור ג'פטו הנגר.
"זה פלא. נס וסימן משמיים", בניני מספר בהתרגשות על תפקידו בסרט החדש "פינוקיו" של הבמאי האיטלקי מתאו גרונה ("גומורה"), המשתתף במתכונת המקוונת של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של חיפה שייחל ב-3 באוקטובר. "נדיר ששחקן משחק את פינוקיו ואז שוב משחק את ג׳פטו בבגרותו. זה נפלא, לא? אין טוב מזה לשחקן. זה משול למי ששיחק את אותלו ואת יאגו, או את המלט ואז את אופליה. למה לא? בשבילי זה מעולה. התגשמות חלום. אגב, חשבתי לעשות את ג'פטו מצחיק ואנרגטי יותר, אבל מתאו אמר לי להתרכז בזה שג'פטו הוא אבא, אבל לא סתם אבא, ה-אבא. ג'פטו הוא דמות האב הכי מפורסמת בעולם, שני אולי רק ליוסף, אביו של ישו. שניהם גם נגרים ולשניהם הילד מביא צרות", צוחק בניני, "אז מתאו הורה לי לשחק את האבא הכי חם ומתוק שיש".
גם ב"החיים יפים", דרמת השואה עטורת הפרסים אותה ביימת, גילמת אבא נהדר, ועוד כזה שמספר לבנו שקרים כדי לגונן עליו מפני זוועות השואה.
"אני זוכר שהרבה אנשים אמרו על 'החיים יפים' שהוא סרט מזויף, שלא יכול להיות כזה מצב, אבל זה כן יכול להיות, וראינו את זה בסרטונים ממלחמת האזרחים בסוריה. כל אבא רוצה להגן על הילדים שלו. זה אינסטינקט. כשאתה רואה סכנה, אתה מגונן על הילד שלך".
בניני יודע דבר אחד או שניים על מאבקי החיים: הוא לא נחשב כילד יפה ואימו לקחת אותו למכשפות "שאילצו אותי לשתות נוזלי קסם, כדי שאגדל ואהיה יפה יותר. זה היה מגעיל". בגיל 12, הוא הצטרף לחבורת זמרי רחוב, ומשם המשיך להופיע בקרקס, שם קיבל את תפקידים כמכשף. בין לבין, הוא זימר וניגן בכיכרות ועבד כעוזר לקוסם והתחזה למהפנט. כשהיה בן 20 בניני הגיע לרומא והצטרף לחוגי התאטרון הניסיוני והאוונגרדי. הוא התחיל להופיע בסרטים ולכתוב תסריטים, עשה סרטים אחדים עם ג'ים ג'רמוש, הופיע בקומדיות הוליוודיות, ואז הגיע האוסקר על "החיים יפים". המופע שלו בטקס שנערך ב-1999 כבר נכנס לפנתאון – בניני המאושר דילג על הכיסאות אחרי שהסרט גרף שלושה פסלונים: פרס הסרט הזר המצטיין, פרס השחקן (בניני היה הראשון בהיסטוריה לזכות על תפקיד שאינו דובר אנגלית) ופרס הפסקול המקורי.
מה הזיכרון הכי משמעותי שלך מהטקס?
"הנאום שבו הודיתי להורים שלי על המתנה הגדולה ביותר שהעניקו לי: עוני. תמיד צוחקים כששומעים אותי אומר את זה, אבל אני רציני לגמרי. אני מגיע ממשפחה מאוד ענייה מטוסקנה והייתה לנו רק מיטה אחת, אז תמיד ישנו יחד: ההורים שלי, אני ושלוש אחיותיי. אבל העוני לא נגע בנפשנו - להפך, הרגשנו כמו אצילים. הזיכרונות מהילדות הם הזיכרונות הכי טובים שיש לי, חרף העובדה שהיינו מאוד עניים. הרגשנו כאילו העולם היה פרוש לרגלינו. אמא שלי הייתה כמו נסיכה בעיניי".
אז העוני היה עבורך דחף ומוטיבציה להתקדם וליצור?
"יכול להיות, כי העוני דווקא מעשיר אותך".
וזה אומר שקשה לך להיות עשיר?
"לא. מה שמקשה בעושר הוא החמדנות. אני לא קשור לכסף שלי. עכשיו כשאני עשיר, מה אני כבר עושה שהוא שונה? מזמין שתי כוסות קפה במקום אחת? אני לא יודע מה לעשות. החיים שלי היום דומים לאלו שהיו לי כשהייתי עני".
אבל אתה גר בבית שלא ממש דומה לזה שגדלת בו.
"הבית שלי יפה, אבל הוא רגיל. אני לא חי באיזה ארמון. ביקרתי פעם את טום וויטס ששיחק איתי ב'נרדפי החוק'. גיליתי שהוא גר באמצע היער והיה לו חור בתקרה. הגשם חדר לתוך הבית, ששרץ בחולדות. ואז הלכתי לבקר את רובין ויליאמס שגר בטירה מדהימה בסן פרנסיסקו. למחרת הייתי אמור להיפגש לצהריים עם אליזבת טיילור ורוד סטייגר בלוס אנג'לס, אז רובין הציע לי ולאשתי השחקנית, ניקולטה בראסקי, לקחת טרמפ עם המטוס הפרטי שלו".
ואיך היה המפגש עם אליזבת טיילור?
"זאת הייתה פגישה מקסימה. בסוף הארוחה, בעוד ליז מדברת עם אשתי, רוד שאל אותי: 'יש לך משהו לליז? היא לא עובדת כרגע ותשמח לעבוד איתך על פרויקט'. לחשוב שיום אחד מישהו יבקש ממני לכתוב משהו לליז טיילור, זה היה מדהים. בכלל, המשפחה הענייה שלי לא הייתה יכולה לתאר לעצמה לאן אזכה להגיע".
בניני לא יכול לשכוח גם את הביקור בבית הלבן ב-2016, אז התארח במשכנו של הנשיא ברק אובמה יחד עם משלחת אנשי תרבות וספורטאים איטלקים. "אי אפשר להגיד 'לא' לאובמה", מתלוצץ בניני. "זה כמו שבימי האימפריה הרומית הייתי מוזמן על ידי הקיסר אדריאנוס לבקר בארמונו". במהלך ארוחת הערב, אובמה הכריז כי בניני הבטיח שלא יקפוץ וירקוד על השולחנות, כפי שעשה אז באוסקר. "בנאומו, אובמה אמר שהוא אוהב את 'החיים יפים' וציטט משפטים מהסרט. ואז הוא ניגש אלי וחיבק אותי. זה היה רגע מרגש. לעולם לא אשכח אותו. אובמה הוא האישיות הכי יוצאת דופן של תקופתנו, וכך גם מישל. אף נשיא אחרי אובמה, לא היה ולא יהיה כמוהו".
בעקבות "החיים יפים", בניני הפך לגיבור תרבות וכוכב תקשורת בינלאומי. כולם נכבשו בקסמי השובבות שלו, המבטא המשעשע, האנרגטיות והחיוך הערמומי־תמים שלו. העולם נהנה לראות אותו משתטה בטקסים חשובים והוא הוצף בהצעות לעבוד באמריקה. "ביקשו ממני להישאר בהוליווד והציעו לי בית ותפקידים בשלל הפקות. חלק מהפרויקטים היו מעניינים, אבל לא מצאתי דרך שזה יעבוד והעדפתי לעשות פרויקטים באיטליה. לשחק בארצות הברית היה לי שונה מדי - הצבעים, הריחות, הכל. ואני לא מבין את התרבות. עד היום מתקשרים אלי מהוליווד. אם הדבר יתאפשר מתישהו, אז אעשה סרט שם".
בעקבות כישלון "כשתראי נמר בשלג", סרטו האחרון כבמאי מ-2005 ,החליט בניני להפסיק לביים. הוא הוריד פרופיל ונעלם מאור הזרקורים. הצהובונים של ארץ המגף התעקשו שהקומיקאי התזזיתי והעולץ, שזכה לכינוי "וודי אלן האיטלקי", לקה בדיכאון לאור הביקורות הקטלניות והכישלון הקופתי של הסרט. ב-15 השנים שחלפו מאז, בניני הסתפק בעשייה בתיאטרון ועבד על פרויקטים טלוויזיוניים, ביניהם פרשנות משלו ל"הקומדיה האלוהית" של דנטה ולעשרת הדיברות. הוא הבליח בהפקה ההוליוודית "לרומא באהבה" של וודי אלן שצולם בבירה האיטלקית, ובמקביל, היה עסוק בפעילויות נגד מי שהיה ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני. אבל מסתבר כי בניני לא לגמרי הניח מאחור את עולם הבימוי. "הייתי מאוד שמח לביים שוב", הוא מספר, "אני בדיוק מהרהר בסיפור, אולי אצא מהריאיון הזה עם רעיון".
הראיון עם בניני נערך במלון ברלינאי אלגנטי וקלאסי, בדיוק כשהקורונה החלה לגבות קורבנות בצפון איטליה, ואנשים בגילו הפכו לקבוצת סיכון ומטרה ממוקדת עבור הנגיף. "אל תחשוש לשבת לידי ולדבר איתי", הוא הרגיע. "אני לא חולה ולא מדבק. הקורונה הגיעה משום מקום ועכשיו יש המון חולים".
אתה אוהב לחבק ולגעת, ופתאום מדובר בפעולות מסוכנות ולא מומלצות. את מצליח לשלוט בעצמך?
"הקורונה אכן מהווה קושי גדול עבורי, היא הרסה אותי. יש לי דחף בלתי נשלט לגעת, לחבק, לנשק, ולקפוץ על כל מי שאני רואה. הייתי מנשק אותך ואת כל באי הפסטיבל, אפילו עם הקורונה. אני כבר חסר סבלנות לחזור לפעולות הללו".
