קצת מוזר שאמריקנים, שהמציאו את "מ.א.ש", היו זקוקים ל"תאג"ד" כדי לחזור לשלד העלילה החביב עליהם - קורותיהם של חיילים אמריקנים בבסיס של חיל רפואה בשטח האויב. אבל הינה זה קרה, ו-"68 וויסקי" שעלתה אתמול (ד') לאוויר ברשת הכבלים "פארמאונט" אומנם מבוססת על הדרמה היומית הישראלית, אבל למעשה נושאת עיניה אל המלכה האם. זאת שמאז ששודרה, אי אז בשנות ה-70, היא הבסיס להשוואה כמעט לכל דרמה-קומית צבאית שעולה בארצות הברית.
"68 וויסקי" - טריילר
ממש כמו "תאג"ד" הישראלית (שתחזור בקרוב לעונה נוספת ב-yes) גם "68 וויסקי" עוקבת אחר חבורה של רופאים צבאיים - כאן הם מוצבים בבסיס של נאטו באפגניסטן, במחנה שזכה לכינוי"בית היתומים". גם הם מנווטים בין סיטואציות מסוכנות, לא פעם אבסורדיות, ובין ניסיונות לנרמל את השירות הצבאי שלהם על ידי פעילויות הירואיות מהסיבות הלא נכונות, כמו קרבות אגרוף או תחזוק משולשים רומנטיים.
למרות היותה דרמה שבועית בת 10 פרקים (לעומת "תאג"ד" שהיא דרמה יומית), הפרק הראשון של "68 וויסקי" חופף בלא מעט נקודות לסדרה הישראלית - גם שם כמה חיילים מתקמבנים על מכירת תרופות פגות תוקף למקומיים, גם שם מתמודדת חובשת עם חייל שמת לה בידיים ואזרח אפגני (אצלנו זה היה המחבל בפיגוע) שניצל בזכות רופאים אמריקנים. מסתבר שלא רק כל המשפחות המאושרות אלא גם כל הרופאים הצבאיים דומים זה לזה.
68 וויסקי68 וויסקי
נושאת עיניים ל"מ.א.ש" ו"מלכוד 22"
מהפרק הראשון ברור ש"68 וויסקי" בהחלט נושאת עיניים אל "מ.א.ש" ו"מלכוד 22", בהיותה קומדיה שחורה שמתבייתת על תלאותיו האבסורדיות והבלתי אפשריות של החייל הפשוט בבסיס צבאי. רובאק, הגיבור של "68 וויסקי" מזכיר מאוד את יוסאריאן של ג'וזף הלר, ומבחינה מסוימת "68 וויסקי" עושה את זה טוב יותר מ"מלכוד 22" של ג'ורג' קלוני והולו, שגלשה לא פעם להצהרות כבדות ראש שהחמיצו את רוח המקור. כמו "תאג"ד" גם "68 וויסקי" נעה במהירות בין קטעים קודרים לקומדיה שחורה לסתם קומדיה. הכותב שלה, רוברטו בנאביב (שאחראי גם על "העשב של השכן"), מצליח לייצר טקסטים שנונים, גם אם השנינות לא תמיד משרתת את העלילה ולפעמים אפילו מתנגשת בה, ורון הווארד, הבמאי זוכה האוסקר מביים אותה בהתאם.
68 וויסקי68 וויסקי
דרמות ופעולות הירואיות
68 וויסקי68 וויסקי
68 וויסקי
אלא שאם "תאג"ד" התאפיינה גם בקווי עלילה של אופרת סבון, כמו כל דרמה יומית שמכבדת את עצמה, הנרטיבים האלה הם נקודת החולשה של "68 וויסקי". כמעט כל דמות מתמודדת עם איזו דרמה אישית שלא קשורה לשירות שלה - לרובאק יש סוד שקשור לזהות שלו, החובשת אלווארז מתמודדת עם גירוש עתידי למקסיקו - וקצוות החוטים האלה דווקא מכבידים על הסדרה במקום להעשיר אותה.
דווקא היקום הקטן, המנותק והאוטונומי של הבסיס מספק את כל הצרכים של העלילה, וכל מה שמוציא את הגיבורים מהבסיס עובד פחות, וחבל. יחד עם זאת, "68 וויסקי" היא סדרה לא רעה, לא מתיימרת, שמעוניינת לייצר קומדיה יותר מאמירה פוליטית, ולמעט העובדה שהיא נפתחת עם סצנת סקס קולנית (בבחירות הבאות אצביע למפלגה שתאסור במצע שלה לפתוח סדרה עם סצנת סקס), היא בהחלט נותנת תמורה לשקל.
68 וויסקי68 וויסקי
תמורה לשקל