אלף איש עומדים סביבי באולם, צפופים כתף אל כתף. כל אחד מהם הגיע לכאן מיום-יום עמוס לחצים משלו: מלחמה, פרנסה, לימודים והשגרה הלוחצת שמרכיבה את התקופה הנוכחית בישראל. אבל נדמה שלמשך שעה ורבע, כל מה שיושב על רבים בקהל על הלב הצליח להתפוגג.
"הגוף שלי עדיין לא מצליח להכיל את גודל האסון/ אזכרה אתמול, אזכרה מחר, אזכרה היום – שיגעון", הראפר מאור שר לאולם מלא באנשים שיכולים להזדהות עם המציאות הכואבת וברא עבורם מרחב מוגן. הרגע שבו מאות אנשים שאגו איתו כל מילה גרם לי להבין: הלב הפועם של הראפ המקומי לא מחכה להכרה מהמיינסטרים או לאישור מאף אחד, הוא צומח כבר עכשיו - מלמטה.
בשנים האחרונות גדל פה דור חדש, צעיר ואינטליגנטי שמרחיב את הסצנה של ההיפ-הופ הישראלי. בהתאם לתקופה, גם הדור הזה מגיע חמוש במילים שנויות במחלוקת, הפקות מרעננות והשפעה לא מתנצלת מהתרבות האמריקנית, ובחסות הרוח העכשווית הסצנה הזו עוברת אבולוציה רצינית. האמנים שמרכיבים את הדור הזה מרבים לשתף פעולה - על הבמה ובאולפן, ובכללי דוגלים בפרגון הדדי.
בזמן שסדרת הדוקו "זהב שחור", על תולדות ההיפ-הופ הישראלי, משודרת בכאן 11 וחוזרת אחורה כדי להסביר איך הז'אנר צמח גם פה וכיצד הכול התחיל, ובזמן שעוד מחפשים את השמות הבאים שיכולים לעשות את מה שרביד פלוטניק וטונה עשו בלייב פארק ב-2023 - אנחנו מביטים גם אל ההווה והעתיד של הז'אנר של האמנים שמפלסים את דרכם למעלה, סוחפים אחריהם עשרות אלפי מאזינה ויוצרים את הסאונד של הראפ העכשווי והמקומי.
מאור
מאור אלוהשווילי (28), או בשבילכם - מאור, הוא ראפר מחולון שפרץ אחרי שהוציא ב-2020 סינגל בשם "דני אבדיה". שלוש שנים מאוחר יותר הגיע אלבום הבכורה שלו "ביז'ו", שם מאור הציג את עצמו באופן רשמי לקהל, כשהוא רעב מתמיד להצלחה. מאור ידוע בכך שהוא שופך את הלב בטקסטים שלו עם כנות יוצאת דופן ונאמנות לעצמו ולמקום שממנו הגיע - תוך אזכורים בלתי פוסקים לחולון, כדורסל, חבריו ובני משפחתו.
באלבום השני, "דרך ארץ אחרת" - שיצא בחודש מאי האחרון, הוא צלל פנימה כשהציג קונספט אמיץ ורלוונטי במיוחד שעוסק בהתלבטות האם לעזוב את ישראל בצל המלחמה, יוקר המחיה והלחץ המנטלי הבלתי-פוסק, או להישאר. באלבום הזה מאור גם פתח את הלב לרווחה ונגע בקשיים שהוא חווה במערכת היחסים שלו עם אשתו סהר. הקונפליקטים באים לידי ביטוי בכתיבה חשופה, כמו ב"שיגעון": "ואיך יכול להיות/ שאותה דירה שבה פרחנו מרגישה כמו כלא?", לצד שיר שכולו מוקדש להאדרתה ("עד אינסוף").
מאור משלב פאנצ'ים חדים וסטוריטלינג סוחף, ואפילו שהוא כותב על החיים שלו כאן - בולטת באלבום ההשראה מהתרבות באמריקה ומכדורסל: מאזכורים ללברון ג'יימס ומייקל ג'ורדן, ועד הדובדבן שבקצפת - קטע מעבר (Skit) שבו שומעים את דני אבדיה משתף בקולו על המחיר הכבד של קריירה מעבר לים. דרך הסיפור האישי שלו, מאור מצליח לדבר את קולם של רבים מבני גילו.
שאיי/Shae
יואב בן אבי (26), או בשם הבמה שלו שאיי, הוא ראפר ומפיק מקריית אונו שהתחיל את דרכו בצמד ננח קלאסי ומאז טיפח קריירת סולו ייחודית. מדובר בטיפוס יוצא דופן בסצנה. כיאה למי שפרץ לתודעה עם שיר בשם "סליחה שלא גמרתי, נהייתי עצוב", המוזיקה שלו אפלה, מורכבת ומציגה מסע חשוף בין גוף, נפש ותודעה. הטקסטים שלו עוסקים במאבקים פנימיים, באלכוהול, בסמים וביחסים, ומשלבים לעיתים קרובות שינויים קיצוניים בתוך אותו השיר.
בתחילת הדרך שאיי נשען על נרטיב הראפר האפל, עם שורות יצירתיות ושירים שדורשים לפחות שלוש האזנות כדי להתחיל לעכל אותם. לדוגמה "ואלי פרי ג׳אז", שנפתח בשתיים וחצי דקות של נגינת גיטרה מונוטונית יחסית, וממשיך בלופ של "אני Fucked up, היא אוהבת", או ורסים קודרים כמו זה ב"עשן": "ראיתי אנשים שורפים עוד אנשים/ [...] סבתא שלי שואלת למה כולם אלימים". מה שיושב לשאיי על הלב יוצא על הדף.
מה שיושב על הלב יוצא על הדף. שאיי בהופעה בגגרין
(צילום: נעם רז)
באלבומו האחרון, "אי אפשר לרכב על סוס פרא", הרעיונות המפוזרים של הראפר התגבשו ליצירה אחת שלמה, לא מאולפת ומרתקת, כשניסיונות העבר קיבלו פתאום צבע ונגישות. החל מ"ג'ין" הקצבי והנהדר שמתארחת בו עלמה גוב, דרך "ניגון עתיק" הקליט שהוציא אותו לגמרי מאזור הנוחות, ועד "קדושים" השואב השראה מלחניו של יצחק קלפטר. הזיקה לתרבות הישראלית אינה חדשה אצל שאיי, שכבר הספיק לסמפל את אמיר דדון באי-פי "אגואיזם", ושילב קטעי מעבר בקולה של זוכת פרס נובל עדה יונת באלבום הבכורה "אמנות מודרנית שברה לי את הלב". עכשיו נראה שהוא פיצח את הנוסחה - לשמור על השוליים האפלים, אבל לתת גם לקהל הרחב סיבות נוספות להקשיב.
אוחנה
איתי אוחנה (27), ראפר שבמקור ממעלות תרשיחא, החל את דרכו כחלק מהצמד אוחנה וברקת. אבל בדומה לאמנים ברשימה, גם קפיצת המדרגה המשמעותית שלו הגיעה עם צאת אלבומו השני "הרגתי אותך בחלומות שלי" ביוני 2025. אוחנה הביא מצע הפקות מגוון ואיכותי ומעליו הציג כתיבה עמוקה וחשופה באופן יוצא דופן שהביאה אל קדמת הבמה את הנושא המרכזי של האלבום: היציאה שלו מהארון.
בשיר "ילדימתים" הואשרטט במשפטים כואבים את המאבקים הפנימיים שחווה כילד ועד היום, ובפזמון הוא פונה ישירות למעלה: "למה בראת אותי? למה לא עצרת אותי בזמן?" בהמשך מגיע "לילות לבנים" הקליט, שמתאר מערכת יחסים מורכבת עם גבר, אך שיא המורכבות מגיע בשיר הסיום "אל תפחדי מכלום". שם הוא מגולל את סיפורה של מערכת יחסים עם בחורה ואת הלב שנשבר בעקבות הנטייה המינית שלו: "כל מה שאמרתי לך נכון, באמת שאין אחרת/ אבל הלב שלי רוצה אחרת". "הרגתי אותך בחלומות שלי" מציף את התהליך שהראפר עבר על כל מורכבותו – הקשיים, הלחץ החברתי והמאבקים הפנימיים, ומושיט יד לכל מי שנמצא בארון או במצב דומה ומפחד לצאת אל העולם.
