הסופרת והמשוררת הפינית אווה קילפי הלכה לעולמה אתמול (שבת), בגיל 98. קרובת משפחתה של קילפי, אניקה סאלו, סיפרה לאתר החדשות הפיני Ilta-Sanomat כי היא נפטרה בשלווה בלילה שבין שישי לשבת.
"נוחי על משכבך בשלום, דודתי האהובה", ספדה לה סאלו. "היית עבורי מקור השראה עצום. ממך ירשתי את אהבתי לטבע ולבעלי החיים. לימדת אותי כל כך הרבה. עכשיו תוכלי שוב לצעוד בשביל יחד עם הצבה והלברדור. מסרי להם את אהבתי. אתגעגע אלייך לנצח".
בשנותיה האחרונות התגוררה בבית אבות בעיר אספו שבפינלנד. עוד הוסיפה כי קילפי הייתה הבכורה מבין אחיה וגם האריכה ימים יותר מכולם. לדבריה, נהגה לייחס את אריכות ימיה לצמחונות. "אני זוכרת שבחגיגות יום הולדתה ה-92 היא אמרה שהיא מקווה לחיות עוד עשרות שנים", סיפרה.
קריירת הכתיבה של קילפי השתרעה על פני שמונה עשורים, ויצירותיה עסקו בין היתר בזהותה, באחריות האדם כלפי הטבע ובמעמד האישה. ספרה הראשון - קובץ סיפורים קצרים - ראה אור ב-1959, ויצירתה האחרונה הייתה קובץ השירה Elämää kaikki päivät ("החיים בכל הימים", בתרגום לעברית), שפורסם בשנת 2022.
קילפי נולדה בכפר בחבל קרליה שבפינלנד בפברואר 1928. כפר הולדתה נמצא במחוז קרליה, שברית-המועצות סיפחה את רובו בעקבות מלחמת העולם השנייה. בעקבות המלחמה משפחתה נאלצה לעזוב את ביתה ולהפוך לפליטים.
היא סיימה תיכון בשנת 1946, וב-1953 השלימה תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת הלסינקי, עם התמחות באנגלית, אסתטיקה וספרות מודרנית, ולימודי משנה בתולדות האמנות.
משנת 1959 עבדה כסופרת במשרה מלאה ועד למותה הייתה הכתיבה הספרותית תחום עיסוקה העיקרי. לאורך שמונה עשורים פרסמה יותר מ-30 יצירות: "הפרפר חוצה את הכביש", אסופה של כל ספרי השירה שלה הכוללת גם את שיריה האחרונים, יצאה לאור בפינלנד בשנת 2000.
עטיפת "הפרפר חצה את הכביש", אוה קילפי, הוצאת כרמל
בנוסף, כתבה את הרומנים "חופי הארץ הפורחת" (1960), "האישה בראי" (1962), "החיים הלוך וחזור" (1964), "תמרה" (1972), "מחול כלולות" (1973), "יומן האישה" (1978) ו"מפונה מהחיים" (1983) ואת קובצי הסיפורים "מנעול המכשפה" (1959), "לפונים" (1966), "קיץ ואישה בגיל העמידה" (1970), "סיפורי לילה טוב" (1971), "מה שאינו נאמר לעולם" (1979) ו"המוות והמאהב הצעיר" (1986) ועוד.
הרומן "תמרה" (1972) עורר סערה בזכות סצנות המין הרבות שבו. הספר, המסופר מנקודת מבטו של גבר המשותק בפלג גופו התחתון, עוסק במערכת היחסים בינו לבין תמרה. בריאיון ל-Suomen Kuvalehti לרגל יום הולדתה ה-90 אמרה: "שבירת הטאבו המיני הייתה מטרה מודעת שלי ב'תמרה' ובכמה מספריי האחרים. וזה לא היה לי קשה – נהניתי מזה".
ספרה הראשון שתורגם לעברית, ראה אור בתרגומו של רמי סערי בהוצאת כרמל בשנת 2007, ויצירותיה תורגמו לשפות רבות בהן איטלקית, אנגלית, גרמנית, דנית, הולנדית ועוד.
בין השנים 1949 ל-1966 הייתה נשואה לסופר ולמתרגם מיקו קילפי. לזוג נולדו שלושה בנים, והיא הותירה אחריה נכדים ונינים.
יצירתה זכתה להערכה רבה גם בדוגמת פרסים וגם בקרב אישים במדינתה.
