כולם מכירים את קוונטין טרנטינו, האחים כהן, פול תומאס אנדרסון, כריסטופר נולאן ומרטין סקורסזה. רובנו גם מצפים לסרטים החדשים שלהם ומתייחסים אליהם כאל אירועים קולנועיים. אבל בעשור האחרון דור חדש של במאים נכנס לחיינו. לא רק שהם צעירים יותר, הם בעיקר מגוונים יותר. נכון, הוליווד עדיין מאוד לבנה ועדיין מאוד גברית - אבל נראה שהעשור האחרון דווקא היה בסימן שינוי: יותר ויותר דלתות נפתחו עבור במאים ובמאיות שבעבר לא היו זוכים להזדמנויות, והדבר הוכיח את עצמו לא רק מצד המבקרים והמצייצים של תרבות ה-WOKE, אלא גם בקופות ובתרבות הפופולרית בכלל.
לרגל סיכום העשור חזרנו לבמאים שבלטו במיוחד בעשר השנים האחרונות. לא כולם ביימו את סרט הביכורים שלהם בעשור האחרון, אבל כולם עשו את קפיצת המדרגה שלהם במהלכו, וסביר להניח שיככבו גם במצעדי העשור בשנים הבאות.

במאים ובמאיות

(צילום: AP)
כאשר מדברים על גיוון אתני בהוליווד, ג'ורדון פיל הוא ככל הנראה השם שקופץ מיד לראש. תוך שלוש שנים ושני סרטים בלבד, הצליח פיל למצב את עצמו כאחד הבמאים המקוריים שנראו פה לאחרונה. סרט הביכורים שלו "תברח" (2017) עסק באופן חכם ושנון בסוגיות של גזענות באמריקה העכשווית, וכל זאת תחת מעטפת ז'אנר האימה. הסרט זכה למועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר וזכה בפרס עבור התסריט המקורי. השנה יצא סרטו השני, "אנחנו", גם הוא בז'אנר האימה. אומנם הוא לא שחזר את ההצלחה של "תברח", אבל הוא בהחלט סימן את הבמאי כמישהו שכדאי לשים לב ליצירותיו. שני הסרטים שלו הכניסו יחד בקופות יותר מ-500 מיליון דולר.
תוכניות לעשור הבא: לפיל לא מתוכנן פרויקט ספציפי, אבל הוא חתום על חוזה בן חמש שנים עם אולפני אוניברסל במהלכו הוא יכתוב, יביים ויפיק שני סרטים. בנוסף הוא יפיק סרט המשך ל"קנדימן", סרט האימה מ-1992.
במאים ובמאיות

גרטה גרוויג גרטה גרוויג
(צילום: AP)
גרטה גרוויג התחילה את דרכה כשחקנית והתפרסה בעיקר בזכות תפקידה ב"פרנסס הא", אבל למעשה היא תמיד עסקה בכתיבה, יצירה ובימוי. סרט הביכורים העצמאי שלה Nights and Weekends יצא ב-2008, אבל רק לפני שנתיים, עם יציאת סרטה האישי "ליידי בירד", היא זכתה להכרה שמגיעה לה כיוצרת. אחרי ההצלחת הסרט היא התפנתה לאתגר הבא: עיבוד מחודש ל"נשים קטנות" שייצא במהלך החודש הקרוב. לפי הדיווחים מהקרנות הבכורה המוקדמות - בהחלט יש למה לצפות, ואפילו יש סיכוי שנזכה לראות השנה במאית שתתחרה על פרס הבימוי באוסקר הבא.
תוכניות לעשור הבא: מלבד "נשים קטנות" גרוויג ובעלה נח באומבך עובדים יחד על תסריט לסרט "ברבי" בהפקתה ובכיכובה של מרגו רובי, ובבימויה של גרוויג.

במאים ובמאיות

טייקה וואטיטי טייקה וואטיטי
(צילום: AP)
כמו גרוויג ופיל, גם טייקה וואיטיטי הניו-זילנדי הוא במאי ושחקן. בתחילת שנות ה-2000 הוא שיחק בשלל פרויקטים במולדתו וגם ביים סרטים קצרים ופיצ'ר אחד. הפריצה שלו לתודעה התרחשה בשנת 2010 עם סרט ההתבגרות המקורי Boy על נער מאורי. ארבע שנים לאחר מכן יצאה קומדיית הערפדים המוקומנטרית בבימויו ובכיכובו "החיים בצללים" (What We Do in the Shadows), שלא רק הפכה לחביבת הקהל אלא גם שמה את הבמאי הניו-זילנדי על הראדר ההוליוודי.
דיסני ומארוול זיהו את הפוטנציאל ובחרו בו לבימוי "תור: ראגנארוק". ההימור הצליח מעל המצופה, ו-וואיטיטי הפך לאחד הבמאים המבוקשים בהוליווד. בינואר הקרוב ייצא בישראל סרטו החדש "ג'וג'ו ראביט" על ילד גרמני במלחמת העולם השנייה. וואיטיטי מגלם בסרט את היטלר, חברו הדמיוני של הילד. הסרט כבר זכה לביקורות מצוינות ובפרס חביב הקהל בפסטיבל טורונטו כך שסביר להניח שעוד נשמע עליו בעונת הפרסים הקרובה.
"ג'וג'ו ראביט" - טריילר
תוכניות לעשור הבא: וואיטיטי כבר חתום על בימוי הסרט הרביעי של תור שייצא ב-2021. בימים אלה הוא עובד על הקומדיה Next Goal Wins על קבוצת כדורגל כושלת (הסרט מבוסס על סרט תיעודי בעל אותו השם). וכמובן, בעתיד הקרוב גם תעלה העונה השנייה של הסדרה הנהדרת "החיים בצללים", שמבוססת על הסרט שלו (הוא משמש כמפיק הסדרה ומדי פעם גם מביים).
במאים ובמאיות
(צילום: Getty images)
האם במאי שביים סרטים מוערכים וזכה בפרסים גם בתחילת שנות ה-2000 יכול להיחשב לאחת מתגליות העשור? בערך. בתחילת דרכו, וילנב הקנדי ביים סרטים בשפה הצרפתית ולמרות שהם זכו להערכה, רובם לא הגיעו לקהל הרחב. את הפריצה הגדולה שלו הוא חייב לסרט הראשון שלו בשפה האנגלית, "אסירים" (2013), דרמת מתח פסיכולוגית עם ג'ייק ג'ילנהול ויו ג'קמן. הסרט נחל הצלחה והפך את וילנב לשם שכדאי לשים אליו. מלבד "אסירים", הוא חתום על "סיקאריו", "המפגש" ו"בלייד ראנר 2049", כולם סרטים רציניים, חכמים, מעוררי מחשבה ואנטי-הוליוודיים במהותם. לא סתם שמו הולך לפניו עכשיו, ועם הרפרטואר הזה הוא מועמד מבטיח לתואר במאי העשור.
תוכניות לעשור הבא: בשנה הבאה ייצא העיבוד המצופה שלו ל"חולית" עם טימותי שאלאמה בתפקיד הראשי. שמו של הבמאי גם מקושר לעיבוד חדש שיגולל את סיפורה של קליאופטרה.
במאים ובמאיות
(צילום: AFP)
דמיאן שאזל רק בן 34 והוא כבר ביים ארבעה סרטים, שלושת הטובים שבהם מהעשור האחרון. אם זה לא מספיק מעצבן, הוא גם הבמאי הכי צעיר שזכה אי פעם באוסקר על בימוי. סרט הפריצה שלו הוא כמובן "וויפלאש" (2014), שגולל באופן אינטנסיבי מערכת יחסים בין מורה לג'אז ומתופף צעיר. אחריו הוא פנה לביים את המחזמר המודרני "לה לה לנד" עם ריאן גוסלינג ואמה סטון, עליו זכה באוסקר על בימוי (ולרגע קצרצר גם באוסקר על הסרט, לפני פיאסקו המעטפות). בסרטו הרביעי, "האדם הראשון" (2018), הוא פנה לכיוון בוגר ומהורהר יותר. הסרט עקב אחר מסעו של ניל ארמסטרונג (ריאן גוסלינג) לירח, מסע שמאחוריו טרגדיה משפחתית לא מאוד מוכרת.
תוכניות לעשור הבא: הפרויקט הבא של שאזל הוא הסרט "בבילון" שיתרחש בהוליווד של שנות ה-30, במעבר בין הקולנוע האילם לקולנוע המדבר. לפי דיווח מלפני חודש, שמם של אמה סטון ובראד פיט נקשר לפרויקט אבל שום דבר עוד לא נסגר רשמית. הסרט מיועד לצאת בחג המולד 2021.
במאים ובמאיות
אווה דוברניאווה דוברני
(צילום: AP)
העשור הנוכחי הביא איתו קולות חדשים ומקוריים, כאלה שבעבר כמעט ולא זכו להתייחסות בהוליווד. אחת מהם היא הבמאית האפרו-אמריקנית אווה דוברני, ובמהלך העשור האחרון היא חתומה על כמה סרטים בפרופיל גבוה ובקריירה קצרה יחסית היא הספיקה לשבור כמה תקרות זכוכית מרשימות.
בשנת 2012 היא הייתה לבמאית האפרו-אמריקנית הראשונה שזכתה בפרס הבימוי בפסטיבל סאנדנס על סרטה Middle of Nowhere. ב-2014 היא כבר ביימה את האפוס "סלמה", ביוגרפיה על מרטין לותר קינג. ב-2018 היא הפכה לבמאית השחורה הראשונה שביימה סרט בתקציב שעולה על 100 מיליון דולר ("קמט בזמן", שאמנם נכשל בקופות אבל לא פגע ברזומה שלה). בנוסף, סרטה התיעודי "13" (2016), על מערכת הכליאה בארה"ב שמשמרת את הפערים בין שחורים ללבנים, היה מועמד לאוסקר, ובשנה האחרונה המיני-הסדרה של נטפליקס "כשהם רואים אותנו" על חמישה נערים שהואשמו על לא עוול בכפם באונס, זכתה להצלחה והערכה רבה.
תוכניות לעשור הבא: דוברני תמשיך לעבוד על סרטים עתירי תקציב והיא כבר חתומה על בימוי הסרט "האלים החדשים", סרט גיבורי-על המבוסס על חוברת קומיקס עם אותו השם של D.C.
במאים ובמאיות
ריאן קוגלרריאן קוגלר
(צילום: AP)
עוד קול בולט בתרבות האפרו-אמריקנית הוא ריאן קוגלר, שכבר בגיל 30 קיבל את הזדמנות חייו ונבחר לביים את "הפנתר השחור", סרט גיבורי העל השאפתני של דיסני. סרט הביכורים שלו, "תחנת פרוטוויל" (2013), התבסס על מקרה אמיתי ועסק ביממה האחרונה של צעיר שחור שנורה על ידי שוטר. אחר כך הוא ביים את "קריד" (2015), ספין-אוף לסדרת סרטי "רוקי", שבמרכזם מתאגרף שחור (בנו של אפולו קריד). בעקבות ההצלחה של שני הסרטים הוא נבחר לביים את "הפנתר השחור", סרט גיבורי העל הראשון שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב.
תוכניות לעשור הבא: קוגלר כבר חתום על ההמשך של "הפנתר השחור", שמיועד לצאת ב-2022. בנוסף הוא עתיד לביים דרמה שנקראת Wrong Answer על מורה למתמטיקה באטלנטה שמזייף את ציוניהם של תלמידיו כדי לזכות במימון ממשלתי לבית הספר. לצד זאת, הוא גם מפתח עם שני יוצרים נוספים מיני סדרה על קטינים שחיים במסגרות רווחה חוץ ביתיות.
במאים ובמאיות
ארי אסטרארי אסטר
(צילום: AP)
כמו ג'ורדן פיל, גם ארי אסטר עלה לתודעה בזכות סרט אימה קטן שמשך את תשומת לב הצופים. "תורשתי", שהוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס, הוכרז מיד כאחד מסרטי האימה המפחידים שנעשו אי פעם, ועם יציאתו לאקרנים זכה להצלחה קופתית יפה. אסטר הצעיר (33) ניצל את המומנטום, והשנה יצא סרטו השני "מידסומר", גם הוא סרט אימה מקורי על צעירים שמבקרים בשבדיה במהלך חגיגת המידסומר השנתית.
תוכניות לעשור הבא: שום דבר לא רשמי, אבל אסטר הודיע לאחרונה בפורום ב"רדיט" כי הוא מתכוון לקחת הפסקה מז'אנר האימה, וכרגע שמו לא מקושר לשום פרויקט.

.
מריאן הלרמריאן הלר
(צילום: AP)
כדי להציג את מריאל הלר כדאי להתחיל מהסוף: בימים אלה סרטה השלישי "יום יפה בשכונה" רץ באקרנים בארה"ב, וזוכה לביקורות מצוינות ולהייפ חיובי לקראת עונת הפרסים. הסרט יגיע אלינו בסוף ינואר, והוא מספר על כוכב הילדים מיסטר רוג'רס (טום הנקס). לא מדובר בביוגרפיה על חייו - אלא על מפגש משנה חיים עבור עיתונאי ציני שנפגש איתו לצורך כתבה (מת'יו ריס). גם שני סרטיה הראשונים של הלר היו מוצלחים ומרעננים. לפני שנה היא ביימה את "האם אי פעם תסלחי לי" על קורותיה של הסופרת לי ישראל (בכיכובה של מליסה מקארתי) וסרט הביכורים שלה, "יומנה של נערה מתבגרת" (2015), היה חינני מאוד וכבש את פסטיבל סאנדנס בזמנו.
תוכניות לעשור הבא: נכון לעכשיו, אין מידע על שום פרויקט עתידי.

במאים ובמאיות
בארי ג'נקינסבארי ג'נקינס
(צילום: AP)
סרטו הראשון של בארי ג'נקינס, Medicine for Melancholy, יצא אי שם ב-2008, אבל את ההכרה הוא קיבל שמונה שנים אחר כך עם "אור ירח" המרגש, זוכה האוסקר על הסרט הטוב ביותר. לפני שנה הבמאי נצפה שוב על השטיחים האדומים בהוליווד, הפעם עם סרטו "סיפורו של רחוב ביל", שלצערנו לא זכה להפצה בישראל. הסרט היה מבוסס על ספרו של הסופר האפרו-אמריקני ג'יימס בולדווין, וגם הפעם אפשר לג'נקינס לעסוק בזהות שחורה בארה"ב. אומנם הוא לא זכה למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר, אבל הוא כן זיכה את רג'ינה קינג באוסקר על תפקיד המשנה.
תוכניות לעשור הבא: לא מפתיע לגלות שג'נקיס ממשיך לעסוק בסוגיות של גזע ולהסתמך על חומרים מאת כותבים ויוצרים אפרו-אמריקנים ("אור ירח" היה מבוסס על הצגה). בימים אלה הוא עובד על הסדרה "מחתרת המסילה" שמבוססת על ספרו של קולסון וויטהד שזכה בפוליצר. בנוסף, הוא אמור לביים סרט על הרקדן והכריאוגרף פורץ הדרך אלווין איילי.
הסרטים, הסדרות והשירים שהכי אהבתם: הצביעו למצעד העשור





פרסום ראשוני: 08:07 , 07.12.19