להקות ותיקות שעברו דבר או שניים בחיים יודעות שמדי פעם, את התשובה לשאלה מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו לא תמיד אפשר (וצריך) למצוא בחוץ. זה נכון במיוחד במקרה של רד הוט צ'ילי פפרס, שחבריה הבינו שהפעם הם צריכים להישמע אחרת. כלומר כמו פעם. או לפחות הכי קרוב לזה שהם יכולים. אחרי עשור וקצת שבו הם ניסו לצאת מאזור הנוחות שלהם, עם שני אלבומים לא כל כך רעים: I'm with You ו-The Getaway, היה ברור להם שלמרות התעוזה והשאיפות לאתגרים עצמיים, משהו שם כבר התחיל קצת לחרוק.
3 צפייה בגלריה
ביחד שוב. רד הוט צ'ילי פפרס
ביחד שוב. רד הוט צ'ילי פפרס
ביחד שוב. רד הוט צ'ילי פפרס
(AP)
במה שכמעט תמיד עבד שם – חטיבת הקצב ועמדת הסולן – החברים הבינו שאין להם ממש טעם לגעת. לגבי שני החלקים האחרים בפאזל – המפיק והגיטריסט – הם החליטו שצריך להחזיר הביתה את השניים שסייעו להם לזכות בתהילת עולם לפני יותר מ-30 שנה. הם לא עשו את זה משום שדיינג'ר מאוס (מפיק האלבום הקודם של הלהקה) או ג'וש קלינגהופר (הגיטריסט שהצטרף כשחקן חיזוק לצד ג'ון פרושיאנטה, ובהמשך החליף אותו), לא עשו עבודה טובה או שלא הצליחו להביא צבע אחר ומתבקש לסאונד המוכר. הם הלכו על זה כי לפעמים אתה מבין שדווקא כשבאים לתקן את הדבר שנתפס בעיניך כשבור, יוצא שאתה מתקן אותו יותר מדי.
עוד ביקורות מוזיקה:
והפפרס בהחלט מבינים בדברים שבורים. למרות שאנתוני קידיס הסולן, הבסיסט פלי והמתופף צ'אד סמית' רצים ביחד מאז 1989, מסתבר שהאיש שהכי השפיע על הסאונד של הלהקה – לרע ולטוב – הוא דווקא הגיטריסט שלה. או במילים אחרות: פרושיאנטה. הם התחילו להצליח באמת רק כשהוא (וסמית') הצטרפו בשלהי שנות ה-80. כשפרושיאנטה עזב בפעם הראשונה, המחליף שלו – דייב נאברו מג'יינס אדיקשן, לא באמת עמד באתגר, כפי שהיה אפשר לשמוע באכזבה שהיא האלבום One Hot Minute. בפעם השנייה שפרושיאנטה הלך לעשות לביתו ולהתמודד עם השדים שלו, קלינגהופר החזיק בעמדה הזאת לאורך עשר שנים ושני אלבומים.
3 צפייה בגלריה
עטיפת האלבום Unlimited Love
עטיפת האלבום Unlimited Love
עטיפת האלבום Unlimited Love
עוד לפני שמישהו שמע ולו תו אחד מ-Unlimited Love, האלבום החדש והמצופה של הפפרס, הוא ידע עליו שני דברים: שג'ון פרושיאנטה חזר הביתה אחרי 12 שנים ארוכות בגלות, ושהמפיק ריק רובין הוא שוב האיש שנמצא מאחורי הזכוכית באולפן. שתי הבשורות האלו היו אמורות לאותת למעריצים הוותיקים, וגם לרבים שאיבדו עניין בלהקה לאורך הדרך, שהיא שוב במקום הנכון. למרות הריסטרט שעברו, ועל אף שרשימת הקרדיטים זהה לזו שהופיעה באלבום השיא שלהם מ-1991 (Blood Sugar Sex Magik) ושוב בקאמבק הגדול הראשון מ-1999 עם Californication - הפפרס של 2022 היא להקה שנמצאת במקום אחר לגמרי. איפשהו בין הרכב ענק שקצת נישא על תהילת העבר שלו לבין חבורת מוזיקאים משופשפת שיודעת בדיוק מה הקהל שלה מחפש.
אחרי כמעט 40 שנה בעסק, הגיוני לחשוב שהפפרס הספיקו גם ללמוד שיעור או שניים ביצירת באזז. פרושיאנטה אומנם חזר להרכב כבר לפני יותר משנתיים, אבל נדמה שהם לא בחרו במקרה ב-Black Summer, כסינגל הראשון מהאלבום החדש שלהם שהגיע אחרי שש שנות שתיקה. השיר, שגם פותח את האלבום החדש, הוא שיר פפרס קלאסי שמתחיל כמו חצי בלדה ובהמשך, לקראת הפזמון, נפתח ומתגבר. הוא נפתח עם הגיטרה של פרושיאנטה שמזכירה את Under the Bridge, אבל משום מה בפזמון היא קצת הולכת לאיבוד ונשמעת מעט עצורה.
3 צפייה בגלריה
ביחד שוב. רד הוט צ'ילי פפרס
ביחד שוב. רד הוט צ'ילי פפרס
חטיבת הקצב נותנת עבודה. פלי
(AP)
זה לא חדש שהפפרס צריכים הרבה זמן כדי להשלים אלבום, אבל לרוב, הם מגיעים אל היעד עם מוצר שהצדיק את ההמתנה הארוכה. גם אתם תצטרכו להקדיש זמן ל-Unlimited Love. לא בגלל מורכבות הקטעים, אלא בגלל אורכו – 17 שירים הנפרסים על פני 73 דקות. מעל כל אלבום ארוך תמיד מרחפת סכנה של נפילות מתח ויומרה אמנותית שלא תזכה לכיסוי מלא. לפחות במקרה דנן, הרביעייה יוצאת בשלום מהאתגר. בהאזנות הראשונות קשה להמר כמה שירים מכאן יהפכו לחברי קבע בסט הקבוע של הלהקה, וישרדו מעבר לסיבוב ההופעה הקרוב שלה. אבל יש פה לא מעט רגעים יפים שיעלו חיוך בקרב כל מאזין ותיק של קידיס וחבריו, כמו למשל Aquatic Mouth Dance הגרובי, עם הבאס המרקד של פלי שמקבל מכפיל-כוח מהחצוצרות הג'אזיות, הסולו היפה של פרושיאנטה ב-'Whatchu Thinkin, ו-Bastards of Light הכבד והסופר כיפי, הבלדה Veronica שמגיעה לקראת סוף האלבום, ו-Let 'Em Cry היפה שבו פרושיאנטה מדגים כמה קסמים קטנים עם הגיטרה שלו.
זהו רחוק מלהיות האלבום הכי גדול של הפפרס, אבל בכמעט כל אחד מ-17 השירים המרכיבים אותו אפשר להרגיש את ההנאה העצומה של החבורה הוותיקה מעצם העובדה שהם שוב מנגנים ביחד. האווירה הכללית פה מציעה שילוב בין הקלילות שאפיינה את Californication הסופר-מצליח, בתוספת העושר המוזיקלי שהיה מנת חלקו של Stadium Arcadium הכפול, אולי האלבום הגדול האחרון באמת של הפפרס. Unlimited Love הוא לא אלבום קאמבק ענק, אבל הוא שיר אהבה ארוך של להקה ותיקה לקהל שלה. הם חזרו הביתה, לסאונד שגרם לכם להתאהב בהם לאורך הניינטיז, ועכשיו תורכם להצטרף. ב-2022 קשה למצוא הרבה להקות רוק גדולות שעדיין מציעות עסקאות משתלמות שכאלו.