"בשישי בצהריים חזרתי ממצעד הגאווה", נזכר שחר טבוך במהלך הריאיון ל-ynet, "והייתי לבוש הכי הומו. ואז מישהי הסתכלה עליי וצעקה 'אתם הורסים לנו את המדינה!'. באותה שבת יצאתי לבית כנסת עם כיפה, ציצית, טלית ומישהי הסתכלה עליי וצעקה "אתם הורסים לנו את המדינה!'. הייתי בהלם. זה כאילו לא משנה מה אני אלבש, יגידו לי שאני הורס את המדינה".
שחר טבוך ואגם בוחבוט מבצעים את "נאדי באדי" בהשקת האלבום "היי זה שחר"
בדבר אחד שתי הנשים צדקו: שחר טבוך הורס. הורס חומות, מסגרות, דעות קדומות וגם את גבולות הפופ הישראלי. "היי, זה שחר", אלבום הבכורה שלו, הוא מפגן מרשים של פופ כיפי, שנון, ממזרי, קופצני, סקסי וחשוף. לוקח פחות מחצי שעה להאזין לו ועוד ימים ארוכים כדי להפסיק לזמזם את הלהיטים "נאדי באדי" ו"לה די דה" או להפסיק לצחוק מיציאות כמו "אני שומר שבת / אתה שומר על זכות שתיקה" ו"בוא ותסתכל לי בקנקן / לא תמצא שם תה צמחים". כל הבלגן הרועש והשמח הזה מצייר תמונה מאוד קוהרנטית של פופסטאר בן 25, הומו גאה וחוזר בתשובה גאה לא פחות, שמניח את הלב על השולחן ואז מצלם איתו סרטון לטיקטוק.
למעשה, טבוך מייצג באופן כה נאמן את הדור שלו, עד שמתבקש לשאול למה הוא בכלל צריך אלבום. התשובה, כרגיל אצלו, בלתי צפויה בעליל. "זה היה חלום שלי מגיל אפס, כשלקחתי את האלבום של רוני סופרסטאר והחבאתי אותו מתחת לכריות כדי לשיר 'נסיכת פופ'", הוא אומר. "רציתי שגם לי יהיה אלבום כזה, שילדים יחביאו מתחת לכריות וישירו את 'נאדי באדי'. רציתי גם לספר סיפור, כי הכול קרה במקביל: הייתה תקופה ארוכה שלא הצלחתי לקבל שום תפקיד ולא הייתה לי הבנה של מה אני רוצה לעשות בחיים, משחק או מוזיקה, כי בסוף צריך לבחור מה המסע העיקרי שלך. וברגע שהחלטתי רציתי להוכיח לעולם וגם לעצמי, שאני יכול להתחייב".
לפי הקטע באלבום, "לימור שמנהלת אותי צודקת", שבו המנהלת שלך משתוללת עליך, זה לא היה קל.
"תקשיב, אתה יודע ששלחתי את זה יום לפני שהאלבום יצא? אמרתי לה 'עשיתי לך הפתעה מהקלטה קולית ששלחת לי. אני מקווה שאת לא כועסת'".
ו?
"עוד שנייה זימברה אותי. אבל אמרה 'זה יפה, אני מאשרת ובהצלחה'. באלבום הזה התאהבתי במישהו, נפרדתי ממישהו, היה לי ממש ריב עם אבא שלי, וכל הדברים האלה יצאו בשירים, כי כל השירים מאל"ף ועד ת"ו אלה דברים שחוויתי. בשיר 'מנגל' למשל: באמת יצאתי עם מישהו שאמר לי 'אתה חנון'. אמרתי לו 'בוא תסתכל לי בקנקן - זה לא רק תה. זה חמדת השקד, אבל מעבר לזה יש גם אופי. יש לי סְפַּייס".
כוכב פופ אמיתי ולא מכונת שיווק ויח"צ
לא נעים להודות, אבל החתום מעלה מתקשה להסתכל על טבוך שלא ממרומי גילו, כמו שאליעזר בן יהודה ביקש ללמוד מפרומה "עברית של חול ונעורים" בסדרה "הצבי". הוא בן 25, שהתפרסם בזכות תפקיד כובש ויחסים מיוחדים עם הקיפוד צנובר ב"שעת נעילה", אולם מאז התפתח כתופעת טיקטוק מלהיבה. אחרי התלבטות ארוכה בין הצדדים אותם הוא מכנה "רן דנקר" (משחק) או "אמיר דדון" (מוזיקה), הוא השקיע כל פיסת קשב וגם הרבה מאוד כסף ("שתדע לך שעד היום אני מוציא מלא מהחסכונות, מוזיקה זה לא זול") כדי להיות משהו שלא היה פה: כוכב פופ אמיתי ולא מכונת שיווק ויח"צ.
5 צפייה בגלריה
התפרסם בזכות תפקיד כובש ויחסים מיוחדים עם הקיפוד צנובר. שחר טבוך ב"שעת נעילה"
(צילום: ורד אדיר)
אולי אחת הסיבות שזה עובד היא שטבוך משתמש בכלים של 2024 אבל הרפרנסים שלו הולכים 20 ו-25 שנה אחורה, לתקופה לא פחות תעשייתית אבל עדיין קצת יותר נאיבית. "אני רוצה להיות בריטני ספירס מאלי אקספרס רק תנו לי צ'אנס", הוא אומר, "גדלתי על רוני סופרסטאר אבל גם מרגול היא השפעה מטורפת, בגלל החוצפה. גם ליאור נרקיס של פעם, שהוא עשה הומור. כל הסגנון של Y2K: סרטים כמו 'ילדות רעות', סדרות כמו 'סקס והעיר הגדולה'. ו'בראץ'! כל האלבום הזה מושפע מאוד מ'בראץ'. זה הרפרנס לכל הקליפים שלי".
ומה ההבדל בין אז לעכשיו?
"עכשיו יותר טוב. ברור, אני מת על הדור של היום, מת על מה שקורה היום. אוהב את העידן הזה. עכשיו אפשר לצחוק אבל טיקטוק והילדים שם זה העולם, נקודה. הם העולם שלי בלב ואני מת עליהם וככה אני גם מדבר איתם: 'הוצאתי 80 אלף שקל על הקליפ של 'לה די דה', קרעתי את התחת, פליז תשמעו את השיר'. והם שומעים אותו כי זה שיר שלי כמו שהוא שלהם. אני כלום, אני אפס, בלי הילדים האלה, בלי העולם הזה, הם נתנו לי את האפשרות".
5 צפייה בגלריה
"אני כלום, אני אפס, בלי הילדים האלה, בלי העולם הזה, הם נתנו לי את האפשרות". שחר טבוך
(צילום: יאיר אבלסון)
ובסוף אתה עושה את זה בישראל, בעברית, למרות שהמקור של כל זה הוא בארצות הברית ואנגליה.
"אני הכי ישראלי בעולם. אני שוטף עיראקיות. אני רק נראה משתכנז. אני מרמת עמידר, חיים. ובסוף הילד הזה מרמת עמידר שגדל על הפופ הזה בחו"ל זה הדבר. כשאני הייתי ילד חלמתי שתהיה כזאת מוזיקה, שמישהו הומו ישיר שירים כאלה שהם קצת נשיים, לא כמו של בנים ככה".
"הייתי נכנס לשירותים, מסתכל במראה, סוגר את הדלת ובוכה"
רגע המפתח של האלבום הוא "אבא אבא אבא", שבו טבוך מוריד מעליו את איפור הקלילות וההומור ופורש את מסכת הייסורים של ילד שיודע שהוא הומו מגיל מאוד צעיר, אבל גדל במשפחה מסורתית ולא מכיר אפשרות שאבא 1 (הביולוגי) ואבא 2 (אלוהים) אוהבים אותו כמו שהוא: "בר מצווה בשקל / כל המשפחה בהיי / אני באבל / אני חושב שהוא שונא אותי / מי? / אבא אבא אבא".
"ברור שזה היה השיר הכי קשה באלבום", אומר טבוך, "מה שקרה הוא שאחת הרקדניות המדהימות שלי, גל ג'ומה, אמרה לי 'תקשיב, כאילו קטונתי, אבל אתה חייב שיר שאתה מספר את הסיפור, כאילו מי אתה'. כל מה שאני עושה אמיתי, אבל מצופה בהומור וצחוקים. גם לי בירן, המנהל האמנותי שעובד איתי כבר שנתיים, כבר הרבה זמן רצה שאעשה משהו אחר ותמיד ברחתי. אף פעם לא הצלחתי לכתוב שיר שהוא אמיתי. אחרי 7 באוקטובר לא הצלחתי כלום. אבל ב'אבא אבא אבא' משהו יצא".
איך זה קרה?
"גדלתי בבית לא כזה מסורתי אבל הדת משתקפת. נזכרתי שהייתי נכנס לשירותים, מסתכל במראה, סוגר את הדלת ובוכה. התפללתי שאקום 'נורמלי'. היה לי קשה לי לכתוב את זה, אבל ערן גולדברג שהפיק וגם כתב איתי את השיר אמר לי 'אתה חייב. זאת שליחות'. אז המשכתי וסיפרתי לו גם על מכות שקיבלתי בבית ספר והדברים שעברתי וזה שלא סיפרתי לאבא שלי. שנאתי את הדת כי הייתי בטוח שהיא שונאת אותי כי אני הומו. זאת הייתה אחת הטעויות הגדולות שלי".
איך אבא הגיב לשיר?
"בהופעה שהוא היה אנשים אמרו לי שהוא לא הצליח לנשום מרוב שהוא השתנק. עכשיו אבא שלי, תקשיב, הוא הכי כזה בת-ימי, גבר גבר, הוא הכי כזה, כאילו, אתה, מה שאתה מדמיין בתור 'גבר', זה הוא. עברנו המון טלטלות, וזה היה גם באשמתי: לא הבנתי אותו, לא הבנתי כמה זה שונה לו, שיש לו ילד הומו, אני ההומו הראשון שהוא פגש. היה לנו תהליך קשה. אבל בזכות הדת, בזכות אבא, התקרבתי לאבא".
ואכן את השינוי שטבוך עבר מאז אין אלא לתאר כמהפך: שמירת שבת, הנחת תפילין, כשרות וריקודים עם ציצית בטיקטוק. את הריאיון הוא מתחיל בעדכון טרי על הכשרת הבית של בן זוגו הנוכחי לפסח (אמיר אהרון, שחשף את הזוגיות עימו בשבוע שעבר). נשאר רק לספר לבן הזוג. "אני הולך להמון שיעורים אצלי המון רבנים וכולם יודעים שאני גיי ושאני רוקד עם ציצית בטיקטוק וזה לא מפריע לאף אחד", הוא אומר, "להיות הומו דתי זה לא הקושי שלי. אני יודע שבורא עולם אוהב אותי כמו שאני".
ועדיין, אתה מקבל המון תגובות הומופוביות ברשתות.
"בארור! אתה לא יודע כמה. הופעתי בכאן ג' ורקדתי עם הציצית והכי עפתי על עצמי, וברור שכל התגובות זה 'הומו מסריח', וכאלה. אבל הייתה תגובה מה זה קורעת: 'הוא הומו ברמות נודר, אבל אני לא יכול להגיד תגובה רעה כי הוא עם ציצית. מה עושים?'"
כפי שסיפר בעבר, חלק משמעותי מהחיבור של טבוך לדת נעוץ במפגש עם אביב אלוש, שכיכב לצדו ב"שעת נעילה". אלוש מאז צבר כמה התבטאויות, איך לומר, תמוהות. לטבוך זה לא מזיז: "הוא בין האנשים שהם הנשמות הגדולות בעולם הזה".
5 צפייה בגלריה
"הרבנים שלי מקבלים אותי ומי שחושב שדת זה רק שחור ולבן טועה". שחר טבוך
(צילום: עמית סלפיקטר)
זה קצת נראה לפעמים שהוא לא איתנו.
"כשהתחלתי את התהליך שלי הוא היה איתי כל כך מדהים ומכיל, וגם היום. הוא נשמה טהורה. בכלל חשוב לי להגיד שהאנשים שקשורים בדת בעולם שלי הם מדהימים. הרבנים שלי מקבלים אותי ומי שחושב שדת זה רק שחור ולבן טועה. יש מלא צבעים בפנים".
מה הכי קשה לך בשבת?
"אמאל'ה זה מושלם לי! זה יום משחקי קופסא עם המשפחה, אני צריך את ההתנתקות הזאת, חייב לעזוב את הטלפון. וגם במוצ"ש אני עובד על טקסטים לעונה הבאה של 'שבאבניקים'. זה להמשיך את השבת. אגב, באתי לצילומים והבמאי אלירן מלכה ראה אותי עם הציצית ואמר לי 'וואי, לא היית צריך להשקיע כל כך'. הוא לא בטיקטוק, זה לא העולם שלו. אמרתי לו 'זה מהבית'".
