אחרי חופשת קיץ ארוכה מידי (בכל זאת עברו שלוש שנים) שבמהלכה ונסדיי אדמס קרקפה עוד רוצח סדרתי חמקמק, הגיע הזמן לשנה ב' בפנימיית המנודים נוורמור. "ונסדיי" הגיעה לגזור את הקופון בנטפליקס, וממש כמו הסדרה עצמה, גם ונסדיי הנערה חוזרת לעונה השנייה שלה פופולרית מתמיד. אלא שמבחינת הגוזלית למשפחת אדמס פופולריות היא קללה. בטח כשהיא מעמידה בדרכך עדרים של מעריצים שמחכים לך עם פנקסים פתוחים והרבה יותר תשומת לב משהייתה מעוניינת בה. אז כדי לסייע לוונסדיי לשאת בעול, נטפליקס החליטה לחלק את תשומת הלב שלנו לשני חלקים: הראשון, ארבעה פרקים שעלו אתמול (רביעי) והשני, ארבעה פרקים נוספים שיעלו ב-3 בספטמבר. תתאפקו.
"ונסדיי" עונה 2 – טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אומרים שהכורח הוא אבי ההמצאה. הכיסים של נטפליקס עמוקים מספיק כדי לספק כל גחמה של כל יוצר (ו-"ונסדי" היא סדרה יקרה. יוכיחו הדקות הראשונות של הפרק הראשון, שבו נבנה קו עלילה שלם מחקירת הקיץ של ונסדי, כשבתפקיד הרוצח היילי ג'ואל אוסמנט, הילדון מ"החוש השישי", שכל תכליתה היה מתאבן קטן לעונה הנוכחית). אבל יש עניינים שאפילו נטפליקס לא יכולה לשלוט בהם באמצעות השלכת ממון אקראית. פרסי היינס וייט שגילם בעונה הקודמת צלע ממשולש האהבה של ונסדי, יחד עם ג'נה אורטגה עצמה והאנטר דוהאן (טיילר), הסתבך עם האשמות על תקיפות מיניות. הטענות הובילו לניפויו מהסדרה. משולש אהבה עם שתי צלעות זה, איך להגיד, פחות מתאים.
את הוואקום שנוצר בהיעדרו היוצרים ניצלו (אלפרד גוף ומיילס מילר, כשטים ברטון יביים גם העונה ארבעה פרקים) כדי לסחוב את "ונסדי" לכיוון אחר. פחות רומנטיקה, יותר אימה. בארבעת הפרקים הראשונים אורטגה מדלגת בין שלל עורבים שתומי עין, גופות המזנקות מקברים, איברים מדממים, זומבי-מחמד ומוטיבים אחרים שלקוחים מהז'אנר, וקדים בפני סרטי אימה פופולריים כמו "שתיקת הכבשים" או היצירות של אדגר אלן פו. אם זו כוס התרעלה האהובה עליכם, אתם עומדים ליהנות מאוד מהעונה הזאת. היופי הוא שגם אם לא, סיכוי טוב שאתם עומדים ליהנות ממנה לא פחות.
העונה השנייה של "ונסדי", או לפחות החצי הראשון שלה, צולחים די בהצלחה את האתגר הזה, ובכלל את אתגר העונה השנייה החמקמק והמאיים. אורטגה אומנם מקובעת מעט, אני מניחה שבמהלך רוב חופשת הקיץ שלה היא התאמנה בלא למצמץ, אבל זוהי האישה ועם זה היא מנצחת. מעבר לזה סיפור המסגרת הבלשי של העונה הזאת מתקדם בקצב משביע רצון ומנומק, כשוונסדיי עדיין מנסה להתחקות אחרי הסטוקר המסתורי שלה מהעונה הראשונה, ותוך כדי מתייסרת מחיזיון של איניד, השותפה שלה לחדר במעונות, שבו היא מתה באשמתה.
גם ההבטחה של היוצרים להקצות מקום נוסף לדמויות בחייה של ונסדיי מתממשת באופן טבעי ולא מאולץ (טוב, לא אתה פאגסלי, אתה באמת לא שייך לשום מקום, לא רק כהגדרה חברתית). היחסים שלה עם אמא מורטישיה (קתרין ז'יטה ג'ונס - תנו לנו עוד מזה!), שכמובן מנהלת יחסי שנאה-תיעוב עם סבתא אדמס (ג'ואנה לאמלי), יוצרים משולש בין דורי מעניין ומעמיקים אל תוך ההיסטוריה המשפחתית. דווקא היחסים שלה עם איניד (שמגדירה את ונסדיי כ"מנהרה שבסוף האור שלי") פחות נוכחים, ולמרות החשיבות שלה בנרטיב של העונה הזאת, איניד עצמה (אמה מאיירס) נוכחת פחות, אם כי עדיין משמעותית ומוצלחת.
"ונסדיי" הצליחה בעיקר במקום שבו עונות שניות אחרות כשלו, שזה אומר לקחת את הקסם של העונה הראשונה, עם הריקוד היפה בין היצמדות למקור ובין סיפור חדש לגמרי, ולהצליח להנכיח אותו גם בעונת ההמשך. את האימה מאזנת השנינות וההומור האדמסי, אצבע משולשת מרעננת בתוך עולם שטוף PC ובחורה גותית אחת, חריגה בין מנודים, שתבדר אתכם עד שהיא תבתר אתכם. להתראות בליידי גאגא בחצי השני.
