יעקב אגם הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות, מוקדם יותר היום (שני) נערך טקס אשכבה במוזיאון אגם בראשון לציון. רבים, בהם השר לשעבר מאיר שטרית, רז קינסטליך ראש העיר ראשון לציון, חברים ומשפחה הגיעו ללוות את האמן, שהלך לעולמו בגיל 98, בדרכו האחרונה.
אגם, שקיבל את פרס ישראל בגיל 97, היה מחלוצי זרם האמנות הקינטית ואחד האמנים הישראלים המצליחים בעולם. יצירותיו הוצגו בין היתר במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק, באמסטרדם ובצרפת, ובין עבודותיו הידועות נמנות מזרקת "האש והמים" בכיכר דיזנגוף בתל אביב ו"סולם יעקב" בבנייני האומה בירושלים. האמנות והיצירה שלו נכחו גם בהלווייתו - בהספדים שנאמרו עליו.
הראשון שספד לו הוא חברו סא"ל יעקב פר, חברו זה 40 שנה. "הוא מעולם לא הפסיק לחדש, בזה כוחו. יעקב הותיר אחריו לא רק יצירות, אלא גם דרך חדשה להתבונן על העולם", אמר.
"לא אקרא את מה שכתבתי. אדבר מהלב", אמר בנו של אגם רון. "שאלו אותי מה אני זוכר ממנו. זה החיוך, הפנים שלו, המבט המיוחד. חוכמת החיים שלו, ההתנהגות שלו, הן היו בשבילי דרך להמשיך. היּיתה לו כריזמה ענקית. אבא היה אדם יהודי ישראלי שגדל בראשון לציון וחינך את עצמו בחולות עד שהגיע לבית הספר. לפני כמה שבועות הוא אמר לי, באחת השיחות, אני בן 97 ועדיין מגלה את אבא שלי שהיה מקור הכוח שלי".
בתו אורית הוסיפה: "דיברו על אבא האמן ואני רוצה לדבר על האדם. אבא היה נחמד לכל אדם וגם קשה באותה מידה. הוא נלחם על אהבה מילדותו, כל חייו. תמיד האהבה הייתה חשובה לו. קלטתי בשנים האחרונות שהוא קלט דברים בחוש השישי שלו והם היו נכונים. הוא התחיל את הפריצה שלו באמנות בגלל אהבה. גם ברגעים האחרונים שלו הוא זכה להיות מוקף באהבה וזה אחד הדברים שהייתי רוצה שיזכרו ממנו, לא רק את היצירות הגדולות שלו".
רז קינסטליך, ראש עיריית ראשון לציון - שבה התגורר האמן ובה נמצא מוזיאון יעקב אגם, ספד גם הוא בהלוויה: "יש אנשים שיוצרים יצירות ויש אנשים שיוצרים דרך חדשה להסתכל על העולם. יעקב אגם היה כזה. במשך קרוב למאה שנים הוא לימד אותנו שהמציאות אינה דבר קבוע. שכל תזוזה קטנה משנה את התמונה וכל נקודת מבט מגלה אמת נוספת. הוא לימד אותנו שהחיים עצמם הם תנועה בלתי פוסקת של יצירה, סקרנות והתחדשות. אגם לא רק צייר או פיסל, הוא שינה את האופן שבו העולם מביט באמנות. הוא היה ממייסדי האמנות הקינטית, מהראשונים שהכניסו תנועה, זמן והשתנות אל תוך היצירה.
"בזכות חזונו, מיליוני אנשים ברחבי העולם עצרו לרגע, הביטו מחדש, וגילו שהמציאות גדולה יותר ממה שנראה במבט ראשון. יצירותיו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם. שמו הפך לשם בינלאומי, אך למרות ההכרה, הפרסים והתהילה - הוא נשאר תמיד קשור למקום שממנו התחיל - לעיר שבה נולד, גדל, חלם את חלומותיו הראשונים והחל את המסע שהוביל אותו אל פסגת עולם האמנות. ובמקום הזה גם קבע את משכנו של המוזיאון הנושא את שמו ועוצב בדמותו.
"לפני כחודשיים בלבד זכיתי לפגוש אותו שוב במוזיאון, רגע לאחר שהתבשר כי קיבל את פרס ישראל. ישבתי מול אדם שכבר השיג הכול, אך עדיין בערה בו אותה סקרנות של יוצר צעיר. אותו ניצוץ בעיניים, אותה אהבה אינסופית ליצירה וליהדות. נדמה כי ראשו של אגם תמיד היה בממד אחר, גבוה יותר. אך יותר מהכול הוא היה אדם שהצליח להישאר גדול באמת – לא רק ביצירתו, אלא גם באנושיותו.
"יעקב היה גאווה עצומה למדינת ישראל, אך עבורנו, תושבי ראשון לציון, הוא היה הרבה יותר מזה. הוא פרץ גבולות והיה סמל לכך כי כישרון, התמדה ודמיון אינם מכירים גבולות. לכן היה לנו חשוב כל כך להקים את מוזיאון אגם בעודו בחיים. המוזיאון הזה ימשיך לספר את סיפורו גם בעוד עשרות שנים", הוסיף.
