"לברוח", הסדרה החדשה של HBO, מגלמת בתוכה שתי פנטזיות מפתות, שנדמה לי שאין אדם ביקום שהן לא חולפות בראשו פה ושם: האחת היא לקום יום אחד, באמצע חיינו הבוגרים ועתירי האחריות, לעזוב את הכל ולהסתלק. השנייה היא לחזור שניים-שלושה עשורים אחורה, למי שהיינו פעם, אולי אל מי שהיינו איתו פעם, אבל עם התבונה והניסיון שיש לנו היום.
רובי (מריט וויבר, "לא ייאמן") מקבלת הזדמנות כזאת יום אחד, בעודה מדשדשת בחייה הפרבריים, בין קניות בסופר-תפעול בעל ושני ילדים, כשפסגת היום שלה היא מזרן יוגה חדש. בילי (דונל גליסון, "מראה שחורה"), הבחור שיצאה איתו בקולג' לפני קצת פחות מ-20 שנה, שולח לה סמס עם מילת הפעלה, ששניהם מבינים מה עומד מאחוריה: RUN. אם היא תתעלם, היא תחזור לשלולית חייה הצפויה והרוטינית. אם היא תענה לו באותו מטבע היא תעלה על הרכבת (לא לפני שהיא תעלה על מטוס) למסע מטורף ובלתי צפוי. היא בוחרת באפשרות השנייה. אחרי נסיעה מורטת עצבים היא פוגשת את בילי על הרכבת שחוצה את ארה"ב, הרכבת שהופכת להיות הרחם של היחסים ביניהם ומהווה את הלוקיישן העיקרי בסדרה.
2 צפייה בגלריה
מתוך "לרוץ"
מתוך "לרוץ"
מזפזפת בבין רגעי דרמה תיאטרליים להומור שחור. "לברוח"
(צילום: Ken Woroner/HBO)
כבר בפרק הראשון (מתוך שבעה, שישודרו בימי ד', ב-HOT, yes וסלקום tv), המפגש המחודש בין בילי ורובי הוא לא כזה שהייתם מצפים להיתקל בו בקומדיה רומנטית קלאסית אלא יותר סערת רגשות מרוסנת היטב, שפה ושם מתפרצת בגייזרים קטנים וצורבים. ברור ששניהם נרגשים לפגוש האחד את השני, או לפחות להיזכר במי שהיו פעם, צעירים וחסרי דאגות, אבל הם בעיקר מוקסמים מהיכולת להשאיר מאחוריהם את החיים כמו שהם מכירים אותם, תחושה של דף חדש. אלא שבהדרגה מתברר לשניהם שהימלטות מעצמם ומהסודות שלהם בחיים האמיתיים - כמה קלישאה ככה נכון - היא בלתי אפשרית.
2 צפייה בגלריה
מתוך "לרוץ"
מתוך "לרוץ"
לא ימלטו בקלות מהחיים הקודמים שלהם. "לברוח"
(צילום: Ken Woroner/HBO)
"לברוח", שנראית כמו מפגע קורונה שעומד להתרחש - כל כך הרבה נסיעות, כל כך הרבה תחנות רכבת הומות אדם, וג'יזס, כל כך הרבה אנשים שנוגעים כל הזמן בידיות - עוד לא לגמרי סגורה על מה היא, לפחות לא בפרק הראשון. היא מזפזפת בחוסר שקט בין רגעי דרמה תיאטרליים להומור שחור, מתקשה להחליט אם היא רוצה שנדמע, נשב דרוכים על קצה הכורסה או נגחך, וכדי ליהנות אין ברירה אלא להגמיש את שריר הצפייה. הדילוגים האלה מקשים על פענוח הנרטיב או אפילו על ניחוש פרוע באיזה נתיב הסדרה הזאת עומדת לשעוט, מה שבטוח הוא שהיא שועטת, מהר וחזק. הכימיה בין גליסון לוויבר אותנטית ויצרית, ומכניסה את הצופה במהירות לעלילה, רק למרוח אלכוג'ל ולהצטרף לקרון.