היאם עבאס, השחקנית והבמאית הפלסטינית ילידת ישראל, תקבל פרס מפעל חיים בטקס פרסי האקדמיה האירופית לקולנוע ה-39, שייערך בינואר הקרוב באתונה. מהאקדמיה נמסר כי הפרס יוענק לעבאס על "הישג אירופי בקולנוע העולמי וכאות הוקרה על תרומה ייחודית לעולם הקולנוע ועל מכלול עבודתה יוצא הדופן".
בשנים האחרונות זכו בפרס כמה מהשמות הבולטים בקולנוע העולמי, בהם השחקנית והבמאית ליב אולמן, הבמאים הגרמנים ורנר הרצוג, וים ונדרס ומרגרטה פון טרוטה, השחקנית הספרדייה כרמן מאורה והכוכבת הבריטית ונסה רדגרייב.
עבאס, בת ה-65, המתגוררת בצרפת, עבדה בעשורים האחרונים עם כמה מבכירי הבמאים בהוליווד ובאירופה, בהם סטיבן ספילברג ("מינכן"), ג'ים ג'ארמוש ("גבולות השליטה"), ג'וליאן שנאבל ("מיראל"), תומאס מקארתי ("האורח"), רידלי סקוט ("אקסודוס: אלים ומלאכים") ודני וילנב ("בלייד ראנר 2049").
בשנים האחרונות בלטה במיוחד בתפקיד מרשה רוי, אשתו השלישית של לוגן רוי בסדרה עטורת הפרסים "יורשים", שעליו אף זכתה במועמדות לפרס אמי. לאורך הקריירה שלה שיתפה עבאס פעולה גם עם במאים ישראלים, בהם ערן ריקליס, שבסרטיו "הכלה הסורית" ו"עץ הלימון" כיכבה ואף זכתה בפרס אופיר על תפקידה באחרון, ועמוס גיתאי, שעמו עבדה בסרטים "אזור חופשי" ו"התנתקות".
מתוך "יורשים"
(צילום: HBO)
עבאס נולדה בנצרת למשפחה בת עשרה ילדים, שמונה בנות ושני בנים, וגדלה בדיר חנא שבגליל. "אמא שלי היא פליטה מטבריה. היא הייתה בת למשפחה עשירה. ב-1948 הבריטים אמרו להם לעזוב הכל", שיחזרה עבאס בריאיון עם כותב שורות אלה בעבר. "בגלל 'שהיהודים עושים מלחמה'. המשפחה שלי חשבה לחזור אחד המלחמה. הם החלו ללכת ברגל, עד שהגיעו לגבול עם לבנון. סבא שלי פתאום אמר: 'אני לא עובר את הגבול', והם התחילו לחזור חזרה. בסופו של דבר הם הסתתרו בבית של משפחה דרוזית בבית ג'אן, שקיבלה אותם, ושם הם היו עד סוף המלחמה. אחר כך הם המשיכו למרר.
"יום אחד סבא שלי נסע לטבריה לראות מה קרה לבית שלו. הוא גילה שהבית נלקח ממנו, ומשפחה יהודית השתקעה בו. הוא ממש התעצבן והשתגע, עד שאיבד את שפיותו ומת זמן קצר אחר כך. סבתא שלי הייתה צריכה להתמודד לבד עם פרנסת חמש ילדיה. היו לה חיים מאוד קשים אחרי שהיא התאלמנה. רוב המשפחה שלה נמצאת כיום בארצות ערב. פעם ביקרתי במקום בו עמד הבית של המשפחה בטבריה, וגילתי שפועל שם סופרמרקט".
לפני שנתיים חזרה עבאס לעסוק בהיסטוריה המשפחתית בסרט התיעודי "ביי ביי טבריה", שביימה בתה לינה סואלם. הסרט נבחר לייצג את פלסטין במרוץ לאוסקר 2024 בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר.
(צילום: GettyImages)
עבאס החלה את דרכה כשחקנית בתיאטרון "אל חכוואתי" במזרח ירושלים וב"בית הגפן" בחיפה, ובשנות ה-80 עזבה את ישראל ועברה לאנגליה. "כשרציתי לחשוב, להיות חופשיה, ולהיות אמנית, ישראל הפכה להיות מקום קשה עבורי. באירופה התחלתי לעבוד בקולנוע בגיל יחסית מאוחר, וכאילו נולדתי בזמן הנכון – נהייתה מודעות גדולה יותר לתפקידי נשים, וזה נותן לי הרבה אפשרויות. אני גם מדברת ארבע שפות, ויכולה לנוע משפה אחת לשנייה. כמו כן, יותר ויותר יוצרים מנסים עכשיו לשקף ולחקור בצורה כנה ופתוחה את התרבות הערבית ולהציג דמויות של ערבים בצורה לא קלישאית.
"ברגע שאת עושה תפקיד גדול, ואנשים אוהבים את מה שעשית, את מתחילה לקבל יותר עבודה, כי כבר מאמינים בך - הפנים שלך כבר מוכרות ואת יכולה להביא קהל. אני שמחה לשמוע שהרבה אנשים כבר מכירים ומעריכה את השם שלי".
ואכן, עבאס הפכה לדמות מוכרת ומוערכת בקולנוע הבינלאומי, והיא משתתפת דרך קבע בפסטיבלים ברחבי העולם, גם כשופטת וכמגישת פרסים. בשנים האחרונות היא מרבה להשתתף גם בהפקות פלסטיניות ובסרטים ממדינות ערב, בהם "פלסטין 36", העוסק במרד הערבי נגד השלטון הבריטי בתקופת המנדט בשנות ה-30 של המאה הקודמת.
מאז 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה בעזה התבטאה עבאס לא אחת נגד ישראל, האשימה אותה ב"רצח העם בעזה" וטענה כי "ההיסטוריה הפלסטינית לא התחילה ב-7 באוקטובר". לדבריה, חשוב להכיר גם בתפקידה של בריטניה בעוול ההיסטורי שנעשה לפלסטינים. "לפני שהעם הפלסטיני נטבח על ידי הישראלים הוא נטבח בידי הבריטים", אמרה. עבאס מתחה ביקורת גם על אנשי קולנוע שנמנעים ממעורבות פוליטית ומהבעת עמדה פומבית. "יש חוסר אומץ בקרב אנשים בעולם הקולנוע – אצל חלקם, לא אצל כולם", הכריזה.
