נקודת הסיום הבלתי נמנעת הגיעה: שבעת הפרקים של "בודקת" (איפה הימים שהטלוויזיה שלכם השקיעה בעשרה פרקים בעונה?) הסתיימו, ושגית – גיתית פישר - השלימה הקפה מלאה והגיעה אל החיים עצמם. "אני באמת השתניתי", היא נשבעה לעופר, קצין נתב"ג (אורי אלבי הנהדר), שהיא ניהלה איתו רומן לא הגיוני בעליל וחתמה בתובנות כמו "רק האנשים שאנחנו באמת אוהבים יכולים לשנות אותנו" ו"אין דבר בחיים האלה ששווה לחיות אותו בלי לב". כל מילה אמת, ועדיין, שגית של שבעה פרקים אחורה היתה זורקת על שגית הזאת כפכף של קרוקס מלא אפר.
"בודקת" - טריילר
(באדיבות yes)
ערב קודם היא נשאה נאום מרגש (באמת מרגש) על אנשים שנשארו בוסר גם בגיל מבוגר כי ההורים שלהם לא הצליחו בתפקיד הראשי שלהם, שהוא לעזור להם להבשיל (לעניות דעתי המסר הכי משמעותי שסביבו נבנתה הסדרה). עוד קודם, בפרק השישי, היא נאלצה לבחור בבחירה הגסה למדי בין לתמוך בבחור שהיא מאוהבת בו או לנסוע להחזיק לאבא שלה את היד כשהוא בהתקף חרדה. היא בחרה באבא שלה מתוך האוטומט אבל הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, היא הביטה לטעות שלה בלבן של העין והשאירה אותו מקיא וישן שנת שיכורים על הדק של דני בסן.
אין ספק, שגית עשתה כברת דרך, היא עשתה תהליך, היא הבינה את החיים, היא עברה מלהגיד לכולם מה לא בסדר אצלם ללשאול בעצם מה לא בסדר אצלה. היא אשכרה הבינה שציניות היא לא אישיות אלא אמצעי הגנה. שהימנעות היא לא פתרון אלא צמצום. שאבא שלה הוא חרא של בן-אדם (וסליחה, צחי גראד, באמת עשית אותו חרא קיצוני), שאמא שלה לעולם לא תודה בטעויות שהיא עשתה ושההורים שלה בסך הכול שני ילדים (כן, קיבלנו המחשה ויזואלית) שלא התבגרו ולכן היא נאלצה לבגר את עצמה, ומה לעשות, ילדים לא יודעים לבגר את עצמם. הטכנולוגיה לא קיימת. ושגית כבר לא מקללת כל כך הרבה – היא כבר לא צריכה כי שבעה פרקים נגמרו והמעגל נסגר והגאולה הושלמה. שגית יוצאת לדרך חדשה.
ואם אתם שומעים איזה מרמור בקולי, זה בדמיון שלכם. אין לי בעיה עם העובדה ששגית דילגה בין תחנות של סרט של דיסני עם פה ג'ורה של מלח והבינה דברים שמסבירים בתואר לפסיכולוגיה כדי להסביר אותם בסופו של דבר לאנשים שהקיפו אותה ולצופים. כי בסופו של דבר "בודקת" הכילה את האקס פקטור החשוב באמת, שהפך אותה לסדרה שאפשר היה לצפות בה בלי סוף, גם אם היו לה עכשיו עוד מאה פרקים: היה לה את גיתית פישר ואת הדמות שהיא שיחקה ואת השפה שבה היא השתמשה כדי להגיד את כל זה.
מתוך "בודקת"
(צילום: אייל אפרתי, באדיבות yes)
אז גם כששגית הייתה וולגרית וקוצנית ברמה שגרמה לי לתהות עד לאן אפשר לדחוק את המשמעות של דמות פגומה, אחר כך היה מגיע מונולוג ממשפחת ה"בחורים רוצים אישה יפה כדי שהיא תהיה עדות לזה שיש להם זין גדול", וההמתנה הפכה למשתלמת בהינף שלוש שורות תסריט. החיים של שגית אולי מייאשים אבל מי שיעשה ג'ון מלקוביץ' בתוך התודעה שלה יפוצה, ובגדול. ואולי זה מה שהפך את "בודקת" ממה שעל הנייר נראה כמו סדרה כבדה ומיזנטרופית על בחורה שמנהלת יחסים מכמירי לב עם ההורים שלה ולא מצליחה ליצור קשר אנושי בלי להתקפד, לסדרה סוחפת שקל להתאהב בה. בעונה הבאה (מה יקרה בעונה הבאה? מכאן זה רק ליחסים בריאים עם הייטקיסט חמוד שגדל בבית עם הורים שאמרו לו שהוא אהוב כמו שהוא) בבקשה, עוד פרק או שניים, גם אם זה אומר ללכת לואו קוסט.
