על עטיפת אלבומו השני והחדש, Ghettolimpo, רואים את מחמוד מביט למטה על בבואה של עצמו, כפי שהיא משתקפת מתוך מאגר מים. אבל הדמות שמסתכלת עליו בחזרה היא לא של כוכב פופ צעיר, יפה ומצליח כמוהו, אלא של יצור מאיים שנראה כמו עכביש ממתכת. האימג' הזה, כמו שם האלבום (בתרגום חופשי זאת הלחמה של "איגרא רמא" ו"בירא עמיקתא") והנושא המרכזי שלו מגיעים מהמשיכה של מחמוד למיתולוגיה יוונית. ובמיוחד לסיפור אחד: המיתוס של נרקיסוס, הצייד יפה התואר שהתאהב בעצמו עד מוות.
"כשהייתי ילד היה לי ספר ענקי שבו נהגתי לקרוא על מיתולוגיה יוונית", הוא מספר בריאיון ל-ynet, "התחלתי לכתוב את האלבום ב-2019, אחרי הזכייה בפסטיבל סן רמו עם Soldi. החלטתי לדבר על החיים, החיים האמיתיים, ולשלב את זה עם העניין שלי במיתולוגיה. אני אוהב את המיתוס של נרקיסוס כי נרקיסוס הקלאסי מתאהב בהשתקפות שלו במים. אבל נרקיסוס שלי בוהה בעצמו במראה ולא מזהה את עצמו. זאת ההרגשה שהייתה לי אחרי סן רמו: אחרים חשבו שאני השתניתי, אבל מבחינתי נשארתי אותו דבר. באותו זמן היה לי מוזר עם החברים והמשפחה. תחשוב שאתה רואה משהו בבן אדם מההתחלה, ואז פתאום גם אנשים אחרים רואים אותו. זה משנה משהו".
במקרה של אלסנדרו מחמוד (28) זה לא סתם "אנשים אחרים" ששמו לב לכישרון שלו. סן רמו ואחריו כמובן האירוויזיון בתל אביב, שבו הגיע למקום השני (באחת השגיאות היותר קשות של מצביעי התחרות), הפכו אותו ואת "סולדי" (נכון שנתתם לעצמכם שתי מחיאות כפיים?) לתופעה חריגה עם מאות מיליוני הזרמות בשירותי הסטרימינג, כיבוש הרדיו וגם סיבוב הופעות אירופי. בישראל, "סולדי" היה הלהיט הגדול של קיץ 2019, זה שעדיין לא דיברו בו על מגפות וסגרים.
אבל עכשיו מחמוד מאותת בדרכו שהוא ממשיך הלאה. Ghettolimpo הוא הכל מלבד שכפול הנוסחה של "סולדי". זהו אלבום מורכב, שבור בחלקו, ואפילו אפל. מחמוד וצוות המפיקים שעבד איתו יצרו סאונד מקורי ואפילו נועז, שנעזר בצבע הקול הפנומנלי שלו כדי לנוע בין פופ, היפ הופ והשפעות מתכתיות יותר כמו דפש מוד. עם שירים חזקים כמו Rapide, Klan, Zero (מתוך הסדרה האיטלקית הפופולרית של נטפליקס) ושיר הנושא, מחמוד נחוש להוכיח שהוא לא רק זמר של להיט אחד, אלא אמן עם חזון. לא פלא שבעולם הוא מושווה למטאור אחר, Bad Bunny, הסופרסטאר מפורטו ריקו ששובר מחיצות בין מוזיקה לטינית, פופ, היפ הופ ורוק, תוך הפגנת עמימות לגבי המיניות שלו.
"זה באמת אלבום אפל יותר מהקודם", אומר מחמוד, "בין השאר בגלל שזה אלבום בוגר יותר. באלבום הבכורה דיברתי על העבר שלי, כשהייתי ילד, על ההורים שלי. כאן אני מדבר על עצמי בגיל 27. אני חושב שיש גם מרכיב חשוב של משחקי וידיאו בצליל של האלבום, כי מבחינתי האלבום עצמו הוא כמו משחק: כל שיר הוא שלב שצריך לעבור".
אמרת בריאיון שרצית שאנשים יכירו אותך טוב יותר באלבום הזה. במה הם טעו לגביך קודם?
"זה לא שהם טעו לגביי או שהסברתי את עצמי לא נכון. רציתי שידעו איך הרגשתי מאז 2019 ועד היום. הדרך שבה אני מתקשר עם אנשים השתנתה. אחד השירים באלבום מדבר על הנסיעה שלי לתוניסיה, וכתבתי אותו במטוס. לפני כן הייתי כותב שירים באמבטיה, ובאלבום הזה אני כבר כותב במטוסים".
זה שדרוג.
(צוחק) "לא, זה רק שונה".
בניגוד למה שניתן היה לחשוב, מחמוד חי בשלום עם השיר שהפך אותו מעוד פליט של "אקס פקטור" איטליה לאדם שעוצרים ברחוב (וזה כמעט לא משנה איפה בעולם), ומבקשים ממנו סלפי. אולי זה בגלל המטען האישי מאחורי "סולדי", שעוסק ביחסים המורכבים והכואבים שלו עם אביו, גבר ממוצא מצרי שהתגרש מאמו (מסרדיניה), כשמחמוד היה רק בן חמש.
מנגד, חשוב לו להבהיר שגם מבחינה מוזיקלית, "סולדי" הוא לא היוצא מהכלל ברפרטואר שלו, אלא עוד שלב בגדילה. "אני אוהב את 'סולדי', הוא עזר לי מאוד", מסביר מחמוד. "חשוב לי לשלב את הישן עם החדש. גם סולדי מבחינתי לא רחוק כל כך מהאלבום. זאת התפתחות, לא התנתקות".
אחד הדברים שהכי בלטו ב"סולדי" זאת השורה שהכנסת בערבית. באלבום החדש יש את Talata, שבו אתה סופר 1-2-3 בערבית. זה משהו שהיה חשוב לך?
"חשוב לי תמיד להביא את כל מי שאני, הצד הערבי והצד הסרדיני וכמה שיותר עולמות. הקטע הוא שאבא שלי לא לימד אותי הרבה ערבית, אבל כן למדתי לספור מאחת עד עשר. לכן רציתי לשחק עם המספרים. אהבתי את ההגייה שלהם. ערבית היא שפה מצוינת להיפ הופ".
מעניין אותי איך אתה מגיב כשאנשים רואים אותך ומיד עושים את מחיאות הכפיים מ"סולדי".
"זה יכול להיות מפחיד, שאנשים יבואו ויעשו לי מחיאות כפיים. מעדיף שינופפו אליי ויגידו 'היי, מה שלומך?'".
"מקווה שאנשים יהיו מחוסנים ואוכל לחזור להופיע"
כמו כולם, פחות או יותר, גם הקריירה של מחמוד (המיוצג בארץ ביוניברסל מיוזיק ישראל) נפגעה בגלל הקורונה. האלבום החדש היה אמור לצאת כבר בשנה שעברה ולהביא איתו סיבוב הופעות נרחב. ההשבתה הכפויה, הוא מספר, גם לא ממש עזרה ליצירתיות שלו: "היה לי קשה לכתוב בסגרים. בשנה שעברה לא כתבתי שירים. קשה לי לכתוב בבית. אני צריך להכיר אנשים, לבקר במקומות חדשים, לטייל הרבה".
אז מה עשית?
"נטפליקס, אכילה, וידאו-צ'אט עם חברים. בסיסי".
לא פחדת שזה יהרוס לך את הנסיקה?
"הייתי קצת מודאג מההופעות, כי להופיע זה החלק האהוב עליי בעבודה הזאת. אז היה קשה. אני מקווה שאנשים יהיו מחוסנים ואוכל לחזור להופיע באירופה".
לפני המגפה עוד הספקת להופיע בישראל, עם עדן בן זקן.
"אוווו, היא הייתה כזאת חמודה. ההופעה הייתה ממש יפה, הכינו לי גשר (הוא מתכוון ל-Catwalk), וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי. הרגשתי כמו בריטני ספירס בפרסי MTV".
היית אמור להוציא דואט עם עדן. מה קרה לו?
"או מיי גאד, נכון. אחרי שהקלטנו התחילה המגפה. הכל הפסיק. האלבום, שיתוף הפעולה הזה, הכל".
לפני סיום, קשה שלא לשאול אותו איך הרגיש כשראה את Måneskin סוחפים את האירוויזיון (וגם לאחר מכן הם מתפוצצים במקומות כמו בריטניה), עם שיר הרוק המצוין Zitti e buoni. "שמחתי", הוא אומר בדיפלומטיות, "הם היו הכי טובים וחייבים לזכות. משמח שהאירוויזיון הבא יהיה באיטליה".
ולא הרגשת קצת החמצה? גם אתה היית הכי טוב ואמור לזכות.
"לא לא, האירוויזיון הייתה התנסות מצוינת והוא נתן לי הרבה. ובכל מקרה, לא הייתי משנה שום דבר מהעבר שלי".
אולי בשנה הבאה אתה תבצע את Zitti e buoni והם יעשו את "סולדי".
(צוחק) "אני לא חושב שאני ליהוק כזה מוצלח כדי לבצע את השיר, כי רוק זה לא ממש הסגנון שלי. אבל אני אנסה".
