באחד מרגעי השיא בהופעה שלו באצטדיון רמת גן שהתרחשה אמש (שלישי), מבנה חד-קומתי מופיע לפתע על הבמה לאחר שהשתלשל אליה מהגובה. הזמר, שחזר בדיוק לבמה לאחר הפסקה קצרה (בזמן שאורחת הכבוד שלו אודיה תפסה את מקומו), מבצע בתוך המבנה, שמדמה בית, את אחד השירים הכי רותחים של התקופה. אם הדימוי הזה מוכר לכם מאיפשהו אתם צודקים - זה אותו החזון האמנותי שבאד באני, הזמר החם של התקופה, משתמש בו בסיבוב ההופעות העכשווי שלו.
עומר אדם סוחף את איצטדיון רמת גן
זה לא לגמרי ברור למה אדם משתמש בדימויים המפותחים של הכוכב הפורטו-ריקני, שהותאמו לו אישית. בטור הבינלאומי המתוקשר של באד באני, הוא חוזר לבית ילדותו באופן מילולי - לא רק ביעדים שבהם מתקיימות הופעותיו, אלא גם ברעיונות שמובאים באלבומו האחרון DeBÍ TiRAR MáS FOToS. אם אדם נמצא כרגע בסרט אחר לגמרי משלו, למה הוא גם משמיע קטעים משיריו של באני במהלך המופע? עשרות האלפים שהגיעו להופעתו הראשונה מתוך חמש באו לראות את אדם, ולמשך שעתיים הוא מספר אחת ברמת גן, בישראל ועבורם כנראה גם בעולם.
הגימיקים המושאלים, בין היתר, מכבידים על הביצוע המדובר ל"השיר שאת אהבת", שנחשב לאחד החלשים בערב עמוס להיטי ענק. בהתחלה זה המיקרופון שלא פועל ובהמשך אדם מתבלבל במילים של הבית השני, אבל היופי הוא שלקהל של אדם באמת לא אכפת - הם יודעים את כל המילים ואם צריך, כמו שביקש בהמשך ההופעה, יצרחו וישלימו אותן עבורו. הם המעריצים הכי גדולים שלו, 'שותפים', אומרת לכם.
לא מפתיע אם כך, שבהתאם לרוח של "תסמינים של פרידה", אלבומו החדש של אדם שכבר מזמן הוכתר על ידי כותבת שורות אלה כפסקול המושלם לקיץ, השיאים של הערב שמורים לבלדות העוצמתיות. עבור מגה-כוכב במעמד כמו של אדם, להרים את הקהל זו משימה קלה, בטח עם שירים כמו "הופה", "טמפרטורה" (שרק ממשיכה לנסוק אל על לאורך ההופעה, תבדקו אותי), "פרצופים" ו"חברות שלך" ברפרטואר. אבל לסחוף את הקהל שמאבד את זה מול משפטים כמו "את לא היית שלי אף פעם/ את לא רואה אותי פרויקט/ אני רואה אותך יפה ואת בוכה ואני מת", זו כבר רמה אחרת.
הבלדות הפוצעות (שחלקן מתכתבות, לכאורה, עם הפרידה האישית של אדם מיעל שלביה) התקבלו על ידי עשרות אלפי הצעירים בקהל בחיבוק ענק. כולם שם עבורו, מבינים אותו כמו חברים ותיקים. לצד "מלכת הדור" בולטים גם "אהובתי כבר לא רואה אותי" ו"רק שלך", כששיא רגשי נוסף נרשם ב"איפה שתגידי", שבו אדם ניחם את הקהל בחזרה. במהלך השיר אדם התעטף בדגל שעליו תמונתו של סמ"ר יואב רוור ז"ל, לוחם ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית, שנפל לפני כחודשיים בדרום רצועת עזה. זה היה רגע שאי-אפשר להישאר אדישים כלפיו, יעידו הדמעות בקהל שתועדו בעדשת המצלמה.
למעלה משנה חלפה מאז סיבוב ההופעות האחרון של אדם, שהתרחש לא רחוק מכאן. גם הפעם הושקעה מחשבה בהפקה - מלבד במת ה-360 המרהיבה והמסכים הגדולים שהתנוססו מעליה, בשלבים שונים מצטרפות לאדם עשרות רקדניות וגם להקת ברייק-דאנס. את כל הקרנבל הזה מלווה להקה אדירה שמכילה גם חטיבת נשיפה וכלי מיתר, רק חבל שבמקום לראות את הנגנים, על המסכים מוקרנים דימויי בינה מלאכותית מהסיוטים - חדי קרן, חתולים נוזלים, חייזרים ומפלצות שמשתלטים על תל אביב ועל שלוות הצופים.
גם הכניסה של אדם מחוברת למיקום האיקוני של המופע שמעטים הופיעו בו. את הזמר ליוותה מצלמה שעקבה אחריו מאחורי הקלעים - עד למרכז הבמה, והבהירה מי השחקן המוביל בנבחרת. בהתאם לכך, גם הנוכחות של אודיה (שחזרה לא מזמן מסיבוב ניצחון משלה במנורה, וביצעה כמה מלהיטיה בהם גם "פאפי") בביצוע המשותף ל"שושו" מתחברת לאותה ההצהרה המשמעותית.
התדמית של אדם מבוססת ומיושבת, כך שגם הרגעים הפחות מוצלחים לא באמת פוגעים בו. לקראת סוף ההופעה, מתנדבת מהקהל סיבבה גלגל מזלות שהגריל שירים ואדם ביצע אותם, לא בקשב רב, בהפתעה בליווי פסנתר. כאן התדמית ה"חאפרית" נוטה להשתלט ולגזול את הפוקוס; גם אם יש דעיכה קלה בריכוז של אדם ושל הקהל, זו גם אותה גישה ישירה שהקנתה לאדם את מעמדו. בתום שעתיים אצל הכוכב של המדינה, כולם מרגישים קצת יותר קרובים אליו - כאילו אירח אותם בסלון הבית שלו. בעצם, אולי הוא ובאד באני קרובים יותר ממה שחשבתי.
