ב-1 במרץ הסתער נדיאגה דיאן על עוברים ושבים ליד מועדון לילה במרכז העיר אוסטין שבטקסס, ורצח שלושה בליינים תמימים לפני שנורה למוות על ידי שוטרים מקומיים. על פי החשד, המחבל יליד סנגל יצא למשימה בשם אללה, כפעולת תגמול על המתקפה של ארצות הברית וישראל על איראן.
שבוע וחצי לאחר מכן, המלחמה עדיין בעיצומה ולמרות החששות הביטחוניים, כנס התרבות והטכנולוגיה הענק SXSW יוצא לדרך מחר (חמישי) - מרחק דקות ספורות מאתר הפיגוע. וכך, גורמי אכיפת החוק - שלרוב נפרשים באזור הקרוב לאירוע כדי לטפל בקטטות של שיכורים - מוצאים עצמם בכוננות גבוהה אל מול ההיתכנות הסבירה למתקפות טרור נוספות על רקע המצב הפוליטי. האבסורד הוא שבעוד המארגנים מנסים למנוע איומים על רבבות המבקרים את סדנאות ההייטק, הרצאות הידוענים, הקרנות הסרטים, הופעות המוזיקה ומופעי הסטנדאפ - בפסטיבל מקדישים את קדמת הבמה הקולנועית למותחני אקשן וסרטי אימה.
תוכנית הקולנוע של כנס SXSW תיפתח ביום חמישי בלילה עם הקרנה של קומדיית הפשע I Love Boosters של בוטס ריילי בכיכובם של קיקי פאלמר, לקית' סטנפילד ודמי מור, אולם כל חמשת הסרטים האחרים שנכללים במסגרת הראשית מציעים לקהל הרחב אלימות מדממת, אכזרית ולרוב משעשעת מהסוג שמצליח מאוד עדיין בבתי הקולנוע. בשניים מהם מככבת סמארה וויבינג, הכפילה של מרגו רובי (ואוסטרלית כמוה), שמסתמנת ככוכבת התורנית של SXSW. ב"מי שעומד מאחורי 2" (Ready or Not 2: Here I Come) של מאט בטינלי-אולפין וטיילר גילט היא חוזרת לדמות גרייס מקאולי ששרדה את משחקי המוות הקריפיים של משפחתה בסרט המקורי (2019), ומתמודדת שוב בטורניר דמים חדש שבהם לוקחים חלק בין השאר שרה מישל גלר (הלא היא באפי ציידרת הערפדים), אלייז'ה ווד וגם הבמאי דיוויד קרוננברג בתפקיד אורח. ב-Over Your Dead Body של ג'ורמה טאקונה היא מככבת לצד ג'ייסון סיגל בעימות גורלי בין זוג אוהבים-שונאים.
שתי קומדיות האקשן האלימות הללו רוקדות על הדם, וכך גם במקרה של They Will Kill You של קיריל סוקולוב, שבו זאזי ביטס ("אטלנטה") מגלמת אסירה משוחררת שמוצאת את עצמה בבניין של דיירים רצחניים בניו יורק. מפגן האלימות הנשית באה לידי ביטוי גם ב-Pretty Lethal של הבמאית ויקי ג'וסון, שם להקת בלרינות בהובלת מאדי זיגלר (כוכבת הקליפים של סיה), אייריס אפטאו וגם אומה תורמן (בתפקיד שמהדהד את "קיל ביל") נאלצות ליישם מיומנויות של מתנקשות אכזריות מול כנופיית פושעים. וינס ווהן, ג'יימס מרסדן ואייזה גונזאלס מככבים בקומדיית הפשע הברוטלית שביים בן-דייויד גרובינסקי, Mike & Nick & Nick & Alice, ואשר משלימה את השישייה המובילה של SXSW, אולם הציפייה המתבקשת היא הקרנת-פתע לא מפתיעה של Disclosure Day - מותחן המדע הבדיוני של סטיבן ספילברג. הבמאי יגיע לאוסטין לרגל מפגש עם מעריצים, מה שמרמז על בכורה עולמית של סרט החייזרים המדובר בכיכובם של ג'וש אוקונור, אמילי בלאנט וקולין פירת'.
לא רק סרטי חצות
ההבלטה של הסרטים המסחריים הללו מסוגת המדע בדיוני והאימה, לצד קומדיות אקשן ומותחנים, מבדלת את SXSW מרוב פסטיבלי הקולנוע בארצות הברית ובעולם שנועדו לקדם יצירות אינדי, לרוב דרמות. אבל כאירוע שפונה לקהל הרחב, בשיתוף עם האולפנים הגדולים של הוליווד, ופחות לאליטות של תעשיית הקולנוע העצמאי - SXSW קשוב לרחשי הלב של הציבור שכידוע אוהב אלימות, ובעיקר אלימות קשה או לחילופין עולמות טכנולוגיים מדומיינים על רקע הפופולריות הגואה של סרטי אימה ומדע בדיוני. מעבר ל"גטו" הז'אנרי של סרטי חצות, אפשר לזהות לא מעט מותחנים מזוויעים, קומדיות פרועות וגם דרמות מעודנות שאימצו את המוטיבים הללו. כך למשל ב-Anima של בריאן טטסורו אייבי על מסע של אדם גוסס בדרך לשימור אישיותו בגרסה דיגיטלית, או DreamQuil של אלכס פרגר ובו אליזבת בנקס יוצאת לריטריט מסתורי שמתברר כמסוכן.
כך גם במקרה של Sender של ראסל גולדמן, בכיכובן של שתיים מהכוכבות הגדולות של הטלוויזיה האמריקנית כיום - בריט לאוור ("ניתוק") וריאה סיהורן ("פלוריבוס"), כמו גם ג'יימי לי קרטיס, כשבמרכזו אישה שמקבלת לביתה חבילות שממוענות אליה בטעות ומפתחת פרנויה חולנית. כוכבת עכשווית נוספת מהמסך הקטן - האנה איינבינדר היהודייה הנודעת בהתנגדותה לישראל ("האקס") - מבליחה על המסך הגדול ב-Seekers of Infinite Love של ויקטוריה סטרוס, קומדיה שעוסקת בזוועות כת. בריאן קרנסטון ובוב אודנקירק הזכורים לטוב מ"שובר שורות" לדורותיה ייפגשו באוסטין, כל אחד עם קומדיית פשע משלו. הראשון מופיע לצד ג'ון גודמן ושון אסטין ב-Chili Finger של אד בנדה וסטיבן הלסטד, על אישה (ג'ודי גריר) שמוצאת אצבעות אדם במרק ותרה אחר הקורבן, השני מככב ב-Normal של בן וויטלי בו, כשריף שמתחקה אחר רשת פושעים מחתרתית בעיירה המנומנמת שלו.
בוגריה הצעירים של "דברים מוזרים" מקבלים גם הם חשיפה קולנועית ב-SXSW. גייטן מטראזו (דסטין) מככב בקומדיית הסטלנים המטורללת Pizza Movie שביימו בריאן מקילרני וניק קוצ'ר, ופין וולפהרד (מייק) ב-Crash Land של דומיניק בירק, על שני פעלולנים בחיפוש אחר משמעות בהפקת סרט אמיתי. גישת הסרט-בתוך-סרט שורה גם על Family Movie שביימו בני הזוג קירה סדג'וויק וקווין בייקון, ובו הם גם מככבים לצד צאצאיהם סוזי וטרוויס בייקון כמשפחה שיוצרת סרט אימה והופכת לחלק ממנו במציאות. ואם כבר עסקנו בילדים-של, מאיה הוק (בתם של איתן הוק ואומה תורמן) ולואיס פולמן (בנו של השחקן ביל פולמן) - מככבים יחדיו בדרמה רומנטית Wishful Thinking של גרהאם פארקס, שאפילו היא מתפתחת כעלילת מדע בדיוני.
יוצא דופן בנוף הפסטיבלים
עם כל כך הרבה סרטי ז'אנר, אין כמעט מקום לדרמות מרצינות מהסוג המקובל בפסטיבלים כמו קאן, ברלין, טורונטו וסאנדנס, אבל כן אפשר להבחין ב-SXSW בלא מעט יצירות תיעודיות מעניינות. The Ascent של אדוארד דרייק, סקוט ולטרי ופרנסיס קרונין מלווה את המסע הבלתי ייאמן של מנדי הורבאת, צעירה שרגליה נקטעו כתוצאה ממפגש מפוקפק עם רכבת דוהרת ויוצאת לכבוש את הר הקילימנג'רו באפריקה כשהיא נושאת עצמה על זרועותיה כל הדרך לפסגה. מנגד, Manhood של דניאל לומברוזו עוסק דווקא בטרנד החדש של הארכת אברי מין זכריים, מתוך חוויה של מצוקה, דעות קדומות וההבטחה החדשה של עולם הרפואה. Phoenix Jones: The Rise and Fall of a Real Life Superhero של ביאן ג'ונאם מגולל את סיפורו המדהים של פיניקס ג'ונס שניצל את מיומנויותיו באמנויות לחימה כשיצא למגר את הפשע בעירו סיאטל כשהוא מחופש לגיבור על השראת דמויות הקומיקס האהובות עליו.
סוגיות קצת יותר קרובות למציאות שמקבלות תהודה במסגרות הדוקומנטריות בפסטיבל נוגעות לאלו שמסונכרנות עם מהדורות החדשות. Summer of '94 של דייב למטינה וצ'אד נ. ווקר נוצר במידה רבה כדי לקבל את פני טורניר גביע העולם בכדורגל שיתקיים הקיץ בארצות הברית, תוך חזרה לסיפור ההצלחה הלא-צפוי של הנבחרת האמריקנית במונדיאל הקודם שהתארח במדינה ב-1994. Your Attention Please של שרה רובין למשל מעמיק לניוון האנושי שכולנו חווים על רקע ההתמכרות לרשתות החברתיות, שעליה נדרש לאחרונה מארק צוקרברג לספק הסברים בשימוע בקונגרס האמריקני. First They Came for My College של פטריק ברסנן מציג את מלחמות התרבות בארצות הברית מתוך נקודת המבט של הסטודנטים הלהט"בים שחוזים במכללה שלהם - ניו קולג' שבפלורידה - שנקלעת להשתלטות עוינת של עסקנים שמרנים שמרוקנים את תוכנית הלימודים מתוכן פרוגרסיבי, או אקדמי באופן כללי.
ואם בפוליטיקה עסקינן, אפשר לדווח שהשנה אין בפסטיבל סרטים פלסטינים, או פרו-פלסטינים, ואפילו לא ישראלים. מה שכן יש זה קולנוענים ישראלים שחיים ויוצרים בארצות הברית, ושהביאו לאוסטין את סרטיהם האמריקנים, שגם הם מתפלשים בז'אנר האימה. רביב אולמן, יליד אילת שכבר בצעירותו השתלב בהוליווד ככוכב הסדרה "תקועים בזמן", ועתה עורך את בכורת הבימוי שלו עם קומדיית הפשע Drag בכיכובה של ליזי קפלן שפורצת עם אחותה (בגילום לוסי דה-ויטו, הבת-של) לאחוזה מפוארת, ונתקעת בה בגלל פציעה בגב שהופכת לפגיעה משמעותית יותר כשבעל הבית (בכיכובו של ג'ון סטמוס, הדוד ג'סי מ"צער גידול בנות") מופיע פתאום. השחקנית מור כהן, שמתגוררת באוסטין, יצאה להרפתקה המוקומנטרית And Her Body Was Never Found ביחד עם בעלה הבמאי פולריס בנקס, ובו השניים מצלמים את עצמם מצלמים סרט דל-תקציב על הזוגיות המעורערת שלהם, על התפר שבין אכזרית למשעשעת, ואולי אפילו מסוכנת.
