כבר כמה שנים ששמועות מסתובבות בעולם האמנות בנוגע לזהותו של אמן הגרפיטי המסתורי המכונה בנקסי. על אף הניסיונות העקשים שלו לשמור על אנונימיות תחת השם הבדוי שהפך למותג, כל החיצים המרומזים הפנו לעברו של האמן רובין גאנינגהם מהעיר בריסטול מבריטניה. לאורך העשור האחרון, גאנינגהם הפך לחשוד המיידי על פי תחקירים עיתונאיים שונים. אבל המידע האישי הזה והעדכונים השונים לאורך השנים לא פוצצו לחלוטין את בועת המסתורין סביבו, אשר משכה מעריצים רבים כל כך מכל העולם שעקבו אחר פעילותו של בנקסי בלונדון, ניו יורק ופריז, וגם באיזורי סכסוך כמו אוקראינה וגם ישראל, הגדה המערבית ואפילו עזה. ואז הגיעה סוכנות רויטרס וקבעה כי תחקיר מעמיק שערכו כתביה סיימון גארדנר, ג'יימס פירסון ובלייק מוריסון הכריע באופן סופי, נטול ספקות: בנקסי הוא אכן רובין גאנינגהם בן ה-51. פיצוח של תעלומה שהציבור לא בהכרח רצה בה, לפחות לא המעריצים שנשבו בקסמה לאורך השנים.
בתחקיר, כתבי רויטרס התייחסו להשלכות האפשריות של חשיפת זהותו כפי שהובאו לידיעתם מצד עורך דינו של בנקסי, כולל מפח הנפש של המעריצים. בתגובה כתבו ברויטרס שהם לקחו בחשבון את "העובדה שיש מעריצים רבים שרוצים שהוא יישאר אנונימי" אך למרות זאת הכריעו לטובת חשיפתו. "החלטנו שלציבור יש עניין עמוק בהבנה של הזהות והקריירה של דמות עם השפעה גדולה ומתמשכת על התרבות, תעשיית האמנות והשיח הפוליטי הבינלאומי", נכתב. הם הסבירו כי "אנשים ומוסדות שמחפשים לעצב את השיח החברתי והפוליטי עומדים לביקורת, אחריות ולפעמים לחשיפה ציבורית. האנונימיות של בנקסי - מכוונת, בעלת נוכחות פומבית, ומחוללת הרווחים של עבודתו - איפשרה לו לפעול ללא שקיפות".
לא ברור עדיין מה ההשלכות של התחקיר על מורשתו האמנותית רבת השנים של בנקסי, ועל הערך של יצירותיו, אבל ככל שמדובר במעריצים שלו - זו הפרכה של התעלומה שמשכה אותם מלכתחילה לאמן הערמומי. "המסתורין היה 90 אחוז מאמנותו", כתב אחד ברשת, "בכך שחשפתם אותו, לא מצאתם אדם, פשוט הרגתם אגדה". הסנטימנט הכללי של המעריצים הוא אכזבה מפיזור ערפל המסתורין של דמותו. "זה שקול לכך שמגלים לך בלי כל אזהרה שסנטה קלאוס לא אמיתי", שיתף מעריץ המום, ואילו האמן תומאס אוונס מדנבר שיתף פוסט אינסטגרם ובו חלק כי: "אני מרגיש כאילו הם מגלים לי איך עובד טריק מאחורי קסם. לפעמים כל מה שאתה רוצה זה ליהנות מהקסם".
בפורומים אחרים ברשת התגובות הגיעו לאבסורדים מפתיעים. הדמות של בנקסי חוללה כל כך הרבה שמועות ותיאוריות קונספירציה בגלל האנונימיות של האדם מאחוריה, עתה כשהיא נחשפה, יש כאלה שמפיצים תיאוריות קונספירציה לגבי התחקיר והנסיבות מאחוריו. כך למשל באתר Reddit שם גולל גולש את חשדותיו בנוגע לחשיפה המרעישה אחרי שנים של מרדף מצד זרועות החוק והתקשורת אחרי האמן. "אם רויטרס צודקים, זה בגלל שבנקסי רצה שהם ימצאו אותו. אבל למה? האם הוא וויתר? רצה לפרוש? נמאס לו להתחבא? או שיש לו סיבה אחרת להימצא", תהה והניח את האפשרויות הבאות: "רויטרס טועים כי בנקסי ידע שהם עולים עליו ונתן להם את גאנינגהם (עבד איתו, כי ידע שהוא גם כך נבדק, ושיחק את המשחק כדי להוביל את רויטרס למסקנה הזאת). למה לא? העולם כבר חשד בו, אולי כך חשב להתחמק מהעיתונאים החוקרים כפתיון שווא).
מוחו הקודח של הגולש המשיך עם הנחת עבודה נוספת. "כבר עברו יותר משלושים שנה. בנקסי מעצב את היצירות, אבל בנקסי אינו אדם אחד יותר. בנקסי הוא קולקטיב שלוקח את האמנות לאיפה שהיא צריכה להיות. גאנינגהם הוא אולי חלק מזה, או אולי פעולת הסחה", טען, וניסה בכל הכוח לשמר את המסתורין של אלילו, "אני מניח שבנקסי תכנן את זה לאורך שנים כחלק מהתוצאות האפשריות והמסתורין לא נגמר - האמנות של בנקסי תופיע הרחק ממקום הימצאו של גאנינגהם, יוטל מספיק ספק בתחקיר של רויטרס כך שאפילו אם נציגי בנקסי יאשרו שזאת האמת, זה לא אומר שזה המצב. בנקסי תמיד שיחק משחק בתוך משחק. וזה אולי אחד נוסף?".
סדרת הטיעונים המופרכים הללו לא שכנעה את רוב הגולשים שהזכירו כי זיהוי ראשוני של בנקסי כגאנינגהם הופיע כבר ב-2008, ושב ועלה לאורך השנים. "זה ידוע כבר יותר מעשור. תתגבר על זה", כתב מגיב מפוכח. אחרים הכירו בכך שלמרות ששמו של גאנינגהם כבר עלה בעבר והוא גם זוהה במידה רבה של סבירות כבנקסי, יש בתחקיר של רויטרס טעם לפגם. "הזהות שלו הייתה ידוע בציבור שנים רבות. מה שעצוב פה זה שרויטרס החליטו בעצמם לשים סוף למסתורין כי רצו למשוך קצת תשומת לב. חברות תקשורת אולי צריכות עזרה, אבל רויטרס? המיתוס המתמשך של בנקסי היה הרבה יותר בעל ערך לתקשורת מאשר סיפור אחד". ויש גם מי שסבור שגאנינגהם בקע מבנקסי בכוונה: "אנשים מתרעמים ש'בנקסי רוצה להיות אנונימי'. אנחנו לא רוצים לדעת עד כמה באמת אכפת לו בנוגע לזה היום. אנשים מזדקנים ורוצים קרדיט על דברים שעשו. אולי הוא נהנה מהרגע שלו באור הזרקורים עם הזהות האמיתית שלו".
האכזבה של המעריצים מתקבלת על הדעת בהתחשב במשיכה שלהם לדמות האנונימית והמיתוס סביבה, אבל מה ההשלכות של החשיפה על עולם האמנות וערך יצירותיו של בנקסי? הדעות חלוקות. על פי הניו יורק טיימס יש פיחות מתמשך בערך יצירותיו של בנקסי שהגיעו בשיאו של האמן לעשרות מיליוני דולרים. מאז 2021 המחירים נמצאים בירידה, כך שחזרתו לכותרות עשויה לעורר עניין מחודש של אספנים ורכישות בסכומים גבוהים בעקבותיו. "זה יתאים לדרך הפעולה שלו של תעלולים וסאטירה. כמו שאומרים, אין דבר כזה פרסום רע", גרסה סוחרת האמנות הלונדונית מדלין ווייט בתיאוריית קונספירציה משלה.
יש מי שסבור שמדובר בהתפתחות שלילית מבחינת ערך היצירה של בנקסי. "ברגע שראיתי את זה, ידעתי מיד שערך העבודות שלו ירד כי הוא איבד חלק משמעותי מהמותג שלו. המסתורין של בנקסי היה יותר חשוב מסגנונו או אפילו יותר מהעובדה שרוב היצירות שלו לא שורדות זמן רב", העריך גולש. אולם ככל שמדובר ברוב האוצרים ובעלי הגלריות, נדמה שהם סבורים, אולי בתמימות, שהערך האמיתי של בנקסי נובע מכשרונו ויצירתו, פחות מהדמות שהסתתר מאחוריה ונועדה לשרת את עבודתו. גישה זו נמצאת בפרשנותו של ג'ו סייר שנחשב למומחה לאמנותו של בנקסי: "אם כבר, האנונימיות של בנקסי תפקדה פחות ככלי שלו כסלבריטי ויותר כדרך לשמור על עבודתו נגישה באופן אוניברסלי, במנותק מאישיותו, האגו שלו, או קורות חייו. זה מאפשר לעבודה להיות נוכחת במרחב הציבורי, מבחינה פוליטית ותרבותית, בלי להיות מעוגנת באינדיבידואל בדרך שבה תקשורת המיינסטרים ממסגרת זאת לעתים קרובות".
