סטפן לגר ישב במרפסת ביתו וכתב פוסט לאינסטגרם. הוא היה בתקופה רגישה, בעיצומה של המלחמה, רגע לפני שהוציא שיר אישי על היחסים עם אביו. לצד הטקסט שכתב העלה תמונות ישנות עם בן דודו, ילד שהוא חש כלפיו כמו אבא או אח גדול. הוא רצה לדמיין איך היה נראה הקשר ביניהם אילו היה אביו, ולשתף את העוקבים בתחושות שעורר בו השיר החדש. אלא שמה שהתחיל לדבריו בתור רגע אישי - הפך בתוך זמן קצר לסערה תקשורתית, שבמרכזה דיווחים על "הבן הסודי של סטפן לגר".
סטפן לגר
(צילום: אוריאן אוזנה)
הזמר והרקדן, שהתפרסם בזכות שירים קצביים, ריקודים וקליפים מושקעים, מצא את עצמו מתמודד עם ביקורת קשה. בתחילה התקשורת דיווחה בהתלהבות על הילד שלכאורה הסתיר במשך שנים, ובהמשך, כשהתברר כי מדובר בבן דודו, היו שהאשימו אותו בתעלול יחסי ציבור שנועד לקדם שיר.
"הייתי צריך להוציא שיר שקוראים לו 'לפני, אחרי' (שלטובת הקליפ שלו השתמשו בקטע מתוך ריאיון עם כותב הטקסט, ר"ב), ובתוך השיר אני מדבר על אבא שלי, שהיה אומר לי דברים", הוא משחזר בריאיון למגזין סופ"ש של ynet. "השיר הזה היה מאוד רגיש עבורי, הוא עורר בי המון תחושות. בן דוד שלי, שהיה אז בן שבע, השתתף בקליפ. הוא ילד שמאז שהוא קטן אני מטפל בו. כשרציתי לכתוב את הפוסט, דמיינתי מה הייתי עושה אם הייתי אבא לילד. נכנסתי לרגש מאוד עמוק, וזה לקח אותי למקומות מאוד רציניים". לדבריו, הוא לא העלה בדעתו שהפוסט יתפרש כחשיפה על ילד שהסתיר מהציבור. "התייחסתי לעצמי כאבא לילד. העליתי את זה מתמימות, לא חשבתי שייקחו את זה כל כך רחוק. לא הבנתי את העוצמה של הפרטים ששמתי שם".
אנשים הרגישו שעבדת עליהם, שהכול היה תעלול יחסי ציבור.
"אנשים לקחו את זה כמו גימיק ליחסי ציבור. בסוף הפוסט נכתב בגלל שהשיר יצא, אבל מאחורי השיר היה סיפור שמשקף משהו. לא הייתי מודע לגודל של הדבר הזה. יש דברים שאתה מעלה ולא מודע להשלכות שלהם. מיהרו לפרסם את זה, ואחרי זה היו צריכים להעלות שזה פייק ניוז".
ובכל זאת התנצלת על מה שקרה.
"כן. קודם כול כתבתי פוסט, וגם אחרי זה נפגשתי עם אנשים והסברתי שלא רציתי לבלבל אף אחד. אני לוקח אחריות, אבל מצד שני, לא הרגתי אף אחד ולא היו לי כוונות רעות. זה משהו שלי עם עצמי".
הסערה הזאת פגעה בשיר שיצא?
"כן, זה ביאס אותי".
באופן מפתיע, דווקא הסיפור הזה גרם לו לחשוב גם על האפשרות להפוך לאבא באמת. "מרוב הדיבור על זה התחלתי להתבאס שאני לא אבא באמת, כי קיבלתי פידבק כל כך טוב. אם יהיה לי ילד, אין לי בעיה עם זה. פעם, אם היית שואל אותי, הייתי נרתע. היום אין לי בעיה".
"התבגרתי, ואמרתי אם כבר - אז תוכנית ריאליטי"
הסערה הזאת היא לא הפעם הראשונה שבה לגר מרגיש שיש פער בין מה שהוא מנסה להעביר לבין האופן שבו הציבור תופס אותו. בגיל 28, אחרי יותר מעשור שבו בנה לעצמו קריירה של מוזיקאי ורקדן, הוא משוכנע שאנשים מכירים בעיקר את המעטפת החיצונית שלו. לכן, כשקיבל את ההצעה להשתתף ב"הישרדות" (פרק הבכורה ישודר בשבת, רשת 13), הוא ראה בה הזדמנות לחשוף צדדים אחרים באישיותו.
"עשיתי מלא דברים שונים בקריירה, וכשקיבלתי את ההצעה חשבתי על המשימות והאקסטרים", הוא מספר. "אני מאוד מתחבר לכל הענייו הזה של אי בודד. זאת חוויה שאתה לא חווה כל יום, ויש לך הזדמנות ששווה לממש אותה. רציתי להראות את עצמי בצורה אחרת ממה שראו עד עכשיו. אין לך הרבה הזדמנויות להביע רגש ולדבר כשאתה כל כך עסוק במוזיקה. הגעתי למקום שאני יותר פתוח וחופשי לדבר. התבגרתי. ואמרתי אם כבר, אז תוכנית ריאליטי".
"מאוד מתחבר לכל הענייו הזה של אי בודד". מתוך "הישרדות"
(צילום: באדיבות רשת 13)
איזה סטפן נראה ב"הישרדות"?
"מאה אחוז אמת, כמו שאנשים קרובים אליי מכירים אותי. אני כל כך שמח כי אני יודע שלהרבה אנשים שמכירים אותי מהמוזיקה אין מושג מה האופי האמיתי שלי, איך אני רואה דברים ואיך אני מתבטא. אנשים עדיין מדברים איתי באנגלית ושואלים אם נולדתי בארץ".
זה מעליב אותך?
"לא. אני מבין את הסיבה. אני שר שירים בכל מיני שפות, אז ישר אנשים חושבים אנגלית. הצרפתים דווקא מדברים איתי עברית במבטא צרפתי. אני אומר להם: דברו איתי בעברית-עברית".
אתה בן אדם רגיש? כי על הבמה אתה משדר בעיקר ביטחון עצמי.
"מאוד. גם בתוך עצמי וגם לאנשים. שופטים אותי לפי סטיגמה. אני עושה מוזיקה מסוימת, אני רוקד ומראה ביטחון, אבל לא שמים לב שאולי אני באמת רגיש. אני משתדל לראות אנשים מבפנים. אני מאוד מבין אותם. יש סיטואציות שאני קולט, למשל, כשאנחנו יושבים בחדר ומישהו מובך ממשהו שאמר - אני יודע להושיט לו יד לעזרה. אני יודע לבוא ולצחוק, ולפתוח את הנושא בצורה חכמה".
את התכונה הזאת, הוא אומר, הביא איתו גם למשחק החברתי על האי. "ב'הישרדות' הייתי הדמות המחברת. חיברתי בין אנשים".
"באתי כמו שאני". מתוך "הישרדות"
(צילום: באדיבות רשת 13)
אבל בן אדם חיובי ב"הישרדות" יכול לשלם על זה מחיר. לקחת בחשבון שזה עלול לפגוע בך במשחק?
"כן ולא. באתי כמו שאני, עם התוכניות שלי והאופי שלי. באתי פריסטייל, בלי ציפיות. אמרתי שאני נוחת שם ופועל בהתאם".
לגר לא מסתיר שהשהות על האי הייתה מאתגרת, בעיקר בכל הקשור לאוכל. "זה היה קשה מאוד, מצב הישרדותי. אנחנו חושבים שאנחנו חלשים במצבים מסוימים, אבל דווקא הגוף יודע לשרוד".
מה הדבר הראשון שרצית לאכול כשחזרת?
"אורז נורמלי. נשבע לך. זה החיים שלי, אני כל כך אוהב את זה. בוקר, צהריים וערב. שם האוכל קשה, וגם האורז שיש הוא לא האוכל שאתה אוכל בבית. הייתי חייב רגע להחזיר את הכבוד לאורז שלי".
זאת לא ההתנסות הראשונה של לגר בריאליטי. בעבר השתתף ב"רוקדים עם כוכבים" בצרפת, והתנסה ב"נינג'ה ישראל" בגרסת ה-VIP. למרות זאת, הוא לא חושש להפוך מזמר לכוכב ריאליטי שבמקרה גם שר. "פעם זה היה יותר ככה. היום שוכחים", הוא משיב. "כשיש לך מקצוע ואתה נכנס למקום מסוים בתור אמן, אי אפשר להוציא ממך את האמנות. גם אם אני הולך לתוכנית כזאת, זה יכול לעזור לאנשים לראות צד אחר ואיך אני מתמודד כאמן בתוך הדבר הזה. אני לא מפחד מזה. אני חושב שאני מולטי-טאלנט. אתה יכול לראות אותי מצייר, שר, רוקד, עושה ספורט. הקהל מכיר את זה ממני. אני גם מאוד טבעי וחופשי במציאות. אני הולך בקניון ואני חופשי, אני לא מסתובב עם פאסון".
"עשיתי את מה שאבא שלי עשה - הפכתי לשגריר"
מאחורי ההחלטה של לגר להיפתח יותר עומד גם תהליך ההתבגרות שהוא עובר בשנים האחרונות. מי שהתחיל את הקריירה כנער בן 17, התרגל במהירות להצלחה ולהופעות, אבל היום הוא כבר מסתכל אחרת על המקום שלו בתעשיית המוזיקה. "כשקריירה מתחילה יש את השנים שאתה מצליח ורץ, ואז מגיע שלב אחר", הוא אומר. "עזוב רגע את זה שהמלחמה התחילה והכול השתנה. אבל כשאתה מתחיל בגיל 17 ופתאום אתה בן 28 - זה שונה לגמרי. אני מתבגר עם עצמי. יש דברים שאני פחות אוהב ורוצה להראות פחות, דברים משתנים".
לדבריו, השנים בתעשייה לימדו אותו שגם הצלחה גדולה יכולה להשתנות במהירות. "במוזיקה יש דברים שהם כמו מניות שעולות ויורדות. המניה של אמן יכולה להיות גבוהה - ופתאום לצנוח. ברגע שדברים נרגעים, אתה מבין שאפשר לקחת צעד אחורה, להסתכל, ולפעמים אתה כבר לא מתחבר לסגנון שעשית פעם".
לאילו דברים מהעבר אתה כבר לא מתחבר?
"היום אני אפתח יותר את הלב. לאורך הקריירה למדתי לשיר יותר טוב. בעבר פחות הבאתי מלודיה, אז התחלתי להוציא שירים כאלה, וגם עשיתי את הקאבר של נועם בתן. רציתי להראות שאני גם זמר מבצע ולא רק רוקד".
לצד השינוי המוזיקלי, לגר הבין שהקהל שלו עדיין מחפש גם את השירים הקצביים והשמחים שאיתם פרץ. "הרגשתי שהקהל רוצה שאחזור לשמחה. יש המון קהל צעיר חדש, דורות חדשים שצצו בתקופה האחרונה. שיתוף הפעולה שעשיתי עם אייל לוי התפוצץ, אז המשכתי עם הקו הזה. אני מקבל המון פידבק חיובי".
היום, כשהוא כבר נמצא בעמדה שבה הוא יכול לעזור לאמנים צעירים בתחילת דרכם, הוא גם מנסה לתת להם את ההזדמנויות שהיו חשובות לו בתחילת הקריירה. "אני עוזר להמון רקדנים ורקדניות צעירים מוכשרים. אני רואה אותם כמו שאני הייתי כשהתחלתי לרקוד, ולפעמים אני מזמין אותם לקליפים שלי. העולם נהיה מעורבב כזה, ואני מרגיש בתקופה האחרונה כמו סוג של השראה להמון צעירים ובני נוער".
כשנזכרים בתחילת הדרך של לגר, קשה שלא לחשוב גם על סטטיק ובן אל, שבשיא הצלחתם הביאו לבמות בישראל סגנון הופעה אחר לגמרי ממה שהיה נהוג לפני. לגר, שעבד איתם בראשית דרכו, לא מסתיר את הרצון לראות אותם שוב יחד. "זה משהו חיובי מאוד, זה היה מטורף. כיף לראות איך סטטיק מצליח בפני עצמו, ואנשים אוהבים את הנוסטלגיה. הם עשו דברים שלא היו פה בארץ. הייתה שם אנרגיה אחרת לגמרי".
"עשו דברים שלא היו פה בארץ". סטטיק ובן אל
(צילום: איתן גליקמן)
אבל לא כולם האמינו מלכתחילה שהבחירה שלו במוזיקה ובריקוד תוביל לקריירה. מי שהתקשה במיוחד לקבל את הדרך שבה בחר היה אביו, איש שגרירות שהגיע מטוגו לישראל, ולא הצליח לדמיין את בנו מתפרנס מריקודים. "לאבא שלי היה קשה לראות את מה שאני עושה", הוא מספר. "הוא בא מטוגו לישראל, והבן שלו אומר לו שהוא רוצה לרקוד. הוא איש רציני, שגרירות. כשהבן שלך מדבר איתך על ריקודים, מבחינתו הוא אומר שזה לא הדבר האידיאלי שייתן לך ביטחון לעתיד. בדברים שקשורים לאמנות צריך הרבה מזל ועבודה קשה כדי להצליח, והסיכויים לא גבוהים".
אלא שבחלוף השנים השתנתה גם הגישה בבית. "היום הם מאוד גאים בי. בסופו של דבר עשיתי את מה שאבא שלי עשה - הפכתי לשגריר, בדרך שלי". בשנים האחרונות, בעקבות השתתפותו בגרסה המקומית של "רוקדים עם כוכבים", הוא ניסה לפתח קריירה גם בצרפת. "הייתה חוויה מדהימה ומטורפת", הוא נזכר, "הגענו למצב שאנחנו ממש עובדים בצרפת. לפני טבח 7 באוקטובר כבר התחלנו לעבוד שם, וחוויתי משבר זהות בתקופה הזאת. כאילו היו שני סטפנים: אחד בצרפת ואחד בישראל".
מה עשית כשהבנת שאתה נקרע בין שני המקומות?
"החלטנו שאנחנו מתמקדים בישראל, ותוך כדי עושים דברים יותר ברורים שקשורים לחו"ל. ואז, כשהתחילה המלחמה, למי היה אכפת בכלל מהקריירה ומהמוזיקה? עצרנו הכול. רצינו להישאר פה ולעשות פה הכול, ללכת לחיילים. שום דבר לא עניין אותי. משהו באנרגיה אמר לי שאני צריך לתת עבודה דווקא פה, למרות שאני מכוון לכל העולם".
הקהל בצרפת עדיין עוקב אחריך?
"כן, מאוד. ברשתות רוב הקהל שלי מצרפת, יותר מישראל".
"כל מה שרואים - זה חלק כל כך קטן ממני"
בזמן שהוא מנסה להמשיך לפתח את הקריירה המוזיקלית שלו, לגר גם מצא לעצמו עיסוק נוסף, מפתיע למדי. בשיא המלחמה עם איראן הוא החליט לפתוח סלון צמות באזור התעשייה החדש בחולון, עסק שלדבריו מצליח אפילו יותר ממה שציפה. "חשבתי על זה שבא לי לעשות משהו שהוא שלי, אבל גם משהו שיכול לתת בחזרה לאנשים", הוא מספר. "יש לי שם חמש קולעות-צמות, והן כמו משפחה. בארץ, כשאתה אומר 'צמות', ישר חושבים על הטיילת באילת. אז עשיתי מקום שנראה מטורף, ואת כל הציורים שם אני ציירתי. זה כבר שנה וחצי והולך יותר טוב ממה שציפיתי".
פתח סלון צמות. "בארץ ישר חושבים על הטיילת באילת"
(צילום: אוריאן אוזנה)
מבחינתו, זה עוד פתח ליצירתיות שלא תמיד באה לידי ביטוי כשהוא נמצא על הבמה. כמו הציור, הריקוד והמוזיקה, גם המראה החיצוני שלו הוא חלק מהדרך שבה הוא אוהב לבטא את עצמו - כמו למשל הפירסינג הלא שגרתי שעשה בלחי. "אני לפעמים מחפש איפה עוד אני יכול לעשות פירסינג בפנים", הוא מודה.
אלא שדווקא המראה המוחצן שלו, יחד עם השרירים והריקודים, הם אלה שלדבריו גורמים לאנשים לחשוב שהם כבר יודעים עליו הכול. "כל מה שרואים זה חלק כל כך קטן ממני", הוא אומר. "שופטים אותי בגלל הלוק, השרירים והפירסינג בלחי, וזה רק חלק קטן. אני מאוד רגיש ועמוק. גם המוזיקה הקצבית שלי באה מזה שיש בי כל כך הרבה שמחה.
"בגלל שאנחנו שופטים לפי המראה, אין לנו סבלנות", הוא מסכם. "גם כשבן אדם ידבר איתך - אתה כבר תשפוט אותו. אבל אנשים צריכים ללמוד שלא משנה מה הם רואים מולם, לא לעצור שם - אלא להביט פנימה לתוך הנשמה שלו".
