האמרגן אשר ראובני, שנחשב לאחד מהכוחות המשפיעים במוזיקה בישראל הלך לעולמו בגיל 76. ראובני, יחד עם אחיו, עמדו מאחורי המהפכה הגדולה ביותר במוזיקה -בז'אנר הים-תיכוני, וייצגו לאורך עשרות שנים אמנים מצליחים רבים, בתקופה שלא נמצא להם מקום בתקשורת וספגו קיפוח רב.
אחיו אליצור ספד לו בשיחה עם ynet: "הוא היה האח האהוב עליי מכל שמונת האחים והאחיות שהיו לי. הקשר שלי איתו היה מיוחד במינו. היינו יחד באירועים רבים מאוד בקריירה שלו - הוא כאמרגן ואני כצלם. הוא צמח איתי, ואני צמחתי איתו. הגענו יחד לשיאים בתרבות הזמר הים תיכונית. אשר ייזכר לעד כאחד מעמודי התווך של התרבות בישראל בכלל".
ב-2025 עלתה ב-HOT 8 הסדרה "מלכי הקסטות: האחים ראובני", שיצרו וביימו דליה מבורך ודני דותן, ושתיארה את מאחורי הקלעים של מהפכת המוזיקה המזרחית דרך סיפורם האישי של האחים.
אשר ראובני היה ילד אחד מתוך עשרה אחים - שישה בנים וארבע בנות, והוא ובני משפחתו גדלו בעוני בדירת שני חדרים בשכונת התקווה.
בשנות ה-70 פתחו בני המשפחה חנות קטנה בשוק התקווה, עם שני מכשירי "דאבל קסט" - שהפכו לתעשייה שמגלגלת מיליונים, שבה צמחו ופרחו גדולי הזמרים והזמרות של הז'אנר הים-תיכוני: צלילי הכרם, דקלון ובן מוש, אהובה עוזרי, שימי תבורי, ג'קי מקייטן, זוהר ארגוב, חיים משה, מרגלית צנעני, אבנר גדסי ורבים אחרים.
לעולם ההפקה והאמרגנות האחים נקלעו במקרה, בעקבות מלחמת יום הכיפורים. ראובני, שעמד להתחתן, נפצע במהלך חציית התעלה ובמהלך האשפוז התבשר שאחיה של ארוסתו, אלי ז"ל, נהרג ברמת הגולן.
"בגלל האבל התחתנו בסוף ברבנות", שחזר בריאיון ל"7 ימים" שהתפרסם במאי 2025. "חבר מהשכונה הציע שנארגן מסיבה בבית עם 'השובלים' - להקת חפלות מכרם התימנים. הגיעו 80 איש, ובעצה עם מאיר הבאנו טייפ סלילים גדול והקלטנו למזכרת את ההופעה. מה שקרה זה שמשתתפי המסיבה התחילו לבקש עותק מהקסטה, התחלנו לשכפל וכך עלה הרעיון להפיק להם תקליט מקצועי.
"כשנולדה בתי אלינור, ע"ש הגיס שנהרג במלחמה, עשינו חפלה בסלון והפעם הגיעו דקלון והגיטריסט בן מוש והוצאנו להם תקליט ראשון: 'צלילי הכרם', עם השירים 'חסידה צחורה', 'סורו ממני' ועוד. בתקליט השני כבר צירפנו להם ככותב את אביהו מדינה".
בהמשך גילה דני, אחיו של ראובני, את אהובה עוזרי - כשעבדה במסעדה בכרם התימנים כמרכיבת שיפודים, ובאותה העת הקליטה את "היכן החייל שלי", שלא זכה להצלחה תקשורתית.
"הפקנו לה בדיוק אלבום חדש ואז בית"ר ירושלים זכתה בפעם הראשונה בגביע המדינה", הוסיף אשר ראובני באותו הריאיון. "שאלתי אותה: 'מה דעתך להקליט להם שיר?' ואז עלה לי רעיון לשלב בהקלטה את הקול של מלמיליאן ואת הגול המפורסם. והשאר היסטוריה. כשמנחם גולן חיתן את הבת שלו הוא הזמין את אהובה לשיר. היא מכרה מעל כל זמרת אחרת שהחתמנו".
האחים לא נחו על זרי הדפנה והמשיכו להסתובב בערבים במועדונים ובדיסקוטקים בחיפוש אחר כישרונות נוספים. "את שימי תבורי (שמשון טוילי) ראינו בדיסקוטק 'הכריש' ברמלה והתלהבנו", נזכר אז ראובני. "עומד בחור שני מטר גובה על במה של מטר, והקהל משתגע עליו. זמר עם 40 צילינדר בגרון. חיפשנו לו כותבים איכותיים, היינו מוכנים לשלם הרבה כסף, אבל אף אחד לא רצה לכתוב לו. יום אחד שימי מתקשר: 'בוא לכיכר המדינה, יש לי מכּר: עוזי חיטמן'". חיטמן כתב את השיר "יש לי תמונה" ואת "לילה בלי כוכב", אך שניהם לא נכנסו לתחנות הרדיו. "השיר היה להיט בהופעות, התחננתי להכניס אותו לטלוויזיה, וכלום".
אבל האחים ראובני מעולם לא נתנו לקיפוח לעצור אותם והמשיכו לעבוד יחד עם שימי תבורי. "כעבור שנה שלחנו אותו לפסטיבל הזמר המזרחי עם השיר 'שחורה אני ונאווה', שזיכה אותו במקום ראשון, ואז הוא הופיע לראשונה בטלוויזיה, ועדיין הושמע רק בגטאות. 60 אחוז מהעם מזרחים, אבל ברדיו הם לא היו קיימים". אחרי שישה תקליטים, הקשר המקצועי בין תבורי לאחים ראובני נגמר, והידידות המשיכה.
אחרי ההצלחה של תבורי, כולם כבר ידעו שהדרך לאלבום עוברת דרך האחים ראובני ולחברה הגיעו מאות זמרים שרצו להקליט קסטות משלהם - ובהם גם זוהר ארגוב. אחרי שזכה עם "הפרח בגני" בפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1982, ההצלחה רק המשיכה לגדול. סך הכול הקליטו לו ארבעה תקליטים.
אשר ראובני היה אחראי גם לחיבור בין ננסי ברנדס לארגוב והעיבוד המיתולוגי ללהיט "הפרח בגני". "למדנו בדיעבד שכדי להיכנס למיינסטרים צריך לשלב לבן עם שחור, וההפך", סיפר אז. "חיפשנו מעבדים מוזיקליים שיכניסו צבע שונה, ואז גילינו את ננסי. הוא היה אז עולה חדש מרומניה, גבר נאה ומוכשר, שעבד איתנו עשר שנים וזכה שלא בטובתו לסטיגמה 'המעבד של השחורים'".
אבל כגודל ההצלחה של ארגוב כך היה גם גודל הנפילה. "היה קשה לתפקד איתו", הודה אז ראובני. "זוהר גר בשיכון מזרח, ליד כל העבריינים, שרצו רק את הכסף שלו וסיפקו לו סמים. עברתי איתו תלאות. סיוט. בא לקחת אותו להופעה והוא מבקש: 'תן לי שטר של 50 שקל'. נכנס לחדר ומחזיר לי אותו מגולגל".
באותה התקופה התוודע ראובני גם לחיים משה. "תימני שבקושי דיבר, אבל הקול שלו, חבל על הזמן. הכרתי אותו בחתונה של בועז סולמי, שהיה שחקן של בני יהודה. יום אחד נפגשנו בשירותים של מועדון בנתניה והוא אמר לי 'קח אותי'".
"הייתה תקופה קצרה שעבדתי איתו במקביל לזוהר, והייתה ביניהם מלחמת גוג ומגוג. לא אהבו האחד את השני. זוהר נפגע שלקחתי את חיים וגם מאוד קינא, וקבעתי איתם בנפרד. יום אחד הוא נכנס למשרד כשישבתי עם חיים, טרק את הדלת בזעם ויצא. שתי תמונות נפלו מהקיר".
עוד סיפר ראובני באותו הריאיון, על הנסיונות לגמול את ארגוב מהסמים. "ניסינו לגמול אותו כמה פעמים מהסם - וזה לא הלך. תמיד הוא חזר לזה. בשלב מסוים אמרתי לעצמי: זהו, אני כבר לא יכול יותר להחזיק מעמד ככה. הייתה לו עוד הופעה בבאר-שבע, זוהר היה מבקש את הכסף מראש. הגעתי אליו בבוקר, מצאתי אותו מסומם, לא יכול לקום מהמיטה. הסמים הכניעו אותו".
ראובני היה עם חיים משה בסיבוב הופעות בארגנטינה, ב-6 בנובמבר 1987, כשהתבשר שארגוב התאבד בכלא, "וזה נפל עליי כרעם ביום בהיר".
האחים ראובני החתימו גם את אבנר גדסי, "חבר ילדות מהשכונה, רוקיסט אמיתי, זמר עם קול מיוחד, מהכישרונות הגדולים והמבוזבזים של הזמר הים תיכוני".
בינתיים, משה המשיך לפרוח. באותה שנה הלהיט הענק שלו "תודה", שכתב עוזי חיטמן ללחן יווני, חדר לכל בית בישראל. "התקופה הכי יפה שלי הייתה איתו", הודה אז ראובני. "חמש שנים עבדנו קשה, היינו מקשה אחת, כולל המשפחות, ונקשרנו חזק". כעבור חמש שנים הסתיים הקשר המקצועי ביניהם.
ראובני הוסיף שלדעתו, הקריב את המשפחה עבור העסק. "אני הפגוע הגדול. עברתי חמישה צנתורים, מחלת ריאות, עצבים, לקחתי הרבה ללב, הקרבתי את המשפחה. היום אני גרוש", אמר אז.היה פשוט לעבוד איתה, היו לנו ויכוחים נוקבים. לא אהבתי את הוולגריות שלה, אבל היא מאוד משכילה. הפקנו לה את התקליט הראשון: 'מנטה', שהצליח מאוד. אחי מאיר חיבר אותה לירוסלב יעקובוביץ', הבאנו לה שישה כינורות מהפילהרמונית - שזה הון עתק, כתבו לה רחל שפירא ועוזי חיטמן ועשינו לתקליט עטיפה בצבע ירוק. ואז בא לי רעיון שמהעטיפה ייצא ריח מנטה. קניתי בקבוקון וטיפטפתי על העטיפה, וזה הצליח. הייתה לנו תקופה שהיו לה יום־יום שתי הופעות. עבדתי איתה שש־שבע שנים".
אבל אותה המהפכה שסחפה המדינה הסתיימה בשריפה גדולה בשנת 1980 שכילתה את האימפריה של החברה והובילה לפרידה ולנתק בין האחים.
באותו ריאיון, סיפר ראובני על הנתק מנקודת מבטו. "כשחזרתי עם חיים משה מהופעה בארגנטינה וזוהר התאבד, גיליתי שהאחים שלי תקעו לי סכין בגב. הם פתחו לידי משרד אמרגנות של זמרים, ואז החלטתי לעזוב אותם ושכרתי משרד בשכונת מונטיפיורי. המשכתי להפיק ולהביא להם את האלבומים להפצה. תמלוגים נותנים למי שהיה טאלנט. ככה למדתי. 'אתמול היית שונה' של שימי תבורי - אני המצאתי; 'עוד יהיה לי' של מרגול, ועוד הרבה שירים, אני הפקתי, רצתי ודאגתי - ועל זכויות צריך לשלם. הבעיה שלי, שלא החתמתי אותם. ואז אני מגלה שהם גם מחקו את השם שלי מהאלבומים".
ראובני הוסיף שלדעתו, הקריב את המשפחה עבור העסק. "אני הפגוע הגדול. עברתי חמישה צנתורים, מחלת ריאות, עצבים, לקחתי הרבה ללב, הקרבתי את המשפחה. היום אני גרוש", אמר אז.
אלייצור אחיו הוסיף: "הוא כאב עד יום מותו את המחלוקת שנפערה בין האחים".
