כשברקע רועמים הדי הפסקת האש ועל המסך צפים מיקומי האזעקה בצבעים עליזים, אירוויזיון 2023 בליברפול סידר לכולנו כמה שעות של אסקפיזם - ואלוהים יודעת שהעם הזה היה זקוק לפחות למנה אחת. כמה טוב שיש אירוע במשקל נוצה שאפשר להשליך עליו בהגזמה את כל מה שמציק והציק לנו בחיים - האנטישמיות, לקחי השואה ושילומיה, הדיאלוג עם אוקראינה, המחאה, הרפורמה, יחסי האהבה/שנאה עם אירופה, ואני בטוחה שכל אחד מאיתנו יכול למצוא דרך לדחוף פנימה גם כמה נושאים אישיים, רגשי נחיתות או נקמנות מודחקת. זוהי לא העת לקטנוניות. האירוויזיון סופג הכול. וכך, לערב אחד, חזרנו להיות אותה אומה מאוחדת שיושבת ליד הרדיו ומחכה להחלטת גויי העולם שמצביעים בעד או נגד. שוב האירוויזיון הצליח במקום שבו נכשלה המלחמה.
ההכרזה על הזוכה באירוויזיון 2023
(באדיבות כאן, תאגיד השידור הישראלי ואיגוד השידור האירופי (EBU))
והיי, אפילו הבאנו מקום שלישי ויפה. כלומר נועה קירל הביאה אותו, אחרי שכאן 11 הודיעו לה שהיא מייצגת אותנו באירוויזיון השנה. היא נכנסה לאירוע, נתנה ביצוע מדהים וחלק - כולל הנעת איברים מושלמת - והגיעה למקום המכובד בטופ ת'רי. או כמו שהיה מגדיר זאת דורון מדלי, אחד היוצרים של השיר "יוניקורן", קירל נקלעה לסיטואציה. וזה בסדר גמור. ברור שפינטזנו על ניצחון והכול, אבל מהרגע הראשון היה די ברור שהאישה שבטוסטר תנצח. אז תנו לה, לגלי עטרי השבדית שנקראת לורין, עם השיר הנוגה שלה, "טאטו" (לא סיכמנו שהשנה יזכה שיר שמח?). זאת רק הפעם השנייה שלה אחרי הזכייה ב- 2012, וזאת רק הפעם השביעית של שבדיה, שיחד עם אירלנד מחזיקה בשיא הזכיות באירוויזיון אי פעם. מתערבת אתכם שלורין עדיין יושבת בחדר האמנים, מקלפת את הדבק מהציפורניים אחרי שהסירו לה את הטפרים. אז יאללה, שירבחו ויסעדו, וכולנו ממילא יהודים.
2 צפייה בגלריה
וולברין של האירוויזיון. לורין, נציגת שבדיה, עם גביע הזכייה באירוויזיון
(צילום: רויטרס)
למרות ריפיון מסוים של רוב השירים זה היה משדר מהנה למדי ככלות הכול. בניכוי הפרעות הקשב הרגילות – גמד מולדבי עם נוצות בראש, ספרדיה עם תפילין, חובצת חמאה כלשהי, פינלנד בטכנו זרחני והגדילה לעשות קרואטיה, ששלחה חבורת בני 60 בתחתונים שחירבנו על פוטין וקראו לו "פסיכופט קטן ומרושע" – ההצגה הליברפולית הייתה זורמת ונעימה. את הפרחים יש לשלוח בעיקר למנחים – שלושה בריטים ואוקראינית אחת, נציגת המדינה המנצחת מהאירוויזיון בשנה שעברה (אוקראינה עדיין נאבקת בפסיכופט הקטן והמרושע ולכן לא יכלה לארח את האירוע השנה, והוא הועבר לממלכה המאוחדת, שהגיעה למקום השני באירוויזיון 2022). שניים מהמנחים, הקומיקאי והאיש שמזוהה עם תחרות הזמר, סר גרהאם נורטון, והאישה והאגדה, האנה וודינגהאם (רבקה מ"טד לאסו"), הביאו למשדר הובלה בניחוח קומי שכל כך מתאימה לאירוע הזה, שלוקח את עצמו ברצינות תהומית ובו בזמן מודע לזניחותו. תודה גרהאם, תודה האנה. הייתם מושלמים עם המבטא והשמלות והכול.
ערבי האירוויזיון היו מאז ומעולם בונקר בלתי אפשרי לצליחה אם אתם לא משוגעים לדבר, אבל הפעם הבריטים עשו מה שאפשר כדי לשפר את הערב הזה ולהקל על ההמתנה לתוצאות התחרות. ההופעה של זוכי השנים הקודמות עם ביצועים ל"ספר השירים של ליברפול", שירים שמזוהים עם העיר, הייתה מצוינת, כולל נטע ברזילי שירדה מציפור ברזל חמושה באפוד, קונספט שחזה מראש ואולי אפילו נתן השראה (!) למבצע "מגן וחץ". זאת הייתה תזכורת נהדרת למה קורה כשמדינת ישראל מתאפסת על עצמה ומסכימה לשלוח את המבצעת הנכונה לאירוויזיון, אישה שכולם רוצים לראות אותה רוקדת, ומקבלת ביצוע מקצועי וחלק שמתאים למעמד. נכון, היא לא תימניה אבל בסדר, אף אחד לא מושלם.
יש שתי דרכים לשלוח שיר לאירוויזיון. הדרך הקרואטית - כלומר, להשלים עם הרעיון שמדובר במצעד של "הפרז כפי יכולתך", כלומר לשלוח סוג של גרוטסקה ליצנית ופרועה שנחרטת בזיכרון - או ללכת עד הסוף עם ההשקעה באמצעות פופ קליט ומלוטש. העבר האירוויזיוני של ישראל התאפיין בעיקר בלמלומים מסוג איזבו, פינג פונג ושרה'לה שרון, שמעידים בעיקר על אפס הבנה של הקונספט או חוסר רצון לקחת חלק בחגיגה. נועה קירל לקחה בשתי ידיים את ההזדמנות שלה ועל הדרך הביאה לעם ישראל קצת נחת בצל הרקטות והרפורמות. מטרות המבצע הושגו, ישראל שבה בשלום לבסיסה והאירוויזיון עושה חפיפה עם המציאות לקראת החלפת המשמרות. להתראות בשנה הבאה בשבדיה הבנויה.
