ירדנה ארזי הפציעה בשמי המוזיקה הישראלית בתחילת שנות ה-70, והפכה כמעט בין לילה לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. עם הקול הגבוה והצלול והסטייל המוקפד שהשתנה בהתאם לתקופה, ארזי בנתה בדמותה את ההגדרה לכוכבת הפופ הישראלית. מההתחלה כקול הבולט של להקת הנח"ל בשיאה עם הצמות, הרגליים היחפות ושירי הקאלט; דרך הפריצה אל לב הקונצנזוס כצלע המובילה של שוקולד מנטה מסטיק; ההפיכה הכמעט מקרית לזמרת מלחמות; הביף המוזיקלי עם עפרה חזה; ההופעות באירוויזיון והעבודה עם מיטב היוצרים של ישראל: מיאיר רוזנבלום ועד אהוד מנור ומתי כספי. לכבוד יום הולדתה ה-70 חזרנו ל-7 תחנות חשובות בחייה של ארזי ולתמונות שלוכדות את התקופה.
1. שיר הרעות - להקת הנח"ל (1972)
מלחמת ששת הימים הפכה כמעט כל דבר שקשור לצה"ל לשלאגר. ככה שלא מפתיע שבזמן שבבריטניה ובארצות הברית צעירים גילו וחיבקו את הפופ הפסיכדלי וחלמו להיות גיבורי גיטרה, במצעדי הפזמונים של ישראל שלטו חבורות זמר שהורכבו מצעירים מצודדים הלבושים במדים. ירדנה ארזי הגיעה לסיירת המטכ"ל של האגף הצבאי המזמר שלנו – להקת הנח"ל – כשזאת הייתה בשיאה. היא אפילו הקדימה את הגיוס שלה בחצי שנה לטובת העניין.
בלהקה, תחת פיקודו המוזיקלי של המלחין והמעבד יאיר רוזנבלום, היא התבלטה די מהר בזכות קולה הגבוה והצלול. גם הצמות שאיתן נהגה להסתובב אז בטח תרמו קצת. ארזי השתתפה באלבום "שא לשלום (בהיאחזות הנח"ל בסיני)", אך הגיעה לשיאה דווקא בתוכנית הבאה של הלהקה – "הפלנ"חניק". שנה לפני המלחמה שתשנה את ישראל מן הקצה אל הקצה (ועל הדרך גם תביא לסופן של הלהקות הצבאיות) פה היא הובילה – עכשיו כבר כמפקדת הלהקה – את חבריה, ובהם גידי גוב, אפרים שמיר, יהודה עדר, ראובן גבירץ ואחרים. "שיר הרעות" היה אחד מהרגעים היפים ביותר בהצעדה של הלהקה לרגל חגיגות היובל לפלמ"ח.
2. ליל חניה - עם חנן יובל ואפרים שמיר (1973)
מלהקת הנח"ל יצאו שתי להקות שעשו פה דברים יפים מאוד במחצית הראשונה של הסבנטיז – כוורת ושוקולד, מנטה מסטיק. שלא במפתיע, את השתיים ניהל המפיק של המדינה – אברהם דשא (פשנל). לצד פעילותה בטריו הנשי שהחל לצבור תאוצה בשלל הפקות, ארזי עשתה גם ניסיון ראשון כסולנית באחד מהשירים הכי מרשימים שנכתבו לפסטיבל הזמר והפזמון, ובכלל. "ליל חניה", עם הטקסט המרהיב והבאמת בלתי אפשרי שלו ("היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה / עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב / נפשו של דור, גם בשדה זרועה / לזכור, לא רק לרע, ימי רעה", וזה רק בית אחד), והלחן המורכב לא פחות הגיע לארזי, חנן יובל ושמיר, די בטעות. רוזנבלום הלחין את השיר עבור יהורם גאון, לאחר שפתח ספר של נתן אלתרמן ומצא בו את הטקסט. גאון לא הגיע לקחת את השיר, והשלישיה שהורכבה לצורך הפסטיבל זכתה בו. למרות שלא סיימו את התחרות במקום הראשון, הם היטיבו ליצר את הרגע הכי מזהיר בתולדותיה.
3. אמור שלום - שוקולד מנטה מסטיק (1976)
השירות המשותף בלהקת הנח"ל של ארזי, רותי הולצמן ותמי עזריה, הכין אותן לא רע לתחנה המוזיקלית הראשונה שלהן באזרחות. שלא במפתיע, את תקופת ההרצה העיקרית שלה עשתה השלישייה (לצד חביר כוורת) דווקא מול החיילים המאובקים והכואבים שהחזיקו את מעוזי צה"ל במהלך מלחמת יום הכיפורים. עזריה פרשה לאחר סיבוב ההופעות המאולתר הזה מההרכב ואת מקומה תפסה – עוד נחל"אית בדימוס – לאה לופטין. הטריו המחודש זכה להצלחה יפה ששיאה היה השיר "אמור שלום" (אהוד מנור/ מתי כספי) שייצג את ישראל באירוויזיון שנערך ב-1976 בהולנד, והגיע למקום השישי והמכובד. בעקבות ההצלחה יצאו השלוש לסיבוב הופעות באירופה (לאחת מהן גם הגיע פרנק זאפה). פחות משנתיים לאחר מכן, ארזי הרגישה שהספיק לה ופרשה מההרכב, שהגיע למעשה לסוף ימיו. מי שהתרשם ממנה לא פחות באותן ימים היה הקולגה לשעבר מלהקת הנח"ל שכתב עליה את השיר "נכון את יפה". ארזי כנראה פחות התחברה.
4. מוזיקה נשארת (1982)
ב-1979, במקום לשיר את "הללויה", ארזי חזרה לאירוויזיון מהדלת הראשית כמנחה (בהמשך היא תשוב לשם גם כזמרת), והחלה לאסוף חומרים לאלבום הראשון שלה שיצא בסוף ב-1982 ונשא את שמה. "ירדנה ארזי" אמנם לא זכה להצלחה גדולה (אולי בגלל הניסיון להישמע כמו קייט בוש), אך הוא הוליד לפחות להיט אחד שהבהיר שארזי כאן כדי להישאר – "מוזיקה נשארת". הסאונד שרקח אריק רודיך (שגם הלחין כמעט את כל שירי האלבום, למעט הלהיט הזה) היה אייטיזי למדי, וכיום הוא בעיקר מעלה חיוך רחב, אך מי שיעבור על רשימת המשתתפים בו (מיקי שביב בבס, חיים רומנו בגיטרות, מאיר ישראל בתופים, שם טוב לוי בחליל ומזי כהן בקולות), יכול רק לקנא בימים שבהם התייחסו לתקליטי פופ כאן בכזאת רצינות.
25 צפייה בגלריה
ירדנה ארזי ודניאל פאר מנחים את אירוויזיון 1979 בבנייני האומה בירושלים
(צילום: משה מילנר, לע"מ)
5. הביתה (1984)
לאורך שנות השמונים השאלה שכל ישראלי נשאל על בסיס חודשי לא הייתה "מעבר או חלון" אלא – ירדנה או עפרה? הדו-קרב המוזיקלי שנופח מעבר לכל פרופורציה במהלך האייטיז הוא היום בעיקר מקור לזיכרונות יפים מימים עברו עם יותר מדי כריות כתפיים ומלתחה שעלולה לייצר אצל הצופה התקף אפילפסיה. בזמן שחזה החלה לפזול לחו"ל, ארזי השלימה את אלבומה השני והמוצלח בהרבה מקודמו – "מה נשמע". ירוסלב יעקובוביץ, הפיק לה אלבום אחיד יותר ברמתו שהניב שני שירים ששרדו עד היום, למרות שנכתבו בהשפעת מלחמת לבנון - "חפץ חיים ברוח הגוברת" ו"הביתה". בלי שהתכוונה לכך, ארזי שבסך הכל רצתה להיות כוכבת פופ לכל המשפחה הפכה גם קצת לזמרת מלחמות.
6. שהשמש תעבור עלי (1985)
לארזי היו ניסיונות מוזיקליים יותר נועזים לאורך הקריירה, אך היא תמיד פגעה בול כשהיא כיוונה הכי רחב ולא מרתיע שהיא יכולה. למרות שהיו לה לא מעט להיטים באמצע האייטיז, אם צריך להצביע על האחד שהיטיב להגדיר את הסגנון שלה נדמה ש"שהשמש תעבור עלי" הוא הבחירה הקולעת ביותר. הלחן של חנן יובל קולח ומפייס, והטקסט של יורם טהרלב נשמע כתפילה כל ישראלית עם געגוע לארץ שאולי קצת קשה למצוא (ישנם ימים ללא מרגוע / בם לא אמצא לי נחמה / ומוכרחה אני לנגוע / בעשבים, באדמה / לפסוע באותה הדרך / בתוך פריחת הכרכומים / ולהיות כל כך אחרת / ולפרוח ערב הגשמים").
7. נשמה צוענית (1987)
ארזי המשיכה לככב במצעדי הפזמונים גם אחרי הצלחת "שהשמש תעבור עלי", בפסטיבלי הילדים ובתחרויות קדם האירוויזיון (למשל עם "עוד נגיע" הכיפי), אבל לשיאה המסחרי היא הגיעה באלבום הקונספט האולטרה-מצליח – "נשמה צוענית". בזמן שהיריבה-קולגה שלה כובשת את מערב אירופה עם צלילי דאנס תימני, ארזי אימצה (בתרגומו של מנור ובעיבודיו של כספי), את הצלילים והרוח של הצוענים שהתגוררו ממזרח היבשת. אגב, את השיר המקורי היחיד באלבום "כשהצועני אוהב", הלחינה יהודית רביץ. האלבום שממנו נמכרו עד היום 150 אלף עותקים רשם היסטוריה נוספת כשהיה לכותר העברי הראשון שהודפס על גבי הטכנולוגיה החדשה אז - הקומפקט דיסק. לשישה משירי האלבום הופקו קליפים ששודרו בתוכנית האירוח של מני פאר. במושגי רייטינג (יחסיים, כמובן) אפילו במדונה של אז צפו פחות אנשים. בעקבות הצלחת האלבום נשלחה ארזי שנה לאחר מכן להתחרות בקדם אירוויזיון פרטי נגד עצמה, ובו ניצחה עם השיר "בן אדם" שייצג את ישראל בתחרות שנערכה ב-1988 באירלנד. ארזי סיימה שם במקום השביעי וסלין דיון שייצגה אז את שוויץ, הייתה הזוכה הגדולה.
25 צפייה בגלריה
לאה לופטין, ירדנה ארזי ורותי הולצמן במופע הצדעה לאברהם דשא פשנל, 2005
(צילום: מיכאל קרמר)
