רגע לפני שהשיחה המקוונת חוצת האוקיינוס שלנו עמדה להסתיים, שאלתי את ג'ורג' קלוני אם הוא חושש ש-AI עלול להחליף אותו. "אני אגיד לך מה, אם יצא לך לשמוע על כל הסיפור של Sora 2 (טיקטוק ופוסטים שמיוצרים על-ידי AI . א"ק) שהרעיש את התעשייה שלנו, אז אין ספק שזה די מפחיד כי הם הוציאו סרטונים שלי", רטן קלוני. "זה אני שמופיע שם ואומר דברים שמעולם לא אמרתי. זה ממש נראה כמוני והסרטון לא נראה מזויף - להפך, הוא נראה דווקא מאוד מציאותי".
"היום גם אפשר להוריד מהסרטונים את הלוגו של התוכנה שיצרה אותם, כך שהם נראים אמיתיים. אחת הדרכים הבודדות שנותרו לנו להבחין בין המציאות לסרטוני בינה מלאכותית היא על בסיס יחס גובה-רוחב בסרטון. אנחנו חיים בתקופה מתעתעת, והיא תהיה מתעתעת אפילו יותר. עוד תהיה לנו הצהרה של ולדימיר פוטין שתטען שהוא ירה את מתקפת הטילים הראשונה כנגד ארה״ב ונצטרך להחליט אם זה נכון או לא. המצב בהחלט מורכב".
על תופעת ה-AI: "אנחנו בהוליווד עובדים על לנסות להגן על עצמנו, דרך מיצוב זכויות משפטיות על 'הדימוי' שלנו, כי הייתי שמח לדעת שלא אופיע באיזו פרסומת לטמפונים, 20 שנה אחרי שאמות. זה החשש העיקרי שלנו, ולכן אנחנו פועלים למנוע מהחברות האלה לגנוב את החזות שלנו"
ניכר שהיחסים הטעונים בין הוליווד, לבין השלכות של הקידמה הטכנולוגית טורדות את שלוותו, של אחד הסטארים שמולכים בבירת הסרטים. וקלוני שתמיד אוהב להתבדח ולהתלוצץ וידוע כמי שטומן מתיחות לחבריו ולעמיתיו, מדבר על הנושא ברצינות, בכובד ראש ובפירוט. "יחד עם זאת, בינה מלאכותית תתקל באותה הבעיה שאנחנו נתקלנו בה בהוליווד: איך יוצרים כוכב? אני לא יודע להגיד מדוע שחקנים מסוימים הפכו לכוכבים, זה פשוט המצב. זה פשוט קורה. אתה יכול להסתכל על מישהו ולהגיד: 'טוב, הוא השחקן המוכשר יותר, אבל ההוא כוכב גדול יותר'. ואתה לא יודע למה. יש שם משהו שאני לא יודע להסביר. אז בינה מלאכותית תיתקל בדיוק באותה הבעיה, כשהם יצרו את 'הישויות' שלהם".
אתה פועל בעניין ומנסה לעשות שינוי?
"כן, אנחנו בהוליווד עובדים על לנסות להגן על עצמנו, דרך מיצוב זכויות משפטיות על 'הדימוי' שלנו, כי הייתי שמח לדעת שלא אופיע באיזו פרסומת לטמפונים, 20 שנה אחרי שאמות. זה החשש העיקרי שלנו, ולכן אנחנו פועלים למנוע מהחברות האלה לגנוב את החזות שלנו. אבל גם אם נצליח, החברות יצרו דמויות ואנחנו נראה אותן בסרטים ובפרסומות. תסתכל על איך החבר׳ה האלה מחברות הטק סורקים את עצמם ומשתילים את דמותם בגמר ווימבלדון, בצורה מושלמת שגורמת לך להיאנח בייאוש. זה מורכב ומאוד מדאיג, כי תמיד חשבנו שאסור לנו להאמין למה שאנחנו קוראים ולמה שאנחנו שומעים. וקשה מאוד לשכנע אנשים לא להאמין גם למה שהם רואים".
"זו תהיה תקופה קשה עבור כולנו. אז אני כן מודאג מפני הבינה המלאכותית ומאיך שהיא תכה בתעשייה שלנו. אני חושב שהסרטים שבאמת נמצאים בסכנה הם סרטי אקשן נוסח ספיידרמן - לדעתי שם זה ייהפך מורכב באמת בשנים הקרובות. אבל כדי ליצור את הסרטים הקטנים יותר, כמו אלו שאני נוטה לצלם, עדיין צריך את היכולת ליצור כוכב, ואני לא בטוח שהבינה המלאכותית יודעת איך לעשות את זה יותר מאיתנו".
ובינתיים, עד שיזה יקרה, הבינה המלאכותית לא יכולה ליצור ולהנפיק מישהו כמו קלוני. ג'ורג' קלוני יש רק אחד – סופר-סטאר, במאי, סמל מין בדימוס, כוכב פרסומת מותג הקפה "נספרסו", ארון גדוש בפסלונים (100 פרסים, כולל אוסקר שחקן המשנה על "סוריאנה", ופרס הסרט הטוב ביותר בזכות "ארגו", אותו הפיק) ואקטיביסט חברתי-פוליטי.
לכן לא מפתיע שהבמאי נואה באומבך ("סיפור נישואים", "סיפורי מאירוביץ'", התסריט של "ברבי") בחר בו לגלם את ג'יי קלי, כוכב על שמנהל מערכת יחסים מורכבת עם סביבתו ומשפחתו, נקלע למשבר ויוצא לחופשה באירופה, מלווה במנהל שלו (אדם סנדלר), וזאת במטרה לפגוש את הבת הצעירה שלו – זה קורה ב"ג'יי קלי", דרמה קומית תוצרת נטפליקס. "לג'ורג' יש את ההילה המלאכית שנלווית לכוכבי קולנוע", אמר באומבך, בריאיון שערכתי איתו. "מה שג׳ורג׳ עושה בסרט שלי זה ביצוע יפהפה ורווי ניואנסים. יש לג'ורג' את הצ׳ארם שלא חודל לרגע. הדבר הכל כך מיוחד שג׳ורג׳ מצליח לעשות בסרט, הוא דווקא בלחשוף את הסדקים, מבלי להכריז עליהם בקול תרועה".
"ג'יי קלי", השתתף בתחרות הראשית של פסטיבל ונציה ה-82 והיום הוא מגיע לבתי קולנוע נבחרים בעולם. בחמישי הבא הוא ינחת בבתי הקולנוע בישראל. ב-5 בדצמבר הוא יתייצב במרקע של נטפליקס. "קיבלתי שיחה בה נאמר לי שנואה באומבך הולך לעשות סרט עם אדם סנדלר והאם אני מעוניין לחבור אליהם", משחזר קלוני. "אמרתי: 'כן, אני אעשה את זה'. נשאלתי "אתה רוצה לקרוא את התסריט?" אמרתי, 'כן, אני אקרא את התסריט, אבל בכל מקרה אני הולך לעשות את הסרט הזה'. פשוט אני מודע לרקורד של נואה ורציתי מאוד לעבוד עם אדם".
ואיך הגבת אחרי שקראת את התסריט?
"קראתי את התסריט ולא יכולתי להאמין למזלי. חשבתי שזה תפקיד כל כך יפה. מצחיק אותי שהרבה אנשים ניגשו אליי ואמרו: 'אתה יודע, אתה בעצם משחק את עצמך ודברים כאלה'. אבל לי יש חיים שונים מאוד מהבחור הזה – ג'יי קלי. ובניגוד אליו, הילדים שלי עדיין אוהבים אותי. הילדים שלי בני שמונה. הם אולי יכולים להשתנות, אבל בשלב הזה, הם עדיין אוהבים אותי. ואני עדיין עובד עם האנשים, איתם אני עובד כל השנים".
9 צפייה בגלריה
"רציתי מאוד לעבוד עם אדם". ג'ורג' קלוני ואדם סנדלר מתוך "ג'יי קלי"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
לקלוני ולבאומבך חשוב להבהיר שקלוני הוא לא ג'יי קלי, למרות שמפתה למצוא נקודות השקה. "הסרט עוסק באיש שמתחיל את דרכו ככוכב קולנוע ומסיים אותה כבן אדם", אומר באומבך. "בסצנה אחת המתרחשת ביער ובה משתתפת גם ריילי קיאו, שמשחקת את בתו הבכורה של קלי, רואים למשל איך הכאב והפגיעות בפניו של ג׳ורג׳ חושפת משהו אישי במובהק. מה שמחד הוא כוח העל שלו ומאידך עובד לרעתו: העובדה שג׳ורג׳ גורם לביצוע כזה להיראות כמו דבר פשוט - והאמת היא שהוא עבד קשה מאוד. ג׳יי קלי הוא לא ג׳ורג׳ קלוני בשום צורה, מלבד במובן הכי שטחי שמחבר ביניהם: העובדה ששניהם שחקנים וכוכבי קולנוע. ג׳ורג׳ גורם לך להרגיש כאילו מדובר בו, תוך שהוא גם מאפשר לדמות המקסימה הזו להתפתח ולהיחשף".
"לא הצלחתי בתעשייה עד אמצע שנות ה-30 שלי. נכשלתי המון. אני זוכר שישנתי בארון בדירה של חבר ושרכבתי על אופניים לאודישנים, בזמן שאנשים אחרים סביבי כבר קיבלו תפקידים. עמדתי בצד וחשבתי: 'וואי, כמה שזה מלהיב'. לא היה לי ביטוח במשך 7 שנים. היינו יוצאים לשתות אחרי ומישהו שכן קיבל תפקיד וגם צ׳ק על סך 1,200 דולר היה זה שיכול היה לממן את המשקאות באותו ערב"
בחודש מאי האחרון, קלוני חגג יום הולדת 64. נושא הגיל מעסיק אותו והוא עולה לא פעם בשיחתנו. "בסוף 'ג'יי קלי', ישנו מונטאז׳ שמורכב מסרטים אמיתיים שעשיתי במהלך השנים. כשצילמנו את 'ג'יי קלי' , לא ידעתי שום דבר על שיבוץ הקטעים האלה. בפעם הראשונה כשראיתי את הסרט, ישבתי בתחושה של השם ישמור. כי לא מדובר במונטאז׳ חיובי. החלק הראשון שלו מתמקד בתסרוקות הגרועות שלי, בשילוב בין מולאט למשחק גרוע. וככל שעובר הזמן אתה פשוט רואה אותי מאפיר ומזקין. אני זוכר שהסתכלתי בהקרנה הזאת על אדם סנדלר, תפסתי לו את היד, ואמרתי: 'שיואו, אני זקן', זה מה שכל הזמן עובר לך בראש".
"החברים שלי מבוגרים אפילו ממני, וככל שאתה מתבגר, אתה רואה על מי יושבת החרטה. ואיתה הרבה יותר קשה לחיות מאשר עם כישלון. במקרה של כישלון, אתה יכול לומר לעצמך בגיל 80 ש'היי, ניסיתי - לא הצליח, אבל ניסיתי'. אבל כשאתה בן 80 ולא ניסית, יש בך חלק שזועק: 'פאק, יכלו להיות לי חיים אחרים, אני רוצה לנסות שוב', אבל כבר מאוחר מידי. זה דוחף אנשים לשיגעון, הופך אותם לכעוסים".
ומה מצב החרטות שלך?
"ובכן, אין לי את החרטות שיש לג'׳יי קלי - הוא דמות שיושבת עליה המון חרטה. זה לא משהו שאני נאלץ להתמודד עמו, לכן היה לי את המרחק שאפשר לי לקחת צעד אחורה ולומר: 'אני יודע איך לשחק אותו'. יכול להיות שיש לנו הרבה תכונות במשותף, אבל אני לא צריך לשלם לחברים שלי, כדי שיבלו אותי. אולי בהמשך אצטרך לשלם", הוא אומר וצוחק.
קלוני גם מרבה לדבר על העבר שלו ועל ראשית הדרך, שהייתה כרוכה בקשים ובתלאות, והוא לא זכה להצלחה מיידית. הפריצה והתהילה הגיעה רק כשהוא הופיע בסדרת בית החולים "אי.אר". "כשהייתי בחור צעיר, נהגתי לצפות בתוכנית הטלוויזיה של רובין ליץ' על הלייף סטייל של העשירים והמפורסמים באותן שנים, גרתי בחוות טבק בקנטקי, גזרתי טבק תמורת 3 דולר לשעה ומכרתי נעלי נשים וביטוח מדלת לדלת. וכשהייתי שומע איזה שחקן מפורסם מתלונן על החיים שלו, הייתי אומר: 'לך לעזאזל, אני גוזר טבק. אז אני לא מוצא שום סיבה שתתלונן'".
לקח לך זמן לפרוץ.
"החוויה האישית שלי קצת שונה מזאת של ג'יי קלי, לדעתי בעיקר בגלל שאני לא הצלחתי בתעשייה עד אמצע שנות ה-30 שלי. נכשלתי המון. אני זוכר שישנתי בארון בדירה של חבר ושרכבתי על אופניים לאודישנים, בזמן שאנשים אחרים סביבי כבר קיבלו תפקידים. עמדתי בצד וחשבתי: 'וואי, כמה שזה מלהיב'. לא היה לי ביטוח במשך 7 שנים. היינו יוצאים לשתות אחרי ומישהו שכן קיבל תפקיד וגם צ׳ק על סך 1,200 דולר היה זה שיכול היה לממן את המשקאות באותו ערב".
"ג'יי קלי" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"ההצלחה מצאה אותי בשלב מאוחר יותר בחיים ואני מרגיש בר מזל שכך קרה. בכלל, היה לי מזל גדול שניתנה לי ההזדמנות לעבוד עם אנשים נהדרים. האם הייתי בוחר בבקריירה שלי שוב? כן. התהילה מציעה לך את ההזדמנות לעשות את סוג הפרויקטים שאתה רוצה לעשות. מצד שני, בגלל התהילה, יש דברים שאי אפשר לעשות ויש דברים שמגבילים. בוודאי שאני מקנא באנשים רגילים, כי חיים רגילים קלים יותר. קל יותר לעשות דברים מסוימים. קל יותר לעשות דברים רגילים, כמו ללכת למשחק בייסבול. אז ברור שלפעמים אני מקנא, אבל בסופו של דבר אני מנהל חיים מדהימים".
וקלוני ממשיך לדבר על יתרונות ופגעי הגיל. "בגיל 64 ממש קשה לזכור משהו. בדיוק העליתי בברודווי מחזה שכתבתי ושם היו לי את המון שורות. הייתי כל הזמן בלחץ לא לפשל ולא להתבלבל בטקסט. כשאתה שובר כל כך הרבה שיאים בקופות, להיכשל זה משהו שאתה לא יכול להרשות לעצמך. אתה נורא מפחד לאכזב את כולם. אבל זה גם החלק הכיפי והאתגר בגיל 64 - הכיף הוא דווקא בחשש האם תצליח, בלא לדעת אם תשחק אותה או לא. וזה מלהיב כי אני גם בדיוק בגיל שבו אנשים פורשים לגמלאות".
9 צפייה בגלריה
"ההצלחה מצאה אותי בשלב מאוחר יותר בחיים". מתוך "מצאת החמה עד צאת הנשמה"
(צילום: באדיבות yes)
בשנים האחרונות קלוני התמקד בעיקר בבימוי, "מלבד מקרים יוצאי דופן – 'כרטיס לגן עדן' הסרט בו שיחקתי עם ג׳וליה רוברטס ו'הזאבים' שעשיתי עם בראד פיט. התמקדתי בבימוי כי נהניתי מהתהליך ומללמוד עליו ומלספר סיפורים. אבל מעבר לזה, התפקידים שהוצעו לי לא היו מעניינים כל כך מבחינתי - אז הרומן שלי עם משחק עלה על שרטון ועניין אותי יותר דווקא החלק הסיפורי".
מה היה ב"ג'יי קלי" שגרם לך לחזור לשחק?
"זו פעם הראשונה שחזרתי לפרויקט שבאמת מאתגר אותי כשחקן. גץ האהבה הוצת מחדש. נואה במאי נפלא, והשחקנים מופלאים והייתה לי ההזדמנות לעשות משהו שלא עשיתי מעולם. יש פגיעות מסוימת שלדעתי מרגש לחקור, דווקא ככל שאתה מתבגר. אני נהנה כרגע. אבא שלי בן 92 והוא עדיין כותב לעיתון. חשוב להישאר מחובר, ככל שמתבגרים, אחרת אנחנו מאבדים את המקום שלנו בחברה. יש לי שני ילדים בני שמונה ואם יש משהו ששומר אותך עם הרגליים על הקרקע, זה שני ילדים בני שמונה שמקיאים עליך בו זמנית…".
איש משפחה
קלוני בסך הכול מרוצה מחייו ומשתדל להיות כמה שיותר עם רעייתו אמל ועם הילדים. "בסך הכול, שחקן ניצב בפני דילמה, שכל אדם עובד ניצב בפנייה: הצורך לאזן בין העבודה, לבין חיי המשפחה, החברים והחיים עצמם. מעטים הם האנשים שמצליחים לשמור על האיזון הזה באמת. ההורים שלי למשל פספסו המון אירועים שלי, כשהייתי בתיכון, גם מבלי שהיו שחקנים - אבל הם היו חייבים לעבוד. התעשייה בה אני עובד מתפקדת כמו שבט צוענים ואנו נעלמים לשלושה חודשים לצילומים וזה מקשה עליך לשמר קשר עם המשפחה".
קלוני ידוע כבעל מודעות חברתית ופוליטית מפותחת, וזה בא לידי ביטוי בסרטים ובפעילויות שלו. לא אחת, גם במסיבות עיתונאים, בהן נכחתי הוא תקף את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, במערכת הבחירות הראשונה ובכהונה הראשונה. כיום הוא יותר זהיר.
אחרי 7 באוקטובר, קלוני שמר יחסית על פרופיל נמוך. הוא רק הגן על רעייתו אמל, עורכת דין ופעילת זכויות אדם ממוצא לבנוני, אחרי שהותקפה קשות, בעקבות המלצתה לתובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג להוציא צווי מעצר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון דאז יואב גלנט. קלוני אף התקשר לבית הלבן, כדי להתלונן על הביקורת שהעביר הנשיא ג'ו ביידן על בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אחרי שזה הודיע על כוונתו להוציא צווי מעצר לראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון יואב גלנטבנוסף קרא בטור דעה ב"הניו יורק טיימס" לנשיא ג'ו ביידן לפרוש מהמרוץ לנשיאות 2024.
בפסטיבל ונציה שנערך בספטמבר האחרון, קלוני לא התייצב למסיבת העיתונאים של "ג'יי קלי" ונשאר במלונו. אנשי נטפליקס נימקו זאת בבעיות בריאות כמו התקררות. "גם כוכבי קולנוע יכולים להיות חולים", ניסה חברו אדם סנדלר להרגיע את נציגי ונציגות התקשורת המאוכזבים. החשדנים תהו האם קלוני בעצם חמק מהמפגש עם התקשורת, כדי לא להתמודד עם שאלות פוליטיות.
אבל קלוני כנראה באמת היה חולה – הוא ויתר גם על פעילויות אחרות, שהיו מתוכננות לו בעיר התעלות האיטלקית. מהבכורה הוא לא יכול היה לחמוק – הוא התייצב לשטיח האדום, מלווה ברעייתו אמל. ובסוף ההקרנה קלוני וסנדלר התקבלו בתשואות רמות, שנמשכו עשר דקות.
חשוב לציין, שקלוני לא חתם על עצומות שקראו להחרים את ישראל ואת אנשי ונשות התרבות שלה. ובניגוד לסטארים אחרים, הוא גם לא החרים את החתום מעלה ולא את האתר שלפנינו והסכים להעניק לנו ריאיון.
עד כמה ההתרחשויות כעת בעולם זולגות ומשפיעות על היצירה שלך ועל הבחירות שלך?
"יצא לך לראות את הבחירות שעשיתי לאורך השנים, לפחות מרגע שיכולתי לבחור. בדיוק השתתפתי במחזה בברודווי שסיבך אותי, בטח עם הממשל הנוכחי שלנו… אני חושב שאמנות יכולה לשקף הרבה דברים. הלוואי שיכולתי לשבת עכשיו באולם קולנוע, מבלי שתשב עליי גם הפוליטיקה. כרגע היא זולגת לכל אספקט בחברה שלנו, והייתי שמח לראות תוכן שהוא רק בידורי. אבל לפעמים כן יש תקופות שאני מאמין שאם כבר ניתנת לי להתייצב למען מטרה מסוימת זה הדבר הנכון לעשות, ולדעתי זו גם זכותי המלאה. ואם נסתכל לאמת בפנים ברגע שאלו לא יצליחו - אני אעלם. לדעתי זה דבר ראוי".
"גדלתי על המסורת של וורן בייטי ורוברט רדפורד - אנשים שהערצתי ושהסתכלו על קולנוע ועל סיפורים כהזדמנות להתבונן במי שאנחנו, כבני אדם, בנקודת זמן מסוימת. אבל אני משתדל שלא לחיות רק את המאבקים. בכל פעם שאתה יוצא החוצה, בכל פעם שאתה מדליק את הטלוויזיה, אתה מוצף באירועים מאתגרים מרחבי העולם ולכן היה לי כיף לעשות סרט כמו 'ג'יי קלי', שבו האתגר היה דווקא האם אצליח לשחק את הדמות בצורה אמינה והאם אדם ואני נצליח לשלב כוחות. אבל אתה גם מכיר אותי מספיק טוב לדעת שאני עדיין אוהב גם לאסוף מאבקים על הדרך. זה כיף לעשות זאת".
