הצייר והפסל הישראלי יעקב אגם, חתן פרס ישראל לאמנות, הלך לעולמו. הלווייתו תתקיים מחר (שני) בשעה 17:00 בבית העלמין הצבאי ברחובות. קודם לכן, בשעה 14:00 ארונו יוצב לטקס אשכבה ברחבת מוזיאון אגם בראשון לציון.
"קיבלתי בצער עמוק את הידיעה על פטירתו של יעקב אגם, מגדולי האמנים של ישראל ואחד היוצרים הישראלים המוערכים והמוכרים בעולם", ספד לו נשיא המדינה יצחק הרצוג. "אגם, חתן פרס ישראל, פרץ גבולות והעניק לעולם שפה אמנותית ייחודית של תנועה, שינוי והתחדשות. עבודותיו, שהפכו לחלק מן המוזיאונים והאוספים החשובים בעולם, וגם כאן בבית הנשיא, ביטאו חזון יצירתי יוצא דופן והיוו מקור השראה לדורות של אמנים ויוצרים. זכיתי להכיר אותו עוד מימי ילדותי, והוא היה אדם מרתק. בכל מפגש עמו ניכרו הלהט, הסקרנות והיצירתיות הבלתי נדלית שאפיינו אותו לאורך כל חייו. מורשתו האמנותית והאנושית תוסיף ללוות את התרבות הישראלית ואת אוהבי האמנות בארץ ובעולם עוד שנים רבות".
שר התרבות והספורט מיקי זוהר: "אגם היה אמן פורץ דרך, שהעניק ליצירה הישראלית שפה ייחודית, ומעוררת השראה. מורשתו האמנותית תמשיך להאיר ולהשפיע על דורות של יוצרים בארץ ובעולם. בשם משרד התרבות והספורט, אני שולח תנחומים למשפחתו, לחבריו ולכל אוהבי האמנות בישראל".
ראש עיריית ראשון לציון רז קינסטליך ספד לו גם הוא: "אגם, שהלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 98, היה מהאומנים הנחשבים והגדולים בדורו, פרץ גבולות באומנות, היה ממייסדי זרם האומנות הקינטית, ויצר שפה אומנותית ייחודית ששילבה תנועה, שינוי ונקודת מבט מתחלפת של הצופה. תמיד מחדש, יצירתי ומקורי.
"במפגש האחרון שלי איתו לפני כחודשיים, כשקיבל את פרס ישראל, זכיתי להודות לו שוב על תרומתו ארוכת השנים לאומנות, למדינה ולעיר שלנו. אני גאה בכך שהקמנו איתו את מוזיאון אגם שהראה לו עוד בחייו כמה אהבנו והערכנו אותו. מוזיאון אגם ימשיך להיות פנינה עירונית שתנציח את פועלו וחזונו ותאפשר לדורות הבאים ללמוד, לחוות ולהוקיר את אחד הגדולים שצמחו פה. אני שולח תנחומים למשפחתו היקרה, לחבריו ולכל אוהבי האומנות בארץ ובעולם".
אגם, שקיבל השנה את פרס ישראל בגיל 97, היה מחלוצי זרם האמנות הקינטית ואחד האמנים הישראלים המצליחים והמוכרים בעולם. יצירותיו הוצגו בין היתר במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק, באמסטרדם ובצרפת, שם חי ויצר במשך שנים, ובין עבודותיו הידועות נמנות מזרקת "האש והמים" בכיכר דיזנגוף בתל אביב, "סולם יעקב" בבנייני האומה בירושלים והחזית הצבעונית הפונה לים של מלון דן בתל אביב.
"פועלו של יעקב אגם מהדהד תרומה רבת שנים לאמנות הישראלית והבינלאומית זה שבעה עשורים", נכתב בנימוקי הזכייה בפרס ישראל. "אגם פרץ את גבולות האמנות הפלסטית כפי שהייתה מוכרת וחידש שפות של אמנות קינטית ואמנות אופ ארט. האלמנט החדשני המרכזי ביצירתו לאורך השנים הוא רעיון השינוי הפנימי, הן בגוף היצירה עצמה והן מנקודת מבטו המשתנה של הצופה. יצירותיו משלבות אלמנטים חזותיים עם אלמנטים מוזיקליים בתנועה בחלל ובזמן ומשקפות מציאות דינמית ומתחדשת. יצירתו מבטאת תפיסה שלפיה האמנות חייבת להיות תנועתית ומשתנה כשם שהמציאות עצמה נבראת ומתעצבת ללא הרף".
אגם נולד בראשון לציון ב-1928 בשם יעקב גיבשטיין. הוא היה בן למשפחה דתית, ובגיל 18 החליט לממש את אהבתו לאמנות ועבר ללמוד בבצלאל בירושלים. עם תום לימודיו נסע לאירופה ועשה השתלמויות בשוויץ, איטליה וצרפת. בתקופה זו התקיים בדוחק רב, ואת חומרי הגלם ליצירותיו אסף מפחי האשפה שבשוק.
מפגש מקרי עם אמן פריזאי הוביל ליצירת תערוכתו הראשונה - "יעקב אגם - האמנות בתנועה". הביקורות החיוביות הובילו ללידתה של התערוכה הבאה שנקראה "לה מובמאן" ("התנועה") ובה השתתפו אמנים נוספים שנושא התנועה היווה מרכיב מרכזי ביצירתם. בעולם האמנות נחקקה תערוכה זו כציון דרך ראשון בזרם האמנות הקינטית. גל התגובות הנלהב של המבקרים הביא לשינוי מיידי במעמדו של אגם. הוא זכה להכרה בינלאומית ועבודותיו הוזמנו על ידי אישים רבי-מעלה.
מאז שנות ה-50 הוצגו יצירותיו במוזיאונים ובתערוכות מהחשובים בעולם. עבודותיו נכללות באוספים של מוסדות מובילים, בהם מוזיאון המומה ומוזיאון הגוגנהיים בניו יורק ומרכז פומפידו בפריז, המציג את "הסלון הקינטי" - המכונה גם "סלון אגם" - כחלק מאוסף יצירות המופת שלו. לפני שהוצב בפומפידו עיטר המיצב את ארמון האליזה בצרפת.
יצירותיו מוצבות גם במרחב הציבורי ברחבי העולם, מהבית הלבן בוושינגטון ועד כיכרות ואתרים מרכזיים בניו יורק, מיאמי, בואנוס איירס, טוקיו, פריז וטאייפה. מדי חנוכה מוצבת במנהטן החנוכייה הגדולה בעולם, המתנשאת לגובה 11 מטרים ועוצבה על ידו בהשראת איור של הרמב"ם. סמוך לבית הספר ג'וליארד בניו יורק ניצב פסלו "שלוש כפול שלוש", המורכב מתשעה עמודי נירוסטה מסתובבים המזמינים את הציבור לשנות את צורת היצירה באמצעות מגע.
גם בישראל הותיר אגם חותם בולט במרחב הציבורי. בין עבודותיו הידועות "סולם יעקב" בבנייני האומה בירושלים, אנדרטת ה"יזכור" ברחבת הכותל המערבי, הפסל "מאה שערים" במשכן הנשיא ו"קצב הזמן" במוזיאון תל אביב. הוא גם עיצב את החזית הצבעונית של מלון דן בתל אביב ואת הפסל "מנורה-שורשים" בגן ברנדר בעיר.
היצירה המזוהה איתו ביותר היא מזרקת "אש ומים" בכיכר דיזנגוף, שהוצבה ב-1986 ומשלבת בין שני היסודות. עם השנים עמדה המזרקה במוקד מאבק ציבורי בעקבות שיפוץ הכיכר, כשאגם התנגד להעתקתה ממיקומה המקורי וטען כי שינוי הסביבה שבה הוצבה פוגע במשמעותה האמנותית. "המזרקה לא הפכה למגדל אייפל, כי הייתה קנאה עצומה של אמנים. הכיכר משכה המוני אנשים, אבל לא הייתה הבנה לדבר הזה שעשיתי", סיפר בריאיון ל"7 ימים" ב-2001.
"אני מרגיש כישלון מלא. הדברים החשובים שבאמת רציתי לעשות, לא הצלחתי בהם. 30 שנים עבדתי על שיטת החינוך החזותית, ולא הצלחתי להעביר את המסר. שנים ומאות אלפי דולרים השקעתי במילון 'אגמילים' - ומזלזלים בזה. עשר שנים הקדשתי ליצור את 'אש ומים' למען העיר תל אביב - והפכו את זה לגרוטאה מבישה. את היצירה הכי חשובה שלי הפכו לגרוטאה. הכנסתי את הממד הרביעי לאמנות כתפיסת עולם, אז אומרים שאני מנצל את היהדות לקידום מכירות. בעולם מכנים אותי ליאונרדו דה-וינצ'י של המאה ה-21 - וכאן אומרים שאני עוגה אמריקאית".
ייחודו של אגם בא לידי ביטוי בכך שעבודותיו, בין אם מדובר בפסל או בתמונה, אינן סטטיות אלא יוצרות רושם משתנה בהתאם לתנועת הצופה במרחב. הצופה נוטל למעשה חלק פעיל בחוויה האמנותית, כאשר הוא זה שחושף את הקומפוזיציות הצבעוניות והצורניות הגלומות ביצירה. השתנותה התמידית של היצירה מכוח מבטו של הצופה, גם אינה מקבעת אותה בשום רגע נתון כ"מושלמת" ואינה מאפשרת לצופה "ללכוד" אותה בשלמותה. כך הופכת חווית הצפייה עצמה לדינמית לא פחות.
לצד פעילותו כאמן, עסק אגם גם בפיתוח שיטות חינוך. בשנות ה-80 וה-90 פיתח, יחד עם המחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן, תוכנית לימודים המבוססת על שפה חזותית, שנועדה לטפח יצירתיות, זיכרון וחשיבה באמצעות צורות ודימויים במקום מילים. התוכנית נחקרה במכון ויצמן ויושמה בגנים ובבתי ספר ברחבי הארץ.
בראשון לציון, שבה הוא התגורר, נפתח ב-2017 מוזיאון יעקב אגם, הכולל כ-30 יצירות של האמן הידוע, שבין שלל עבודותיו מככבת מזרקת האש והמים מכיכר דיזנגוף. בריאיון שנערך בעת פתיחת המוזיאון, הוא אמר: "כרגע אני במאבק, אני רוצה לגמור פה את העבודה שעשיתי, ויש לי הרבה עבודה".
