אחד הרגעים המרגשים והחזקים בפסטיבל ונציה ה-82 שנערך החודש נרשם במהלך מסיבת העיתונאים של הסרט "מכונת המחץ", שעוסק בחייו של המתאבק ואלוף אומנויות הלחימה המשולבות מארק קר: קולו של דוויין ג'ונסון, כוכב הסרט, נשבר והוא התקשה לעצור את דמעותיו. ג'ונסון, גבר גבה-קומה, קשוח, שרירי ועוצמתי שלא בכדי זכה לכינוי "דה רוק", ממש הפגין פגיעות רגשית. זה קרה כשהוא נשאל על אבא שלו – רוקי ג'ונסון, גבר ממוצא אפרו-קנדי שגם היה מתאבק, חווה לא מעט קשיים בחייו ומת ב-2020 בגיל 75. הדמעות של דוויין ג'ונסון הפכו ויראליות, עשו כותרות בכל העולם, ואפילו ה"ניו יורק טיימס" האנין והמאופק הקדיש לכך ידיעה.
"מכונת המחץ" - טריילר
(קרדיט: באדיבות בתי קולנוע לב)
כשנפגשתי עם ג'ונסון באותו יום, בקוקטייל שנערך אחרי הבכורה החגיגית של "מכונת המחץ", דיברתי איתו על אותו רגע מטלטל. "זה היה רגע מאוד משמעותי וחשוב עבורי", הוא התוודה. "השאלה הזו במסיבת העיתונאים בלבלה אותי לגמרי, ומאוד התרגשתי, מרוב שהיא הייתה בלתי צפויה. נשאלתי מה יכולתי לקחת כהשראה מאבא שלי וממערכת היחסים שלי איתו לתוך גילום דמותו של מארק קר. ואותו קולגה שלך שאל אותי לגבי הרוך של אבא, או משהו כזה. והסיבה שזה כל כך ריגש אותי הייתה שמעולם לא חוויתי רוך מאבא שלי - וברגע הזה הרגש גאה בי, כי אני מניח שכן הייתי רוצה לחוות את הרוך הזה, אבל לא יצא לי. רציתי לתת תשובה אמיתית ולכן הייתי צריך לקחת הפסקה רגע. רציתי לומר שמה שחוויתי לא היה רוך. הלוואי וכן הייתי חווה".
כעבור מספר שבועות, אחרי אותה שיחה בעיר התעלות האיטלקית, המשכנו אותה באמצעות ריאיון וירטואלי חוצה-אוקיינוס. ביקשתי מג'ונסון להרחיב בעניין הסיפור המורכב והטעון של אבא שלו. "מעולם לא שמעתי מישהו משתמש במילה 'רוך' כדי לתאר את אבא שלי. מה שכן לקחתי מאבא, וכן יכולתי להכניס לדמות של מארק קר, היה הרצון שלו לעבוד ולהתגבר על כל המכשולים. ואבא ידע הרבה מכשולים ואתגרים: העיפו אותו מהבית כשהוא היה בן 13 והוא נותר הומלס. הוא היה צריך להתגבר על הרבה דברים. בגלל העבר של אבא, היכולת שלו לאהוב אותי הייתה מאוד מוגבלת, אבל בשלב הרבה יותר מאוחר בחיים הבנתי שעדיין מדובר באהבה - גם אם לא בהרבה ממנה. זה כל מה שהוא יכול היה לתת לי, וזו עדיין הייתה אהבה".
ג'ונסון בן ה-53 נולד בקליפורניה, לאביו המתאבק ולאימו בת לשבט צ'יפים מסמואה. המשפחה נדדה לא מעט, כולל תחנה בהוואי, עקב עבודת האב. ג'ונסון אף התגורר תקופה עם משפחת אימו בניו זילנד. "כשהייתי ילד, אבא היה נוהג לומר לי משהו, שבסוף אמרתי אותו גם בסרט 'מכונת המחץ': 'יום ללא כאב זה כמו יום ללא שמש'. אני ראיתי את אבא עובר תלאות. כל ערב הוא היה חוזר עם גוף נפוח. ואם לא היה לו קרב באותו יום, לא היו משלמים לו. לפחות היום, אם אין לך קרב ואתה פצוע עדיין משלמים לך, כי יש לך חוזה, אבל פעם לא. אבא לא יכול היה להרשות לעצמו להפסיד שום קרב".
נשמע אכן כילדות מאוד לא קלה.
"היו דברים שראיתי כילד, שהיום כאבא לא הייתי רוצה שהילדות שלי יראו (לג'ונסון, הנשוי בשנית, יש שלוש בנות. א"ק). כפי שכל ההורים לא היו רוצים. הייתי ילד יחיד ולכן לא הייתי פתוח מאוד לחלוק את המחשבות והרגשות שלי. גם לא גדלתי בבית שבו נהגו לחלוק, אז במשך שנים הייתי פשוט אוגר את הכול כאן", אומר ג'ונסון ומצביע על ליבו. "ככל שאתה מתבגר קצת, אתה מתחילי להבין שזה לא כזה בריא ושאתה חייב להוציא דברים החוצה. ושחשוב לדבר. היו לי הזדמנויות לדבר על כמה מהדברים הטראומטיים שחוויתי בעבר - אבל זה לא תמיד היה בגדר 'הרגל החזקה' שלי. במשך שנים - לאורך רוב החיים בעצם - לא ביקשתי עזרה. לא אמרתי: 'היי, אני רוצה לדבר איתך, אני צריך עזרה עם הדבר הזה והזה'. פשוט הייתי שומר הכול בלב".
מה דוויין של 2025 היה אומר לדוויין הילד, או המתבגר?
"מה הייתי אומר לעצמי כנער? הייתי אומר: 'אחי, תחזיק מעמד. כן, תאמין. הכול ישתפר. אתה אולי מרגיש שהעולם נגדך, אבל האמת היא שיום אחד תבין, המון שנים קדימה, שהעולם והיקום בעצם עובדים לטובתך ובאים בחצי הדרך לקראתך, כשאתה מתחיל לעשות את המאמץ הנדרש וללכת עם הלב'. זה מה שהייתי אומר לדוויין הנער. וגם - תעשה תספורת נורמלית. אל תסתובב עם תספורת מכוערת במשך שנים".
כיום, לג'ונסון כבר אין תספורת מכוערת, רוב הזמן הוא גלוח-ראש. הוא גם אחד הסטארים הכי רווחיים בהוליווד. בדרך למעמדו הנישא, הוא למד קרימינולוגיה ופיזיולוגיה באוניברסיטת מיאמי ובשנות הלימודים התמודד עם דיכאונות. הוא גם פיתח קריירה בפוטבול ובהיאבקות במסגרת הארגון WWF (ולאחר מכן, ה-WWE). הדמות שלו "רוקי מאיביה" הייתה מאוד פופולרית ונחשבה ליריבה המושבעת של הדמות סטיב אוסטין. ב-1997, הדמות שלו עברה מהפך, זכתה לכינוי "דה רוק" ואופיינה כבריון כריזמטי. הוא אף זכה באליפות ה-WWE.
"בכל ערב בשנים הללו הייתי מעמיק את מערכת היחסים העשירה שלי עם הכאב. קח בחשבון שבהיאבקות מקצועית אין 'עונות', אז יש לך קרב כל ערב. בזמנו היו לי בין 235-250 קרבות בשנה, בלי הפסקות", נזכר ג'ונסון, דור שלישי של מתאבקים. "הגוף שלך נשחק ואני מרגיש את זה היום בדיוק כמו שמרגישים כל שאר החבר'ה המתאבקים".
גם כשכבר הפך לכוכב גדול, ג'ונסון שב מדי פעם לזירה. בין היתר התמודד במסגרת "רסלמניה" עם ג'ון סינה ב-2012.
גם הוליווד לא יכלה להתעלם מנוכחותו, כישרונו וקסמו האישי – תפקיד "מלך העקרבים" ב"המומיה חוזרת", תחת השם "דה רוק", פתח לו דלתות. אחרי שורה של סרטים, חלקם מצליחים, חלקם פחות, הוא חזר להשתמש בשמו המקורי. ב-2011 הוא הצטרף לסרט החמישי במיזם האקשן המצליח "מהיר ועצבני" בתפקיד לוק הובס, סוכן שירות הביטחון הדיפלומטי. מאז הופיע בסרטים נוספים בסאגת הפעולה הזאת ושם גם התיידד עם גל גדות, שאיתה גם עשה את קומדיית האקשן "הודעה אדומה" (2021), הלהיט השני הכי נצפה בתולדות נטפליקס. גם בשיחתנו הפרטית במהלך הקוקטייל, ג'ונסון הרעיף שבחים על גדות.
8 צפייה בגלריה
מבסוט עליה. ג'ונסון עם גל גדות וראיין ריינולדס, מתוך "הודעה אדומה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אגב, אחרי 7 באוקטובר, הוא פרסם בחשבון האינסטגרם שלו (לו יש 400 מיליון עוקבים): "אני שבור-לב, כועס ומאוכזב מהרציחות והחטיפות האכזריות של יהודים באמצעות מעשי הטרור של חמאס. האובדן ההולך וגדל של חייהם של ישראלים ופלסטינים חפים מפשע, קורע-לב ככל שהמלחמה הזו מתגברת לממדים עצומים".
"התחלתי להרגיש שהדמויות ששיחקתי בסרטים לא שיקפו בצורה מלאה את מי שאני כאדם"
השנה הקרובה מאוד משמעותית מבחינת ג'ונסון, ובין היתר נראה אותו בעיבוד לייב-אקשן ל"מואנה" (שאותו דיבב במקור), כשבהמשך הוא גם יצטלם לסרט חדש, שלישי, של סדרת סרטי "ג'ומנג'י" המצליחים שבהם כיכב. אך ייתכן שהשנה הזאת משמעותית בעיקר בזכות שיתוף הפעולה ב"מכונת המחץ" עם הבמאי היהודי הניו-יורקי בני ספדי (שביים עם אחיו ג'וש סרטים אחדים, כולל "יהלום לא מלוטש").
הודות לתפקיד של מארק קר, אלוף ה-UFC האגדי פעמיים במשקל כבד ואייקון ה-MMA של שנות ה-90, ג'ונסון הגיע לראשונה לפסטיבל ונציה, והתחרה על פרס השחקן המצטיין. בסופו של דבר, זכה בפרס טוני סרווילו האיטלקי. ספדי, אגב, גרף את פרס הבימוי היוקרתי. אך הסיפור טרם נגמר עבור ג'ונסון, שהולך להיות שם בולט בעונת הפרסים הנוכחית - ואל תהיו מופתעים אם הוא יהיה מועמד לגלובוס הזהב ולאוסקר.
ג'ונסון מתוודה בפני שהוא רצה לעשות שינוי בהתנהלות הקריירה שלו וזאת גם הסיבה למה הוא בחר לגלם את מארק קר. "קשה לחיות בצילו של דימוי מסוים, וזה משהו שחוויתי המון ממנו לאורך השנים", הוא מודה. "הקופות דוחפות את השחקן לפינה והתעשייה אומרת לך: 'זה הנתיב שלך' ו'זה מה שאנשים רוצים שתעשה'.
"בעבר עשיתי בחירות והחלטות לקחת תפקידים שהיו גדולים, לפעמים בומבסטיים, לפעמים מרגשים - וזה סוג הסרטים שעשיתי לאורך שנים, ובהם לא נתתי לעצמי הזדמנות באמת להעמיק ולהיפתח, להיות פגיע ושלא יהיו לי כל התשובות; שלא תמיד אהיה האדם שיכול, שלא תמיד אהיה האדם עם המענה או זה שפותר את הבעיה. אבל רציתי את ההזדמנות הזו להיות יותר ולצלול עמוק ולאתגר את עצמי. כי גם אני התחלתי להרגיש שהדמויות ששיחקתי בסרטים, לא שיקפו בצורה מלאה את מי שאני כאדם.
"ב'מכונת המחץ' הכנסתי פנימה לתוך התפקיד כל אירוע טראומטי או פחד או חרדה או כאב שהיו לי. זה היה קתרזיס, חוויה משחררת. מעולם לא חשבתי שלגעת ברגש כלשהו שטמון בי ולהכניס אותו לתוך היצירה שלי, זה משהו שאוכל לעשות. אפילו כשהייתי מרגיש שכן, היה קול קטן בראש שכל הזמן לחש: 'היי, יש לך עוד מה לתת'. עכשיו, אני מרגיש את הסיפוק, את האושר שאני יכול לעשות את זה".
8 צפייה בגלריה
אופקים חדשים. ג'ונסון עם אמילי בלאנט, מתוך "מכונת המחץ"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
"מכונת המחץ", שמגיע אלינו בסוף השבוע הקרוב, משחזר את הניסיונות של מארק קר לפרוץ, את הניצחונות שלו וגם את ההרס עצמי וההתמכרות למשככי כאבים, כמו גם מערכת היחסים עם דון, זוגתו באותן שנים, שאותה מגלמת אמילי בלאנט. "הסרט הזה לא באמת עוסק בלחימה - זה סיפור אהבה על הקשר בין מארק ודון, וזה סיפור אהבה על מארק והאהבה שהייתה לו למה שהוא עשה בזירה. רציתי הזדמנות לשחק מישהו שבור עד היסוד, עם פגמים עמוקים - ושזה יהיה מישהו שכולם נשאו אליו עיניים בחיפוש אחר תשובות, אחר מענה.
"מארק היה, ועודנו, הר אדם שעל כתפיו המון לחץ להשלים את המשימה. אני פשוט יודע מה זה. כמו כן, מעולם לא קיבלתי את ההזדמנות פשוט להיסחף - כשחקן - וזה משהו שרציתי. לשקוע כל כולי ולאבד את עצמי בפרוטזות, בשינוי הקולי, בטרנספורמציה הפיזית. לא רק להעלות במשקל אלא גם לשקוע באיך שמארק הלך, איך הוא נשא את עצמו, בשפל שהגיע אליו בתקופות החשוכות של השימוש שלו בסמים".
"מכונת המחץ" הוא סיפור על גבר שנאלץ ללמוד איך להפסיד. מניסיונך, מה יותר קשה ללמוד - איך לנצח או איך להפסיד? גם כאדם וגם כשחקן.
"זו שאלה מצוינת ובהקשר הזה אני גם רוצה לציין שאתה צודק בעניין מארק, שאכן מעולם לא כונן יחסים עם הקונספט של להפסיד, עד שהוא הפסיד. הייתה לו שורת ניצחונות מדהימה. הוא היה בלתי-מנוצח וזה דבר נדיר מאוד, בפרט בעולם הזה של ה-MMA שבו פשוט לא רואים דברים כאלה - בטח לא בסגנון הטורנירים האלה, שבהם אתה חייב להילחם וחייב להמשיך להילחם לאורך כל הלילה.
"אבל מה שלמדתי על מארק היה היכולת המדהימה שלו לא רק להתמודד עם ההפסד - אלא גם לתעל אותו למשהו חיובי. זה דבר שלקח המון זמן. שלקח עשורים. מארק קר שפגשתי לפני 20 שנה והמארק קר שאני מכיר היום, הם שני אנשים שונים בתכלית, ובכל זאת הם מורכבים מאותו הדנ"א ובליבם אותו הגרעין. שניהם התקשו מאוד ללמוד איך להתמודד עם הפסד, בדיוק בגלל שהוא המשיך לרדוף אחר הניצחון – עבורו זה היה כמו סם. הניצחון היה סם עבורו. החיבור לקהל היה סם עבורו. וזה היה משכר מאוד. ומה שמעניין הוא שלהירגע אחרי קרב - בין אם הוא ניצח או זכה - היה מורכב מאוד מבחינתו. לכן הוא היה חייב למלא את החלל שנוצר בדברים אחרים. בסמים, למשל. השדים שלו רדפו אותו ופעמיים הוא לקח מנת יתר. יש לו מזל שהוא בחיים".
קר הגיע לבכורה בוונציה והיה אורח הכבוד. "היום הוא כל כך צנוע בדיוק בזכות המסע שהוא עבר, אז אני רוצה לתת לו את הכבוד המגיע לו", מכריז ג'ונסון. "אבל אם אתה שואל אותי מה יותר קשה ללמוד, לנצח או להפסיד, אז אני חושב שיותר חשוב ללמוד להפסיד - ולהבין מה אתה עושה מההפסד הזה. אבל גם חשוב מאוד להבין איך לנצח בכבוד. וזה משהו שמורכב לעשות".
לחזור בצילומים לזירה, העלו בכך זיכרונות טובים או רעים מהעבר שלך בתחום?
"העבודה על 'מכונת המחץ' העלתה בי זיכרונות מדהימים, כי יש בהאבקות היי - ואתה רודף אחריו ואוהב אותו, בין אם מדובר במשהו פרפורמטיבי או לא. זה כמו התיאטרון ולהיות על במה. אתה נמשך לזה. יש בזה היי. זה כמו להיות על הסט והרגע הזה שבו בני צועק: 'אקשן'. אותו כנ"ל לגבי MMA, היאבקות או כל ספורט אחר - מה שזה לא יהיה, מה שלא יהיה ההיי. ההיי אמנם שונה עבור כל אחד, אבל כולנו רודפים אחריו. זו זריקת דופמין שאנחנו מחפשים. האמת שבהיאבקות זה החלק שאני הכי מתגעגע אליו, החיבור הזה. אין משהו שמתקרב לזה. כמו שמארק אומר בתחילת הסרט: 'אין שום דבר בעולם שמתקרב לתחושה של ניצחון'.
"אני יכול לספר לך בתור ספורטאי לשעבר שכשאתה רודף אחר הניצחון, ואתה רוצה את הניצחון - בין אם זה בהיאבקות או בכדורגל - הביצים שאתה צריך כדי לנצח לא בהכרח תורמות לצניעות, הוקרת תודה וחן. אלה דברים שאתה לומד עם הזמן. אבל לאורך הקריירה שלי כן גיליתי את המשמעות של הפסד - אפילו במשחק - כי אומנם הסרטים שעשיתי שנהיו להיטים ושהצליחו היו מצוינים, אבל הסרטים שנכשלו ושטלטלו אותי, הם אלה הסרטים שבהם למדתי הכי הרבה. וזה מה שהכי חשוב".
יש אנשים שמבקרים ענפי ספורט כמו ה-MMA ואומרים שהם אלימים מדי, טוענים שהם מקדמים אלימות. מה דעתך?
"אני מבין אותם. זה אכן ספורט אלים. אבל זה גם ספורט שממשיך ומתפתח וננקטים בו אמצעי בטיחות - וגם הם ממשיכים להתפתח ונבחנים כל הזמן. כמו באיגרוף. ואותו כנ"ל בהיאבקות מקצועית, אפילו שזה ספורט פרפורמטיבי שיש בו הרבה אלמנטים מומצאים. אבל בליבו, לדעתי MMA הוא ספורט מקסים. יש ריקוד שמתרחש בין כתלי הכלוב, המתומן או הזירה - והוא יפה, ואלים, וקשה. יצא לי להתעסק בספורט הזה לתקופה קצרה מאוד והרגשתי את האפקטים שלו עליי.
"בני ספדי ניגש אליי לפני הצילומים ואמר: 'הייתי שמח שהמצלמה לא תזוז ממך ולא נעשה קאט'. ואתה יודע מה זה אומר. אמרתי: 'אוקיי', ובני הוסיף: 'זה אומר שיהיו שלבים שבהם יכו בך ואתה חייב באמת לחטוף את המכה'. אמרתי לו שאני מרגיש שאם אנחנו רוצים שהסרט יהיה אותנטי ואם אנחנו לא רוצים לעשות קאטים, ניאלץ לצלם בדרך הזאת. אז כבר ברגעים הקטנים האלה שהלמו בי והכו אותי הבנתי שאני לא עף על המכות האלה", הוא אומר ופורץ בצחוק. "זה לא היה כיף. יש לי כבוד עצום לגברים ולנשים שזה המקצוע שלהם. אני מאמין שמדובר בספורט יפה".
8 צפייה בגלריה
יפה לו רזה. משמאל: דוויין ג'ונסון, אמילי בלאנט, בני ספדי ומארק קר
(צילום: Victor Boyko/Getty Images)
ג'ונסון התייצב בוונציה בגרסה מצומקת, מינוס חלק מהשרירים שמהווים חלק בלתי-נפרד מהפרסונה שלו. מסתבר שהוא השיל קילוגרמים רבים ממשקלו לכבוד תפקיד ב-Lizard Music, הסרט הבא של ספדי, שיתבסס על ספר ילדים. "זה לא קשה היה בכלל לרזות", מתעקש ג'ונסון. "להיאחז במשקל הקבוע שלי דורש מאמץ: צריך לאכול הרבה, להתאמן הרבה. לכבוד 'אגרוף המחץ' העליתי 14 קילו ואחרי שסיימתי את הצילום, היה נחמד לרזות שוב. חזרתי למשקל הרגיל שלי, שהוא בערך 115 קילו. עכשיו אני בירידה ואני בטח אוריד עוד 14 קילו בשביל התפקיד החדש. אגב, 'החברים שלי' (השרירים), עוד כאן, הם פשוט קטנים יותר".
יש לך טריק להורדה במשקל?
"אני לא באמת חושב שיש. אין לזה איזה טריק או שיטה, לתחושתי לפחות, זה עניין בסיסי של לעקוב אחרי הקלוריות שאתה מכניס והאוכל שאתה אוכל. העליתי את כמות אימוני הלב-ריאה שאני עושה והורדתי בקלוריות שאני צורך. הכנסתי גם צום על הדרך. אני עושה צום לסירוגין - שזה נחמד, ודבר חדש לגמרי עבורי. בצום יש עניין של יחסים: אתה צם במשך 12 שעות ואז יש לך פתח של 8 שעות לאכול. זה נשמע כמו דבר מורכב, אבל זה ממש לא.
"הכול חלק, לדעתי, מההזדמנות לצמוח. אני אסיר-תודה להיות בפאזה כזו, בנקודה כזו, בקריירה שלי ובחיים שבה אני מרגיש כל כך חיוני, ושיש עוד כל כך הרבה שאני יכול לעשות ולאתגר את עצמי".
