אי אז, בתחילת דרכו המסחרית של ערוץ 2, הפציעה בחיינו "רמת אביב גימל", אופרת הסבון הישראלית הראשונה. אנחנו היינו חסרי ניסיון ולהוטים להתמכר, ולא הבחנו שלמעשה מדובר בשעטנז טלוויזיוני מוזר. "רמת אביב גימל" אומנם עסקה בעלילותיהן המפותלות של בני משפחת לינוביץ' וגרורותיה - בגידות רומנטיות, תככים מקצועיים והרבה הרבה כסף שזרם ברקע, והשחקנים שלה נבחרו לא פעם על שום המראה המרשים שלהם - אבל היא צולמה בסגנון קולנועי טוב עם מצלמה אחת, על ידי מיטב אנשי המקצוע מתחום הקולנוע, בקצב של חמישה פרקים בשלושה שבועות.
היא שודרה אחת לשבוע בשעות הפריים-טיים ולא על בסיס יומי כיאה לאופרת סבון. אבל מה ששלה שלה: "רמת אביב גימל" הושיבה מדינה שלמה מול הטלוויזיה, והעלתה את ערך הדירות בשכונה הצפון תל אביבית. אחרי שש עונות היא הסתיימה ושברה למעריצים את הלב, אך השבוע - 21 שנים לאחר מכן - היא חזרה לשידור יומי (א'-ה', 19:00) בערוץ 24.
מתוך "רמת אביב גימל"
(באדיבות ערוץ 24)
גילת אנקורי ושלמה סדן גילמו את הפאוור קאפל, עידית ומייק לינוביץ', הבעלים של אימפריית האופנה "אופל". הזוג לינוביץ' התגורר בדירת פאר כלשהי בשכונה התל אביבית (באזור מרכז שוסטר?) וניהל את חייו העשירים והסוערים. עבור אנקורי, שהייתה אז שחקנית תיאטרון וקולנוע ותיקה, עידית לינוביץ' היוותה מקפצה משמעותית. "זאת הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי ממש תפקיד ראשי, ועוד בסדרה שכולם ראו", היא אומרת בריאיון ל-ynet, "וזה הפך אותי לשחקנית ראשית. אני תמיד אהיה אסירת תודה לסדרה הזאת, היא שינתה לי את הקריירה. לכל הכיוונים, כן? אני מודעת לביקורות שהיו עליה אבל אני יודעת גם שאותם אנשים שאמרו אותן היו מצלצלים אליי ומתחננים שאני אסדר להם אודישן. אני זוכרת מערכון ב'זהו זה' שהתארחתי בו, על זה שכולם אומרים שהם לא רואים - אבל כולם צופים בסדרה".
אם רציתם לדבר עם יוצר הסדרה, יואל זילברג עליו השלום, לא הייתם יכולים לעשות את זה בין ארבע לחמש, שעת השידור היומית של "היפים והאמיצים". אנקורי, שגדלה בארצות הברית, הכירה את הרפרנס לאופרות הסבון האמריקניות שמהן שאב זילברג את ההשראה, אבל לסדן הישראלי, שהגיע מהתיאטרון, לא היה מושג. "זה היה התפקיד הטלוויזיוני הראשון שלי", הוא משחזר בריאיון הזוגי, "לא הכרתי את התרבות הזאת ומה שנשאר לי לעשות - כמו שאמר פעם אנתוני הופקינס כששאלו אותו איך הוא מתכונן לתפקיד - הוא אמר 'אני לוקח את הטקסט ולומד אותו בעל פה'".
הצעדים הראשונים לא בהכרח היו קלים עבור הסבוניה הנוצצת. הפיילוט שודר לראשונה בטלעד, אחת משלוש הזכייניות בערוץ 2, והצופים התבקשו לחוות דעה טלפונית ולפרט אם היו רוצים שיהיה לה המשך. עם ישראל הסתער בהמוניו על המרכזייה וההפקה לקחה לעצמה כמה חודשים כדי להתארגן ולצלם את המשך הסדרה. היום הראשון של הצילומים, שנערכו באולפן מאולתר בנגרייה של אולפני נווה אילן, היה היום המאושר בחייה של אנקורי. "זה היה יום ההולדת ה-40 שלי", היא נזכרת, "בבוקר היינו בצילומים ובערב הייתי מועמדת לפרס אופיר על תפקיד ששיחקתי בסרט. אני זוכרת שרבין הגיע לטקס ועשינו לו סטאנדינג אוביישן (מחיאות כפיים בעמידה, ס"ש). זאת הייתה תקופה קשה, היו המון הפגנות נגדו וכשהוא נכנס - כל היכל התרבות נעמד על הרגליים ושאג לו, הוא היה בעננים. ארבעה ימים אחרי זה הוא נרצח".
שבוע הצילומים הראשון והעליז הפך לשבועות עגומים בעקבות הרצח, כשאווירת נכאים עוטפת את הסט. "היינו מגיעים לצילומים, שקט מוחלט", נזכר סדן, "אין עיתונים או רדיו באוטובוס ויש אווירת נכאים. עולים, עושים את הנאמבר וחוזרים להתכנס בתוך עצמנו".
"ילדים לא רצו לנסוע לחו"ל עם ההורים שלהם כדי לא להפסיד פרקים"
על אף שהסדרה מכרה לצופים את החיים הטובים של אמידי תל אביב, התנאים על הסט עצמו היו רעועים: במקום חדר איפור העמידה ההפקה אוטובוס מחוץ לאולפן; אם הייתם צריכים להטיל את מימכם הייתם מתבקשים לסור לשירותי האורחים של אולפני נווה אילן, מחוץ למתחם; הצילומים הופסקו בכל פעם שמטוס עבר מעל לנגרייה ובימים הקרים התחממו השחקנים עם תנור ספירלה קטן מתחת לשולחן המשרדי של הלינוביצ'ים. אולם כל אלה לא מנעו מהחבורה - שכללה את התגליות הצעירות, יעל בר זוהר, נועה תשבי וליאור מילר, ומולם שחקנים ותיקים יותר כמו ברוך דרור, אנקורי וסדן ובהמשך גם יהודה לוי וגיא זוארץ - להתענג על ההיסטוריה הטלוויזיונית שהיו חלק ממנה. "אני לא זוכר אפילו ריב אחד על הסט", מתפייט סדן.
טוב, היו לכם הרבה דלתות לטרוק בצילומים, הוצאתם הכל שם.
סדן (צוחק): "מאוד בזהירות, הכל היה עשוי מדיקטים".
מאחר וזילברג כתב את הטקסטים באופן שוויוני - כלומר כל הדמויות דיברו באותה שפה שהייתה שפתו היפה של זילברג - השחקנים המנוסים לקחו לעצמם את החירות לשנות מעט את הדיאלוגים ולהתאים אותם לדמויות שלהם. "אתה חייב לדבר בשפה שנוחה לך בפה", מסבירה אנקורי. "זילברג היה כותב למשל 'ברשותך אני אלך לעשות ככה וככה'. אם הוא היה כותב לי את זה לא הייתי אומרת את זה ככה, אלא משנה לשפה שלי, אבל הצעירים מאוד היו אומרים מילה במילה ולפעמים זה היה מצחיק, כי הוא כתב את כולם אותו הדבר".
איך נולד המשפט האלמותי "לא מגישים פילה בלי בורדו"?
"אוי, זה היה טוב", מתמוגגת אנקורי. "שלמה היה אמור להביא את היין לארוחה, שאליה לדעתי המאהב שלי מגיע, ואני מאוד עצבנית ומגישה סטייק פילה. אבל מה אנחנו מבינים? אני עוד לא ידעתי לשתות וגם לא יואל, ושלמה לא שתה, אז צלצלנו לחבר שלנו, מני פאר, שהבין ביין. אמרנו לו 'איזה יין מגישים עם סטייק פילה?', והוא אמר לנו 'תגידו בורדו'. אבל בזמנו, מבחינת אנשים, פילה היה דג - וכשאמרנו 'לא מגישים פילה בלי בורדו' - הם לא הבינו שזה סטייק פילה. היו עוד משפטים שנחרטו אחר כך אצל אנשים, פעם נועה (תשבי, ס"ש) אמרה לי 'וואו, מחמאה ממך זה ממש קומפלימנט'".
די מהר הבינו כל הנוגעים בדבר שיש להם בידיים תפוח אדמה לוהט, במובן הטוב של המילה, וההפקה שודרגה לאולפנים של ממש. ההיסטריה הלאומית הלכה וגאתה, והצופים ציפו במתח ובהתרגשות לפרק הבא. די מהר התברר שלקהל הצופים המבוגר התווסף פלח אוכלוסיה בלתי צפוי, ילדים. "בפרק הראשון יש נשיקה בין ליאור ליעל שאלוהים ישמור, הוא אכל אותה ממש", צוחקת אנקורי, "אחר כך ביקשו למתן את זה. וכשהמשכנו לשדר בקיץ, ילדים לא רצו לנסוע לחו"ל עם ההורים שלהם כדי לא להפסיד פרקים". ההצצה, כביכול, לחיי אנשי ההון הישראלים היפנטה את הצופים. "והטקסט תמיד גיבה את זה", מחדדת אנקורי, "תמיד היה שם איזה 'ותביאי לי מגבת מהג'קוזי' כדי שאנשים ידמיינו את העושר".
8 צפייה בגלריה
"הוא אכל אותה ממש, אחר כך ביקשו למתן את זה". בר זוהר ומילר מתוך "רמת אביב גימל"
(צילום מסך)
ההפקה דאגה לשמר את התדמית הבוהקת של הדמויות. לפתיחת העונה שנערכה בחיפה שלח גלובוס לימוזינה שתאסוף את סדן ואנקורי, "אני הגעתי עם שמלה שחורה ופאייטים ושלמה עם חליפה", היא נזכרת, "כל כך נהניתי לשחק את התפקיד הזה", היא נאנחת. "הייתי מושקעת בסדרה לגמרי. יואל זילברג עשה המון דברים בסדרה, ביים וישב בעריכה וכתב - ולפעמים הוא לא היה מספיק לכתוב קדימה אז הוא ביקש שנביא לו רעיונות. הוא גר קרוב אליי, אז הייתי כותבת על נייר רעיונות לסיפורי משנה או עלילה - כמובן רק על הדמות שלי כי זה מה שעניין אותי - ורצה לשים לו בתיבת הדואר".
"כשעידית ומייק נפרדו, קיבלתי מכתבים מנשים שמצאו בזכותה אומץ להיפרד מהבעל הבוגד"
עם הג'וב המחייב של הביץ' הישראלית הראשונה אנקורי שיקעה את עצמה בתפקיד. "אם אמרו על הדמות שלי שהיא רעה הייתי נעלבת ומסבירה שהיא אסרטיבית. הגנתי עליה. בפיילוט אני כל הזמן רבה עם יעל, ואמרתי ליואל שאני מבקשת לשנות את זה ולהיות כמו אלקסיס ב'שושלת', שהייתה רעה אבל עם הילדים שלה הייתה רכה כמו חמאה". וזה עבד - גם הקהל בבית התקשה להפריד בינה ובין לינוביץ'. "באחת הפעמים שגיליתי שמייק בוגד בי זרקתי אותו מהבית, ואחרי כמה שבועות השלמנו. זה עוד לא הוקרן אבל כבר צולם. כשנפרדנו קיבלתי המון מכתבים מנשים שלא היה להן אומץ להיפרד מבעלים בוגדניים ועידית נתנה להן כוח, כי אם בה בוגדים סימן שזה קורה לכולם. יום אחד פגשתי מישהי שאמרה לי 'כל הכבוד שזרקת אותו!' ואמרתי לה 'אוי, כבר חזרנו'. אז היא אמרה 'טוב לפעמים צריך לסלוח'".
"לפני 'רמת אביב גימל' שיחקתי באחת ההצגות עם שחקנית תיאטרון מוכרת. הפכנו לחברות והייתי מגיעה לאירועים המשפחתיים והכרתי את ההורים. ואז במשך שלוש השנים של הצילומים לא שיחקתי בתיאטרון, רק בשנה האחרונה חזרתי להצגה איתה ב'הקאמרי', ואמא שלה שאלה אותה 'איך גילת?', אז היא ענתה 'על הכיפאק, נורא כיף'. והיא שאלה 'באמת?', אז היא אמרה 'אמא, את מכירה את גילת', ואמא שלה לחשה לה 'אבל היא נהייתה רעה, לא?'. וזאת אמא של שחקנית! פעם גם התקשרו אליי מחדשות 2 ושאלו אותי מה דעתי על זה שלב לבייב רכש את גוטקס, אותי! כי הרי יש לי חברת אופנה אז אני אמורה להבין בתחום. אנשים לא ידעו להפריד ביני לבין הדמות. כולל אותי, אגב, שיום אחד אמרתי משהו בבית והבת שלי אמרה 'הלו, אמא, זה לא 'רמת אביב גימל' פה".
"פחדתי שהתוכנית תעצור לי את הקריירה באיזשהו שלב", היא מודה, "עד היום אני מרגישה שקשה לאנשים לדמיין אותי אחרת. כשליהקו את הסדרה 'הרמון', הכותבות רצו אותי לתפקיד של אשתו הראשונה של גואל רצון, וכולם אמרו להם 'מה פתאום, היא כל כך זוהרת'. אז אחת מהן צלצלה אליי ואמרה 'תשלחי תמונה כמו שאת באמת', אז הורדתי איפור ושמתי סמרטוט על השיער והפלתי את הפנים כמו בתיאטרון ושלחתי להם. הן אמרו שהתפקיד שלי".
היו עלילות שאהבתם במיוחד?
סדן: "תראי, בסדרה הזאת נזהרנו מאוד מסקס, אלימות והומור. כי בסדרה שהיא לא הומוריסטית, מה שעשוי להיתפס כהומור במקום אחר ייתפס בה כעלבון או משהו כזה. אז לא היו מהלכים רגשיים עמוקים במיוחד".
אנקורי: "לא לא, אני הרגשתי עמוק. אני אהבתי את הרומן שהיה לי עם אבי פניני, ששיחק חוקר משטרה. זה היה הרומן היחיד שהיה לי בסדרה ואני ביקשתי שזה יהיה אבי, כי שיחקתי איתו בתיאטרון והרגשתי איתו בנוח. להבדיל מהצעירים שהחליפו זוגות והתנשקו על ימין ועל שמאל, אני מעולם לא התנשקתי על במה או מסך. הייתי נורא נבוכה. אני זוכרת שהעירו לי שכשאני מחבקת את שלמה אני דופקת לו על הגב, כמו בין ידידים והם ביקשו שאני אפסיק עם זה. כשנישקתי אותו הבמאי אמר לי שזה לא אמין, אבל מה לעשות, הייתי ביישנית נורא. ופתאום כשהיה סקס עם אבי פניני זה היה מרגש ומביך, ובגלל זה היה לי חשוב שזה יהיה מישהו שאני אוהבת וסומכת עליו".
סדן: "עכשיו את מספרת לי על אבי פניני. יופי, יופי".
טוב, אתה היית סמל סקס לאיזו תקופה.
"חבל שלא אמרו לי את זה בזמן", הוא מגחך, "האמת היא שבאותה תקופה אני הקמתי משפחה וזה מילא אותי".
8 צפייה בגלריה
לא ידעתי למנף ולזרום עם האפשרויות המסחריות בעולם התיאטרון". סדן מתוך "רמת אביב גימל"
(צילום מסך)
"רמת אביב גימל" נמשכה שש שנים נפלאות, שבמהלכן יעל בר זוהר הפכה מנערה בת 15 וחצי לאישה צעירה ונועזת. העונה האחרונה סבלה מצניחת רייטינג בעקבות שיבוצה בלוח השידורים של ימי שישי במקום באמצע השבוע, ואז היא ירדה, מותירה את הצופים בתהייה מה אירע למטוס הפרטי של בר זוהר, שהתרסק מעל הים.
הצטערתם שהסדרה נגמרה?
"לא, זה הגיע לי בול בזמן", מודה אנקורי. "חזרתי לתיאטרון והרגשתי שהסדרה ממלאת יותר מדי את הזמן שלי ושהטייפקאסט משתלט עליי, כי מציעים לי רק דברים דומים. אמרתי לעצמי שאני צריכה לעזוב אבל לא היה לי הכוח הנפשי להגיד שאני עוזבת. וברגע שהם אמרו לי שזה נגמר שמחתי שזה לא הגיע ממני".
"לי, אגב, התפקיד לא נתן בוסט בקריירה כי מראש לא ידעתי למנף ולזרום עם האפשרויות המסחריות בעולם התיאטרון", מספר סדן שכיום עובד כסופר וכנהג מונית. "לא עבדתי בזה, ועם השנים הבנתי שהתיאטרון היה מרכיב מרכזי מדי בחיים שלי".
