חשבון הטוויטר "לינה דנהאם מתנצלת" (Lena Dunham Apologizes) מחזיק בכ-40 אלף עוקבים נאמנים. החשבון, שנפתח לפני שלוש שנים, מגדיר את עצמו כ"מחולל ההתנצלויות של לינה דנהאם" וכולל בקשות סליחה מפוברקות כמו "לינה דנהאם מתנצלת בערב מיקרופון פתוח על שביקרה בכמה גני חיות טיבטיים, בחיפושים אחרי הדלאי לאמה" או "לינה דנהאם מתנצלת בלי סיבה, רק כדי לשמור על השיא שלה מול מאט דיימון" (בדיחה קבועה של ג'ימי קימל, שנוהג להתנצל בפני השחקן בסיום כל תוכנית).
לא מדובר בחשבון פעיל במיוחד, אבל לא נרשמו בו התרעמויות מצד העוקבים על מינון הציוצים. ברוך השם, לינה דנהאם המקורית משלימה את החסך בהתנצלויות אמיתיות משלה. לעיתים נדמה שזמן קצר אחרי שהיא פצחה בקריירה מבריקה כתסריטאית והעמידה יצירות מוערכות כמו סרטה "רהיטים זעירים" (2010) וכמובן סדרת הדגל "בנות", היא כוננה קריירה זוהרת קצת פחות, אם כי אינטנסיבית למדי, כמתנצלת סדרתית. בפני מי? מי לא. נשים, גברים, לבנים, שחורים, לא משנה. ריאיון או פוסט של דנהאם אינם שלמים בלי ההתנצלות שמגיעה אחריו.
לינה דנהאםלינה דנהאם
כוננה קריירה כמתנצלת סדרתית. לינה דנהאם
(צילום: AP)
דנהאם נודעה במהלך השנים בבוטות האימפולסיבית שלה, אחת התכונות שהפכה את האמנות שלה למה שהיא. הקלות שבה היא נחשפה - פיזית ונפשית - גרמה לה להיתפס על ידי העיתונות והקהל שלה כמי ש"לא חושבת לפני שהיא פותחת את הפה". היחס המאפשר שלה לחולשות אנושיות שלה ושל אחרים, כמו גם חוסר הביטחון שלה, הפכו אותה לאישה חסרת עצמות בלשון וכן, גם חסרת רגישות. בעולם של פוליטיקלי קורקט ורשתות חברתיות שמטפחות המון זועם, שיכור מהיכולת "לבטל" בעלי דעות או התבטאויות פוגעניות, דנהאם היא פיל בחנות חרסינה. וזה מעניין, כי למרות שדנהאם נחשבה בתחילת דרכה כנציגה אותנטית של שלל אג'נדות פמיניסטיות, אג'נדות אותן שילבה ב"בנות" (עיינו ערך "פרק 3, עונה 6") כמו גם בפודקאסט שלה (The C Word) ובניוזלטר הפמיניסטי Lenny Letter, שייסדה עם השותפה שלה לכתיבה, ג'ני קונור, האמינות שלה כנציגת המאבק הנשי הלכה והתדרדרה עד שנשחקה כמעט כליל.
הביקורות על דנהאם החלו עוד בימים ש"בנות" הפציעה ב-HBO, על סמך פיץ' של עמוד וחצי והמוניטין שיצא ל"רהיטים זעירים". זה השתלם לכל הצדדים כי דנהאם הפכה את "בנות" להייפית כל כך, בין היתר בזכות הפרובוקטיביות, החיבור העדכני לדור הצעיר ויכולת הביטוי הלוליינית שלה, שהפכה אותה לספקית נוחה מאוד עבור התקשורת המסקרת. דנהאם אומנם הצליחה כבר אז לעצבן כמה אנשים אבל זה התאזן עם השבחים שקטפה "בנות", והקונצנזוס שקבע כי מדובר בסדרה גאונית ופורצת דרך. עיקר הביקורת התמקד בהומוגניות שאפיינה את הקאסט - ניו יורק של "בנות" הייתה בועה לבנה לחלוטין. בעונה השנייה דנהאם ליהקה את דונלד גלובר ("אטלנטה") כמושא אהבתה של האנה לשני פרקים, הביאה על עצמה עוד קצת גינויים על הניסיון המאולץ והחזירה את הסדרה לסורה, כלומר לצבעה.
בועה לבנה לחלוטין. "בנות"בועה לבנה לחלוטין. "בנות"
בועה לבנה לחלוטין. "בנות"
(צילום: Mark Schafer )
אחר כך הגיע האירוח של הקומיקאית איימי שומר ב-Lenny Letter, הניוזלטר הפמיניסטי של דנהאם, וכפי הנראה סחרר את ראשה עד כדי איבוד שליטה מוחלט. בנוכחותה של שומר, שידועה בקומדיה הבוטה והלא PC שלה, דנהאם תיארה את חוויותיה מטקס הגאלה של MET בו נכחה זמן קצר קודם לכן, לבושה בטוקסידו נשי. דנהאם ישבה ליד שחקן הפוטבול אודל בקהאם ג'וניור, כוכב הג'יאנטס, והאחרון העדיף כנראה לגלוש בנייד שלו מאשר לנהל איתה שיחה. "הוא הסתכל עליי וחשב לעצמו שאני לא מתאימה לסטנדרט היופי הנשי שהוא רגיל אליו", דיבררה דנהאם את זרם המחשבה של בקהאם, "האם זה כלב? האם זה מרשמלו? האם זה ילד? האם אני רוצה לשכב עם זה? זה לובש טוקסידו, אז כנראה שלא", היא סיכמה.
התגובות הזועמות (המוצדקות) לא איחרו לבוא, והפעם שודרגה השטות התורנית של דנהאם לכדי התעליינות לבנה על בחור שכל חטאו היה שישב לידה והסתכל על הנייד שלו. דנהאם התנצלה כמובן, הסבירה שהשליכה על השחקן את חוסר הביטחון שלה וניצלה את ההזדמנות כדי להרחיב את היריעה בנוגע לסוגיית דימוי הגוף בחברה. בקהאם ג'וניור עצמו ציין באדישות כללית שאין לו מספיק מידע כדי להגיב, שהוא יחכה לראות איך זה יתפתח ושעקרונית "אין לו עניין לפתוח חשבון עם אף אחד".
אודל בקהאם ג'וניוראודל בקהאם ג'וניור
"חשב שאני לא מתאימה לסטנדרט היופי הנשי שהוא רגיל אליו". אודל בקהאם ג'וניור
(צילום: AP)
חודש אחר כך דנהאם הצהירה שהייתה רוצה לעבור הפלה רק כדי לדעת איך זה מרגיש. עוד מעגל נפתח. עוד זעם. עוד התנצלות מנומקת פורסמה. היוצרת הייתה על הנתיב המהיר להפוך לפנים הלא מחמיאות של "הפמיניזם הלבן", אותו תת-ז'אנר מושמץ של פמיניזם במסגרתו נשים לבנות מעוניינות לקדם את עצמן בלבד ומתעלמות משוליות מצטלבת, כלומר קבוצות אוכלוסייה - במקרה הזה נשים - שסובלות מדיכוי על יותר מרקע אחד, כמו גזע, מגדר, מעמד וכו'.
האירוע שכנראה היווה את נקודת האל-חזור בריקוד האינסופי של דנהאם על העצבים של הפמיניסטיות התרחש בנובמבר 2017, בעיצומו של קמפיין MeToo בארצות הברית. חמש שנים לאחר עלייתה של "בנות" הגישה השחקנית אורורה פרינאו, היום בת 26, תלונה במשטרה נגד מוריי מילר, אחד מתסריטאי הסדרה, בטענה שאנס אותה כשהייתה בת 17 ומחוסרת הכרה.
הדבר המתבקש מנסיכת הפמיניזם, שלא פעם הציתה דיון כשחשפה תקיפה מינית טראומטית שעברה בעצמה, היה להתנער ממילר, לפטר אותו, להציע את תמיכתה לפרינאו ולחתום בהאשטג #אנימאמינהלך. אבל דנהאם שחררה את התגובה האומללה ביותר, בטיימינג העגום מכולם. "הנטייה הראשונית שלנו היא להקשיב לסיפורה של כל אישה", היא ציינה בהצהרה בשמה ובשם קונור, הפרטנרית שלה ליצירה של "בנות", "אבל בעקבות הידע האישי שלנו לגבי מצבו של מוריי אנחנו בטוחות שלמרבה הצער המקרה נמנה על שלושת האחוזים בהם מדובר בהאשמת שווא".
אורורה פרינאואורורה פרינאו
"אחד משלושת האחוזים בהם מדובר בהאשמת שווא". אורורה פרינאו
(צילום: AP)
ההתנצלות לא עזרה הפעם, מה גם שהיא הייתה צולעת במיוחד. "אני מבינה שזה לא הזמן הנכון לצאת בהצהרה כזו ואני מצטערת", כתבה דנהאם בטוויטר. זה היה כמו לכבות שריפה עם פיפטה וכל הלהביורים הופנו אליה. מכיוון ש"בנות" ירדה אחרי שש עונות, שללא ספק השאירו חותם גם אם הרייטינג הלך ודעך, לא הייתה לדנהאם יצירה משלה בחזית הטלוויזיונית וכל מה שנותר הוא האקסהיביציוניזם התזזיתי שלה, שדחף אותה שוב ושוב לזרועות התקשורת, שלא תמיד קיבלה אותה בזרועות פתוחות.
דנהאם, שגדלה בבית אמיד, אמנותי וסופר ליברלי בניו יורק, כזה שהעניק לה את התחושה שמותר לה תמיד להגיד הכל, גדלה להיות בין היתר אשת שיווק מוצלחת מאוד. היא יודעת למנף את החיים האישיים שלה לטובת נושאים שהיא מעוניינת להעלות ולהוביל, אבל הפזיזות שלה לא פעם בעוכריה והטעויות שהיא בוחרת לעשות מצטברות. זמן קצר לאחר תקרית מילר-פרינאו הניעו מספר סלבריטאיות הוליוודיות את TimesUp, תנועה להעלאת מודעות להטרדות מיניות במקום העבודה - פועל יוצא של פרשיית הארווי ויינשטיין ו-MeToo. כספים רבים גויסו ובטקס גלובוס הזהב על השטיח האדום באותה השנה התקבצה חבורת הנשים לתמונה קבוצתית, כשאליהן מצטרפת על דעת עצמה גם דנהאם.
השחקנית האפרו-אמריקנית, טסה תומפסון, העלתה את התמונה בחשבון האינסטגרם שלה ואחת המגיבות תהתה מה חלקה של דנהאם בפעילות התנועה. תומפסון השיבה ש"לינה דנהאם לא הייתה נוכחת בקבוצה באף אחת מאינסוף שעות העבודה שהשקענו בחודשיים האחרונים. הנוכחות של דנהאם בתמונה הייתה הפתעה עבור כולנו", ובהמשך שילחה עוד עקיצה לדנהאם כשהוסיפה כי "העובדה היא שנשים רבות, בעיקר נשים שאינן לבנות, לא מרגישות בטוחות ונראות. לנשים האלו, כמו אורורה פניארו, אני אומרת 'אני רואה אותך, אני איתך'".
לינה דנהאם ומשתתפות TIME'S UPלינה דנהאם ומשתתפות TIME'S UP
"הנוכחות שלה בתמונה הייתה הפתעה לכולנו". לינה דנהאם (מימין בשחור) וחברות התנועה TIME'S UP
(צילום: אינסטגרם)
2018 לא הייתה שנה קלה עבור דנהאם. בתחילת השנה היא עברה כריתת רחם אחרי שנים של סבל מאנדומטריוזיס, כשבמהלך ההחלמה פיתחה התמכרות למשככי כאבים. חודש אחרי הניתוח היא נפרדה מבן הזוג שלה בשש השנים האחרונות, המוזיקאי ג'ק אנטונוף. כפי שהעידה בראיון ל"ניו יורק מגזין" וכיאה לאקסהיביציוניסטית, דנהאם לא עיכלה את הפרידה עד שלא ראתה את האייטם עליה בתוכנית בידור בערוץ !E. הניתוח הגביר את הכמיהה שלה לילד (חוויה עליה כתבה טור שפורסם השבוע ב"הארפר'ס בזאר"), ובינתיים היא הסתפקה באימוץ שני חתולים נטולי שיער. הניסיונות שלה להמשיך את הרצף היצירתי אחרי "בנות" לא עלו יפה - אדפטציה שיזמה לסדרה הבריטית "קאמפינג", בכיכובה של ג'ניפר גארנר, נכשלה ולא חודשה לעונה שנייה. דנהאם לקחה צעד אחורה ועברה אפילו יותר עמוק מאחורי הקלעים. באותה שנה סגרה גם את פרשיית מילר-פרינאו, כשהודתה ששיקרה כשאמרה שיש לה מידע פנימי לגבי מצבו של מילר.
מאז נדמה שדנהאם מנסה להישאר מאחור, לפחות יחסית לעצמה. היא עשתה הופעות אורח בכמה וכמה סדרות וסרטים, ביניהם "משפחת סימפסון", "אימה אמריקאית: כת" ו"סקנדל". היא גם קיבלה תפקידון ב"היו זמנים בהוליווד" של קוונטין טרנטינו. באירוע הפרמיירה של הסרט שוב עוררה את זעמה של הרשת כשניסתה לנשק את בראד פיט על השפתיים, והואשמה בהטרדה מינית (בתגובה הסבירה שהם למעשה מכרים ותיקים). בהמשך לסאגה הבריאותית שלה, דנהאם חשפה ב-2019 שהיא סובלת מתסמונת אהלרס-דנלוס, שמתבטאת בין היתר בגמישות יתר של המפרקים, שבירה של העור וכלי הדם ונטייה לצלקות. בתחילת 2020 הכריזה שהיא גמולה מתרופות נוגדות דיכאון ומשככי כאבים מזה שנתיים, אבל כמה חודשים מאוחר יותר כבר נאלצה להתמודד עם סימפטומים חמורים של קורונה במשך שלושה שבועות.
לינה דנהאםלינה דנהאם
מנסה להישאר מאחור, לפחות יחסית לעצמה. דנהאם
(צילום: AP)
חשבון האינסטגרם של דנהאם לא עומד לנוח בקרוב, בואו לא נגזים, אבל לפחות בגזרת הקריירה עושה רושם שדנהאם מנסה להרגיע את השטח ולהתמקד בעשייה מאחורי הקלעים. היא אפילו עברה לגור בוויילס שבאנגליה למשך תקופה ארוכה, על מנת להפיק את הסדרה "תעשייה" ולביים את הפרק הראשון שלה. במקביל היא עובדת על הפקת סדרה נוספת ל-HBO, הפעם לשירותי הסטרימינג של החברה, HBO מקס, בשם Generation (ווינק ווינק). היא נותרה מן הסתם אותה יוצרת מתריסה, חסרת בושה וסביר להניח שהקומדיה האכזרית שלה תמשיך לפגוש את העולם ותיאלץ לסגת לטובת התנצלויות נוספות וניסיונות לפייס אנשים נעלבים, אבל אולי הזמן מאחורי הקלעים יעשה לה טוב. אולי היא תגלה שיש לה גם סיפורים שאינם עוסקים בארבע בנות לבנות מברוקלין, תחזור לספר אותם אחרי שיבשילו מעט ותימנע מרישום בדברי ההיסטוריה כאישה שהשמיעה את קולו של הדור, אבל שכחה גם להקשיב בחזרה.