המחזאי הדרום-אפריקאי עטור השבחים אתול פיוגארד הלך לעולמו ביום שבת, והוא בן 92.
ממשלת דרום אפריקה אישרה את דבר מותו לסוכנות הידיעות AP, והצהירה כי המדינה "איבדה אחד מהאייקונים הספרותיים והתיאטרליים הגדולים שלה, שעיצב את הנוף התרבותי והחברתי שלנו".
פיוגארד הביא לבמות בינלאומיות, בהן ברודוויי, תיאורים ביקורתיים ומטלטלים של החברה בדרום אפריקה תחת שלטון האפרטהייד, וסייע בכך לעורר גל של ביקורת עולמית. בנוסף להיותו מחזאי, הוא היה גם שחקן ובמאי, וכמה מיצירותיו עובדו לקולנוע, בהן "צוצי" שהתבסס על ספרו וזכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 2005.
למרות שמעולם לא זכה בפרס טוני תחרותי, פיוגארד היה מועמד מספר פעמים וזכה בפרס טוני למפעל חיים בשנת 2011. בין מחזותיו הבולטים נמנים "בוסמן ולנה" (שזכה בהמשך לעיבוק קולנועי בכיכובם של אנג'לה באסט ודני גלובר) שזכה להערכה רבה, "בנזי מת", "האי", "הדרך למכה" (שבו כיכב תחילה בעצמו, ולאחר מכן גם היה שותף לבימוי העיבוד הקולנועי ושיחק גם בו) ו-Master Harold... and The Boys. חלקם הועלו לאורך השנים גם בתיאטראות ישראליים.
פיוגארד הופיע לראשונה בברודוויי בשנת 1974 עם המחזות "בנזי מת" ו"האי", שבהפקותיהם שימש גם כבמאי. שני המחזות היו מועמדים לפרס טוני בקטגוריית המחזה הטוב ביותר, ופיוגארד עצמו היה מועמד לפרס הבמאי הטוב ביותר עבור כל אחד מהם.
A Lesson From Aloes, שעסק בזוג אפריקנרים בשנות ה-60 שנאבקו ללא הצלחה באפרטהייד, עלה בברודוויי בשנת 1980 והעניק למחזאי את מועמדותו השלישית לפרס טוני בקטגוריית המחזה הטוב ביותר. "הניו יורק טיימס" כתב על המחזה בזמנו כי: "פיוגארד חושף שוב את כישרונו יוצא הדופן לאתר את הדופק של החיים בעולם שנראה כי אפילו אלוהים נטש אותו".
אתול הרולד לניגן פיוגארד נולד במידלבורג, עיירה מדברית קטנה בדרום אפריקה. כשהיה ילד עברה משפחתו לפורט אליזבת, שם מתרחשים רוב מחזותיו. פיוגארד למד פילוסופיה ואנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת קייפטאון, אך נשר לפני שסיים את לימודיו. הוא טייל ברחבי אפריקה במשך חצי שנה ועבד במשך שנתיים כימאי במזרח הרחוק. למרות שתמיד ידע שייעודו הוא כתיבה, הוא החל לעסוק בתיאטרון רק לאחר שחזר מהמזרח ופגש את השחקנית שילה מירינג. לאחר נישואיהם בשנת 1956, השניים הקימו קבוצת תיאטרון ניסיונית, וכתבו יחד את מרבית החומרים.
מחזותיו הראשונים היו No-Good Friday ו-Nongogo, אך היה זה "קשר דם" שהביא לו לראשונה הכרה בינלאומית. המחזה הועלה בשנות ה-60 באוף-ברודוויי, בהפקה בכיכובם של ג'יי.די. קנון וג'יימס ארל ג'ונס, וכך גם בלונדון, ואף שודר בטלוויזיה בארצות הברית ובבריטניה. המחזות שכתב בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, לאחר נפילת האפרטהייד, לא זכו לאותה תהודה בינלאומית כמו יצירותיו מתקופת האפרטהייד.
פיוגארד המשיך ליצור גם בשנות ה-80 לחייו, וכתב את המחזה The Shadow of the Hummingbird, שבו גם כיכב בשנת 2014, בגיל 81. במחזה האישי הזה הוא הקריא מיומניו. היצירה כללה שתי דמויות: איש זקן שהקדיש יותר מדי מחייו לעיסוקים אינטלקטואליים ונכדו הצעיר.
המחזאי והיוצר הותיר אחריו מורשת תרבותית ענפה, הכוללת עיסוק בנושאי צדק חברתי וגזענות. הוא הותיר אחריו את אשתו, השחקנית שילה מירינג.
