התסריטאי, המפיק והיוצר האמריקאי הוותיק, נורמן ליר, הלך לעולמו אמש (ג') בגיל 101 - כך נודע היום. ליר נחשב לאגדת טלוויזיה כשחולל מהפכה בקומדיה האמריקנית עם הסיטקומים הפופולריים משנות ה-70 "הכול נשאר במשפחה", בכיכובה של הדמות השערורייתית ארצ'י באנקר, "הג'פרסונים" ועוד.
"אהבתי את נורמן ליר בכל ליבי", ספד לו הבמאי רוב ריינר ("הנסיכה הקסומה", "אני והחבר'ה"), אשר גילם את מייקל (ראש כרוב, על פי חותנו ארצ'י) ב"הכול נשאר במשפחה", תחת ניצוחו של ליר. "הוא היה אבי השני". גם ג'ון סטיוארט ספד לליר: "ליל טוב נורמן. אוהב אותך. תודה שגידלת אותי".
גם ג'ורג' קלוני ספד לו וכתב: "קשה להפנים שבגיל 101, נורמן הלך בטרם עתו. עולם ההגיון כולו איבד כעת את הסנגור הגדול ביותר שלו, והמשפחה שלנו איבדה חבר יקר. ענק הלך בנעליו".
ליר ביסס את מעמדו כיוצר קומדיה מוערך כבר ב-1968, כשקיבל מועמדות לפרס האוסקר על תסריטו לסרט "גירושין בנוסח אמריקה" בכיכובם של דבי ריינולדס ודיק ואן דייק, ולאחר מכן עבר לפתח את הרעיון לסיטקום המצליח שלו - "הכול נשאר במשפחה". הסדרה, שהתבססה על תוכנית בריטית בשם Till Death Do Us Part, עקבה אחרי ארצ'י באנקר (בגילומו של השחקן האמריקאי קרול או'קונור), גבר לבן בגיל העמידה ממעמד הפועלים שגר עם משפחתו בקווינס.
דמותו של באנקר ניחנה בתכונות כמו שמרנות וציניות, והייתה בעלת התנהגות שוביניסטית, גזענית ופטריוטית, מה שהוביל לשיח פוליטי וחברתי יוצא דופן שטרם נראה קודם לכן על מסך הטלוויזיה, ומיקם את הסדרה כפורצת דרך בתחומה. בסיטקום לא היה נושא שנחשב לטאבו - כך עסקו דרך קבע בנושאים כמו גזע, הפלות, להט"ביות ומלחמת וייטנאם. בין הפרקים הבולטים במיוחד ישנם צמד פרקים ששודרו ב-1977 ושעסקו באונס שעברה אשתו של ארצ'י - אידית.
הסיטקום זכה להצלחה מסחרית אדירה, ונוצרו לו לא פחות משש סדרות-בת שהמשיכו את קווי העלילה שלו - בהן "מוד", "זמנים טובים" ו"משפחת ג'פרסון". בנוסף, "הכול נשאר במשפחה" זכתה גם ב-22 פרסי אמי מתוך 55 מועמדויות, כשליר עצמו קיבל 11 פרסים מתוכם, ובין היתר הוא גרף גם את פרס פיבודי ב-1977 ופיבודי נוסף על הישגיו לאורך הקריירה המצליחה שלו ב-2016.
ליר נולד בניו הייבן, קונטיקט, ב-1922, לזוג הורים יהודים ממוצא רוסי - שבראיונות סיפר שאביו ואימו היוו מקור ההשראה לדמויות של ארצ'י ואידית באנקר. הוא נשר ממכללת אמרסון בבוסטון כדי להתגייס לחיל האוויר האמריקני ב-1942, ושירת במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה ליר עבר ללוס אנג'לס, והחל בכתיבת תסריטים לטלוויזיה.
בין הפרסים שקטף ליר לאורך השנים נמצא מקומו בהיכל התהילה של האקדמיה לטלוויזיה, פרס על מפעל חיים מטעם גילדת המפיקים של אמריקה, ופרסים מרובים מאגודת התסריטאים של אמריקה. בנוסף, הוא קיבל אות הצטיינות במרכז קנדי בשנת 2017, ואיים להחרים את קבלת הפנים של הטקס במחאה על מדיניותו של הנשיא דונלד טראמפ. הנשיא דאז בחר בסופו של דבר לא להשתתף באירוע, וליר אמר למגזין "וראייטי" שהוא "שמח לא ללכת לבית הלבן".
