איך שלא תסתכלו על זה, אם בכלל תטרחו להסתכל על זה, נטפליקס נמצאת במשבר. מבחינה כספית החברה צריכה להתנהל כשחוב עצום של יותר מ-12 מיליארד דולר מכביד על תפקודה התקין, ומבחינת עסקית מעמדה המונופוליסטי נסדק והיא מוצאת עצמה מתחרה פתאום עם תאגידים רבי עוצמה ונטולי חובות כמו דיסני ואמזון. אבל נראה שהאתגר הגדול ביותר שמונח לפתחה של מעצמת הסטרימינג הוא זה הנוגע לתוכן. האולפנים הגדולים שלפו את הסרטים והסדרות שלהם מהקטלוג, והספרייה שלה נותרה כמעט ריקה. לצורך כך, עברה נטפליקס לתוכנית חומש מאומצת לקידום הפקות חדשות יש מאין, כדי לשקם את המלאי ומהר. כעיתונאי תרבות, מתקבלים אצלי שניים-שלושה אימיילים בכל שבוע על מיזם חדש שיוצא לדרך, כאילו שהפקת סרט או סדרה שקולה להפצת הודעת יח"צ. לרוע המזל, כך גם נראים התכנים שמוציאה כיום נטפליקס תחת ידיה, וזה מורגש מאוד גם ב"המכשף" (The Witcher).
טריילר - "המכשף"
(באדיבות נטפליקס)
לקראת העליה של הסדרה המדוברת שסומנה כפרויקט הדגל החדש של נטפליקס (אחרי "דברים מוזרים"), הציפיות בנוגע ל"המכשף" הביעו תקווה ממשית לכך שלשם שינוי מדובר בשילוב מוצלח בין יחסי ציבור מוגברים לתוכן מקורי נועז. קצת קרוב יותר לתכנים שמופקים במתחרה הוותיקה מ-HBO, ובאופן ברור ומובהק יותר - ל"משחקי הכס". ואכן, "המכשף", שמבוססת על סדרת ספרי הפנטזיה של אנדז'יי ספקופסקי הפולני, מתאמצת מאוד להיות מקבילה ראויה לעיבוד הטלוויזיוני של "שיר של קרח ואש" של ג'ורג' אר.אר. מרטין שהפך לחלק מהנוף התרבותי של רובנו. היא כל כך מתאמצת, עד שהיא כופה את עצמה על העלילה, הדמויות וגם עלינו הצופים. היא מתנשפת, יורקת דם, כמעט מתחננת שנאהב אותה.
עלילת "המכשף" מתחוללת בעולם פנטסטי, שכמו רבים כמוהו שואב השראה מסיפורי המלך ארתור ומהוויזואליה המזוהה עם ימי הביניים באירופה. חבל הארץ הדמיוני הזה נקרע בין מונרכיות יריבות ועוינות, וכבר בפרק הראשון אנו חוזים בכיבוש ממלכת סינטרה שבצפון על ידי בני הנילפגארד האכזריים מדרום. על אף החורבן הנורא ומראות הזוועה שאיתו, הנסיכה סיריליה (פרייה אלן) מצליחה להימלט בגפה מהתופת. אפשר לשער שהנדודים של הנערה הנועזת רבת התושייה יתנהלו בדומה לאלו של אריה סטארק ב"משחקי הכס", ובהמשך יעמוד לצידה מאבטח תואם קילגיין בדמותו של גראלט מריבייה, הלא הוא המכשף. מדובר בצייד ראשים שהונדס כלוחם עז בעל כוחות-על ומיומנויות כישוף. היעוד שלו הוא לקטול מפלצות, אולם ככל שמתקדמת העלילה אנו מגלים כי גורלו נקשר בגורלה של סיריליה, ויהיה עליו לגונן עליה מפני כל רע, כדי להותיר תקווה לאנושות. העלילה נעה בין המסע האישי שלהם לתהפוכות המדיניות סביבם.
מתוך "המכשף"מתוך "המכשף"
שיבוט של "משחקי הכס". מתוך "המכשף"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
את הגיבור המחוספס, הקשוח והמיוסר, מגלם הנרי קאביל שהפציע אל חיינו כסופרמן החדש ביקום הקולנועי של DC קומיקס. אבל גראלט מריבייה הוא פחות גלגול של קלארק קנט, ומזכיר יותר דמויות כמו קונאן הברברי או אראגורן מ"שר הטבעות" של טולקין (על אף שבמראהו הוא מזכיר יותר את לגולאס עם שיערו הארוך בצבע הפלטינה). אפשר גם לזהות דמיון למנדלוריאן, כך שאפשר לצפות שסיריליה תהיה עבורו מעין בייבי יודה. גראלט כמו האחרים הוא גבר קשוח ומצולק שנושא עמו סיפור חיים מורכב ונע בתוך המציאות ההפכפכה והמסוכנת סביבו כזאב בודד, מנודה, דומם. הוא לא נובח, אבל נשיכתו קטלנית. מיומנויות הקרב שלו והשליטה בחרבו מכריעות כל יריב - בין אם בן אנוש או מפלצת. העמידות הפיזית שלו ויכולות הכישוף שלו הופכות אותו למכונת מלחמה מושלמת. כמובן שיש לכך מחיר בחייו האישיים ויחסיו עם הבריות. במיוחד עם הנשים, שרק חלקן מכשפות (אחת בשם יניפר תחבור אליו).
די ברור, ואין מה להתכחש לכך, ש"המכשף" נוצרה מלכתחילה כשיבוט של "משחקי הכס", אל הפרק השני משתרבב אפילו גמד. החיפוש הנואש אחר מקור ספרותי אפי רחב יריעה המתחולל בסביבה בדיונית מרהיבה תואמת ווסטרוז, הביא את היוצרת לורן שמיט עד לפולין, שם זכתה סדרת ספריו של ספקופסקי להצלחה אדירה עם יציאתם בשנות התשעים. ההנחה היא שעולם דמיוני פתייני של טירות ומבצרים, מלכים ומלכות, מכשפים, מכשפות, מפלצים ומפלצות עשוי להחניף לקהל היעד, מינוס פלצנים ופלצניות. ואכן, בנטפליקס הוחלט להשקיע במשאב הנרטיבי הזה, ולממש אותו על המסך הקטן. זאת אף שבניגוד ל"שיר של קרח ואש" מאת מרטין, ספריו של ספקופסקי היו מוכרים פחות בצד הרלוונטי של העולם, כלומר העולם האמיתי. זה שיש לו עיגונים כלשהם בתרבות האמריקנית. מהדורות מתורגמות לאנגלית יצאו בארצות הברית רק מ-2007 ואילך.

מתוך "המכשף"מתוך "המכשף"
ה-CGI מורגש. "המכשף"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אזהרות מסע נוספות מפני העולם של "המכשף" נגעו לכישלון העיבודים הקולנועיים והטלוויזיוניים של סדרת הספרים בעבר. כבר ב-2001 הופק סרט פנטזיה פולני בבימויו של מארק ברודזקי שהתקבל בביקורות שליליות, כולל מצד ספקופסקי עצמו. "אני יכול להגיד רק מילה אחת, גסה, אבל קצרה", אמר הסופר בראיון למגזין רוסי לתרבות פופולרית. אתם יכולים לדמיין באיזו מילה מדובר. כהמשך לסרט, הוביל ברודזקי הפקת סדרה בתמיכת הטלוויזיה הפולנית, אולם זו ירדה משידור אחרי עונה אחת בת 13 פרקים, לאחר שגם היא זכתה לבוז מהמבקרים ולהתעלמות מהצופים. על אף כל זאת, שמיט החליטה ללכת בעקבות הפולנים, לשבת בפינה החשוכה שבה מתחולל "המכשף" ולייבא אותה לארצות הברית. ברודזקי אף הצטרף כמפיק שותף.
מתוך "המכשף"מתוך "המכשף"
מתוך "המכשף"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אז למה שמיט וצוות ההפקה שלה חושבים שהם יצליחו לעשות בארצות הברית מה שהפולנים כשלו בו? תחילה לא בטוח שמדובר בכלל בתוצר של חשיבה, אלא לחץ. תוצאה של צורך מידי להפקת תוכן מקורי אינסטנט. בוודאי שמעורבים פה אינסטינקטים ואלו מחזירים אותנו ל"משחקי הכס". מבחינת היוצרים יש ב"המכשף" את שני היסודות הבסיסיים להצלחת התופעה חסרת התקדים של הסדרה מבית HBO: מין ואלימות. גם ב"המכשף" יש זוועות מדממות למכביר, וגם לא מעט עירום נשי. אבל בניגוד לדיוויד בניוף ודי.בי. וייס שידעו לכרוך את הכל בסיפור רקע מורכב, מרתק ומלא יצרים, בסדרה של נטפליקס הגרונות המשוספים והשדיים המסותתים מפוזרים בחלל כמו איברים כרותים שאף אחד לא טורח באמת לחבר יחדיו לכדי עלילה מהודקת או סוחפת. כאמור, שמיט וצוותה מתאמצים מאוד כדי לתפור הכל יחדיו. מתאמצים יותר מדי. הדם זורם לכל עבר, לא הסיפור.


(העיבוד לסדרת הספרים מ-2001)

מי שאמור לפצות על כל זה הוא הנרי קאביל שאמור לשאת את הסדרה על כתפיו החסונות ככוכב מוביל, יחיד למעשה. אבל מלבד החזות המרשימה, הוא אינו מנדב הרבה מכשרון המשחק שלו, וגם לא נדרש לכך. הדמות של גראלט שתקנית, חיוורת, מרוסנת רגשית ונטולת ניואנסים. אם יש כאלה, הם צצים כהבעות פנים מתומרנות דיגיטלית. אם ב"ליגת הצדק" הוסר השפם שלו בגרפיקה ממוחשבת, פה עיניו מופיעות עם רשתית עין צהובה או שחורה, ולעתים ניתן להבחין בוורידים מעוותים סוררים בפניו. ככלל, ה-CGI נוכח מאוד ב"המכשף", ומורגש יתר על המידה. אין פה את הסקופ הקולנועי של "משחקי הכס" עם צילומי החוץ המרהיבים מדוברובניק או מרוקו, הכל נשען על האנימטורים. קאביל רגיל לזה מהופעותיו כסופרמן בקולנוע, אבל אם על המסך הגדול הוא נראה מעופף בטבעיות בשמיים, פה נדמה כאילו הוא נע תמידית על מסך ירוק. התפרים הגסים נחשפים גם בעבודת הפוסט המרושלת והדלה.
"המכשף" הייתה אולי יכולה להיות סדרה מבריקה, מעמיקה ומלאת השראה לולא באה לעולם מלכתחילה כחיקוי ל"משחקי הכס". במציאות החדשה, בה נטפליקס מוצאת את עצמה בתחרות לא פשוטה מול גורמים חדשים רבי עוצמה וממון, ברור שמעצמת הסטרימינג החליטה ללכת על כמות לפני איכות. מסתבר שבשוק התוכן, ממש כמו בשוק הפשפשים, מה שחשוב לפני הכל זה שיהיה מלאי של סחורה להציע ללקוחות, גם אם היא מזויפת.