אם עד עכשיו פסל החירות היה הדבר הכי גדול שצרפת העניקה לארצות הברית, הגיע הזמן לעדכן את הרשומות. "לופן", הסדרה הצרפתית מבית נטפליקס, שחלקה הראשון (המורכב מחמישה פרקים מתוך עשרה) עלה לשירות בינואר השנה, הפכה לסדרה הצרפתית הראשונה שהשתלבה במצעד עשר הסדרות הנצפות ביותר בארצות הברית. היא הגיעה בסופו של דבר ליותר מ-75 מיליון בתי אב, דובבה ל-15 שפות ותורגמה ל-30 שפות נוספות. אסאן דיופ (שמגלם עומאר סי) הצרפתי ממוצא סנגלי, שאימץ את השיטות של הגנב והג'נטלמן ארסן לופן כדי לנקום את מות אביו, הפך לגיבור צרפתי, פריז זכתה לעדנה מחודשת אחרי הליקוק הגדול שקיבלה מ"אמילי" והספרים שעל פיהם נכתבה הסדרה אזלו מהספריות ברחבי צרפת. תאכלו את זה, חסרי הבית וסחופי הסער.
סיום החלק הראשון של העונה הותיר את צופי הסדרה בנקודה קריטית בעלילה, עם המפגש הבעייתי של שני החלקים השונים בחייו של אסאן - כפושע כריזמטי וחכם שהוא גם אבא קצת פחות מתוחכם ורגיש. הפשעים הקטנים שביצע בניסיון לחשוף את הוברט פלגריני, האדם שאחראי למותו של אביו, הביאו לחטיפת בנו ראול בטיול יום ההולדת המשפחתי לחוף הים. "על אסאן פועלים שני כוחות מנוגדים", מאבחן תסריטאי הסדרה ג'ורג' קיי במסיבת עיתונאים וירטואלית שנערכה לרגל קידום חלקה השני של "לופן". "הוא רוצה לנקום על העוול שנעשה לאביו, ובמקביל הוא מנסה להיות אבא טוב - וכעת הקונפליקט הזה דורש ממנו לבחור אחד מהשניים".
סדרת הספרים של מוריס לבלאן שעוסקת בארסן לופן זכתה ללא מעט עיבודים מצליחים מאז שיצאה ב-1905: סדרות, סרטים, משחקי וידיאו, מחזות בשלל שפות ואפילו סדרת אנימה שהפכה ללהיט ביפן - אבל אין ספק ש"לופן", בכיכובו של עומאר סי זוכה פרס הסזאר, היא העיבוד המצליח מכולם. איש לא שיער את היקפה של ההצלחה אבל איש גם לא נוטה להתווכח איתה, וחלקה השני של העונה מקודם כפרויקט הרבה יותר חשאי ונחשק. באולפן קטן, אחרי שעברו בדיקות קורונה כדי שיוכלו לשבת יחד נטולי מסכות, התאספו מלבד קיי גם שני כוכבי הסדרה, עומאר סי ולודיווין סנייה, המגלמת את גרושתו קלייר.
לופן אומנם מכונה "שרלוק הולמס הצרפתי", אבל נדמה ששתי הדמויות מביאות לשולחן יותר שוני מדמיון. הולמס האנגלי קר הרוח הוא אדם עם מעצורים רגשיים שמופעל רק על ידי ההיגיון והשכל הישר, בעוד שדיופ, בהשראתו של לופן, מביא את העולם הרגשי שלו אל הסדרה כחלק מהמנחה שהוא מגיש לצופים. העלילה מנווטת בין רגעי מתח ואקשן לבין רגעים נוגעים ללב על חרטה ולב שבור, כחלק מה-DNA של הסדרה. "אנחנו מנסים להכניס כמה שיותר רגעים אנושיים בסדרה", מבהיר קיי האנגלי, שבעבר כתב גם לסדרה "להרוג את איב". "אנחנו רוצים שהיא תהיה מהנה, אבל בחלק השני הסיפור של אסאן הופך להיות מאוד אינטנסיבי - במיוחד בשלב שבו אנחנו עוזבים אותו בחלק הראשון. אז כן, להחזיק את שני הטונים האלה יחד היה חלק מהאתגר, ואני מקווה שעמדנו בו".
מתוך "לופן" - עונה 2
(באדיבות נטפליקס)
הגיבור שלך פגום מבחינת מערכות היחסים שלו, כשהוא מאכזב את המשפחה שלו שוב ושוב. איך אתה שומר עליו אהוב?
קיי: "כי הכוונות שלו מאוד טובות ואנחנו אוהבים אותו בגלל מה שהוא מנסה להשיג. אף אחד לא רוצה גיבור מושלם אז כשיש לו פגמים זה הופך אותו ליותר אהוב, כי אנשים יכולים להזדהות איתו, וכשהוא עושה שגיאות זה מסיבות שהצופה יכול להבין".
סי: "זה בעצם החלק המעניין. כשחקן, התפקיד שלי הוא להיות הסנגור של הדמות שלי. אני צריך להבין אותו קודם, וזה נכון שכשהוא עושה משהו שגוי זה לא בכוונה. הוא רוצה לעשות טוב אבל לא תמיד מוצא את הדרך הנכונה או הכלים הנכונים לעשות את זה, ולכן הוא נכשל לא מעט. אני אוהב להתנסות בדמויות כאלה וזה גם קצת חדש לי, לשחק דמות כזאת, אבל זאת התנסות טובה".
ג'ורג', כמה השראה קיבלת מהעיבוד של "שרלוק" לטלוויזיה?
קיי: "כשהתחלנו לעבוד על 'לופן' הייתה שאיפה מסוימת לעשות משהו בן זמננו. אני חושב שאסאן כדמות הוא אדם מאוד עכשווי, ולכן יש מרחק גדול מהעיבוד של 'שרלוק', שהוא מצוין בפני עצמו. אבל זה לא עיבוד מחודש של 'לופן' אלא הסיפור של אסאן כאדם. אני חושב שזה בא לידי ביטוי במבנה הפרקים והטון של הסדרה".
החלק הראשון היה בידור טהור שסיפר את הסיפור של מעמד הפועלים הבלתי נראים. בחלק השני היה חשוב לכם להמשיך עם הבידור או להכניס שוב מסרים חברתיים?
קיי: "אני חושב שמאוד חשוב לחזור לאנשים האלה שעובדים 'מתחת למדרגות', בכל סוגי העבודות, אבל זאת מעולם לא הייתה המטרה העיקרית שלנו אלא רק באופן שמשרת את הסיפור. אף אחד לא רוצה לראות עשר שעות של טלוויזיה פוליטית. אתה רוצה שהמסרים האלה יצופו אבל בעיקר ליהנות מסיפור טוב על הדמויות".
אגב מסרים בתוכנית, הייתם נותנים לילדים שלכם לקרוא את ספרי "לופן" ומלמדים אותם לחקות אותו, כמו שאסאן לימד את ראול?
סנייה: "אני לא הייתי צריכה לתת להם, כי הם התחננו לקבל אותם עוד לפני שהסדרה עלתה. אני קראתי חלק מהם כהכנה לסדרה ובמהלך הסגר הקראתי להם את הספרים. הם הפכו להיות די אובססיביים אליהם".
סי: "ברור שכן, זאת הסיבה שעשינו את התוכנית. ארסן לופן הוא דמות מאוד מעניינת ואפשר ללמוד ממנו הרבה על מה זה להיות צרפתי, ועל איך הייתה צרפת בעבר - על השכבות החברתיות השונות ואיך הוא ניווט דרכן. אז כן, זאת דרך טובה ומבדרת ללמד ילדים על התקופה הזאת".
"עומאר כל כך מצחיק שקשה להתרכז כשהוא על הסט"
זה לא מקרה שעומאר סי מגלם את דיופ בכזה כישרון. למעשה, הוא האחראי להיווצרותה של הסדרה מלכתחילה. בשיחה בינו לבין אנשי חברת ההפקה הצרפתית של הסדרה, גומון (Gaumont), נשאל סי את השאלה שכל שחקן חולם להישאל: מהי הדמות שהיית רוצה לשחק. סי, שהודה בעבר כי הכיר כמובן את הספרים של לבלאן אבל "לא היה מעריץ גדול", ענה: "אם הייתי אנגלי הייתי עונה ג'יימס בונד, אבל אני צרפתי, אז אני בוחר בלופן", מהסיבה הפשוטה: מדובר בדמות שמתחפשת לדמויות אחרות, חלומו של כל שחקן. בסופו של דבר הפך לופן לדיופ, מעין גלגול מודרני של הגנב המפורסם. המלתחה הידועה - המונוקל, הגלימה הארוכה וכובע המגבעת הפכו לבארט, מעיל ארוך וסניקרס. נטפליקס היא אומנם "האולימפיאדה של הסדרות", כפי שמתאר אותה סי, אבל הצרפתים רגילים שהתרבות שלהם נשארת לרוב בגבולות המדינה.
"אני חושבת שזה קצת קשה לצפות בזה בתור לא-צרפתי", אומרת סנייה, "העיר מתוארת באופן מאוד ריאליסטי, עם צדדים של פריז שאנחנו לא רגילים לראות. למשל בחלק הראשון על הגשר שבו קלייר מספרת לאסאן שהיא בהריון, זאת פריז הנוכחית ולא זו שמצולמת בגלויות. מצד שני, אולי זה אחד הדברים שקסמו לקהל הזר. הייתה לי תחושה שהסדרה תצליח בצרפת, כי עומאר מאוד פופולרי פה, אבל לא חשבתי שזה יצליח בכל העולם. גיליתי על זה באיחור ולא יכולתי להאמין למספרים".
קיי: "אני אנגלי והייתי מאוד נרגש לכתוב משהו שכולו על צרפת. אני חושב שחלק מההצלחה של הסדרה הוא שלא מדובר במשהו גלובלי שצולם ברחבי העולם, אלא נובע מהבחירה להתרכז בצרפת. אנשים אוהבים את פריז, הם רוצים לבקר בה".
כמי שלא דובר צרפתית, איך נעשתה כתיבת הסדרה בפועל?
"אני ללא ספק כותב באנגלית", קיי צוחק, "והם קוראים את התסריט באנגלית. הקאסט וכל הבמאים מדברים אנגלית מצוינת, אז אנחנו מביאים את התסריטים לטיוטה האחרונה שלהם באנגלית ואז מתרגמים את זה לצרפתית, אחרת זה יתורגם וישוכתב שוב ושוב ואין לזה סוף".
יש כוונה להעלות גם גרסה באנגלית?
"הסדרה מצליחה מאוד בצרפתית ואני חושב שזה היופי. אנחנו גאים בזה שהסדרה צרפתית, ואנחנו לא רוצים לשנות את זה. זה ייתפס כמו התנצלות, אין בזה צורך".
עומאר ולודיווין, מה לגבי איתן סימון, שמגלם את הבן שלכם ראול? נתתם לו טיפים?
סי: "לא, אמרתי לו שהוא חייב ללמוד לבד. סתם, ברור שכן. הוא הבן שלנו ואני חייב להגיד שהפעם הראשונה שהיינו כמשפחה על הסט הייתה מאוד מעניינת, כי הייתה לנו דרך משלנו לדבר איתו. דיברנו איתו כאילו אנחנו באמת ההורים שלו".
סנייה: "כן, יכול להיות שהוא ציפה מאיתנו להיות פחות... חמורים. אני דיברתי אליו כאילו הוא הבן שלי, לא העמדתי פנים".
מבלי לחשוף את העלילה, יש הרבה מתח ואקשן בחלק השני. היו סצנות יוצאות דופן או מאתגרות?
סי: "שמחנו מאוד לעשות את הסדרה כמו שהיא - כולל הקרבות והמרדפים, והרומנטיקה עם השחקנית היפה...".
סנייה: "אתה מתכוון לשחקנית השנייה, כן?".
סי: "לא לא... (צוחק) אני מתכוון אלייך. הכל היה נהדר".
סנייה: "האמת היא שהיו המון סצנות כאלה, עומאר פשוט מאוד מצחיק וקשה מאוד להתרכז כשהוא על הסט".
בשלוש מילים, איך הייתם מגדירים את החלק השני כדי לגרות הצופים?
קיי: "אינטנסיבי, ערמומי ומפתיע".
סנייה: "ריקוד, סכנה ובידור".
סי: "אני יכול להשתמש באותן מילים?".
אתם יכולים לבחור סצנה אחת שהיא האהובה עליכם בפרקים שעוד לא שודרו.
סנייה: "אני אגיד מילה אחת: גשר".
סי: "אני בוחר את אותה אחת!".
סנייה: "תפסיק לגנוב את התשובות שלי!".
סי: "מצטער, אני לופן. אני גנב. אבל כן, הגשר. אנחנו לא רוצים לעשות ספוילר אבל אתם תראו שהגשר הוא גם מה שמחבר הכל. יש שם סצנה יפהפייה והיא מייצגת את החיבור בין הדמויות של כולנו".
