גם מי שהצליח לכבוש את חוסר-הנוחות מבחירת "המקור" לראיין את יובל וילנר עד למשדר עצמו וקבלת התמונה המלאה, מצא עצמו נבוך ואף למעלה מזה מול הפרומו שהתגאה ב"תחקיר שכל המדינה מדברת עליו". מלכתחילה אחת הטענות הייתה, שהקדשת פרק בתוכנית תחקירים נחשבת לגרסתו של חשוד באונס, שהתאמץ מאוד ששמו לא יתפרסם מחשש שיתאבד והנה פתאום הוא מדבר מול המצלמות, מעידה על העדפת הממד הסנסציוני על חשבון הנפגעות, שי-לי עטרי ונעמה שחר. והנה בערוץ 13 לא רק שלא נרתעים מהתחושות הקשות אלא מגייסים אותן לטובת מצג של "אירוע". לא בטוח שיש את זה ביותר אופורטוניסטי.
מתוך "המקור"
(צילום: באדיבות רשת)
מאידך, לא ניתן לומר שאין עקביות אצל "המקור" בכלל ורביב דרוקר בפרט: לאורך השנים ניתנה בתוכנית במה נרחבת ואמפתית לדמויות כמו ניסו שחם (שאותו ליווה דרוקר) ומשה איבגי (שאותו ראיינה חן ליברמן). כל פרשה כמובן עומדת בפני עצמה, אך נדמה שקיים מכנה משותף והוא התפיסה שבמקרים מסוימים של עבירות מין לא ניתן לחשוד/נאשם/מורשע פתחון-פה מספק, וגם זה תפקידה של "המקור". או כפי שניסח זאת דרוקר שלשום ב"אזור בחירה": "פערי כוח? למה, ליובל וילנר יש יותר כוח משתיהן?".
ואכן ניכר ש"המקור" באה "לאזן" את השיח הציבורי, לפחות מההיבט הפלילי. אמנם דרוקר לא עשה לוילנר חיים קלים (ותמיד חשוב לציין את חזקת החפות), אך הוא גם לא התעמת איתו - לא באינטנסיביות הדרוקרית המפורסמת לפחות - בנוגע לפערים ותמיהות שגרסתו מעוררת: מהחתמת חברים שבילו איתו ועם עטרי באותו לילה על תצהירים (ב"חשיפה" של חיים אתגר התהליך נשמע שונה ומניפולטיבי) דרך עלייתה ונפילתה של סכנת האובדנות ועד לשאלה האם התחמק מהשוטרים שניסו להשיג אותו בחו"ל, טענה שדרוקר לא עסק בה בכתבה וביטל בהינף יד לא משכנע באולפן.
לעומת זאת, הוענק משקל לא מבוטל לנרטיב של וילנר (וערך דינו), כאילו שהוא ניצב חסר-אונים מול צונאמי של השמצות וקונספירציות בעודו סופג בשקט. בפועל, נציגיו הקודמים של וילנר הפעילו חוקר פרטי, וההתנערות שלו מכך רפה למדי ומיתממת מאוד. אולם מעבר לכל זה, הקייס שהוצג ב"המקור" פשוט לא מצדיק את עוגמת-הנפש, לא בשלב הזה של התיק ולא לאור האופן שבו וילנר התנהל עד כה ולא הובהר גם אחרי שעה מפוקפקת. לכן גם אין משמעות לקו ההגנה שהציג דרוקר, שערבב את הריאיון עם וילנר באותה צלחת עם שמות כאלה ואחרים, כאילו שאין ערך לפרמטרים כגון זמן, מקום, מעמד, השפעה ועוד.
דרוקר היה מספיק חכם כדי להשתמש במעמדו באגף הליברלי - שבאופן מסורתי נוטה לעטות כפפות של משי מול דמויות כמוהו - ולהראות שהוא מסוגל לשמוע ביקורת ולהתמודד איתה. ובכן, אולי עדיף שישקיע את האנרגיות בתחקיר ש"כל המדינה מדברת עליו", והפעם מהסיבות הנכונות.
