טקס פרסי האקדמיה האירופאית ה-36, התשובה של אירופה לאוסקר, שנערך הערב (שבת) בברלין, התקשה להתעלם מהטבח ב-7 באוקטובר ומהמלחמה בעזה.
כבר בנאום הפתיחה אמרה הבמאית הפולנייה אניישקה הולנד, נשיאת האקדמיה האירופאית: "יש ימים שגורמים לנו לשאול, עבור מה החברים שלנו נלחמים? מי מעז לומר את דעתו ולדבר? מי מעז להגן על חברינו היהודים החיים באירופה? איך אנו יכולים להביע סולידריות כלפיהם? ואיך אנו יכולים להביע סולידריות עם כל אחד ממיליוני האזרחים הפלסטינים הסובלים? מה אנחנו צריכים לעשות כדי באמת להילחם באנטישמיות? האם אנו נאבקים באיסלאמופוביה? האם צריך לפעול במקום רק לדבר?"
הבמאית והשחקנית הגרמנייה מריה שרדר ("המורדת", מילה שלה") הקריאה במהלך הטקס שיר של יהודה עמיחי -"מן המקום שבו אנו צודקים (לא יצמחו לעולם פרחים באביב)". "זהו שיר שאני נושאת איתי בשבועות האחרונים", נימקה שרדר את ההחלטה להקריא אותו, עת הגישה את פרס הבימוי.
5 צפייה בגלריה
"מה אנחנו צריכים לעשות כדי באמת להילחם באנטישמיות?". אניישקה הולנד
(צילום: EPA/CLEMENS BILAN)
ואילו במחווה המרגשת ליוצרים וליוצאות, כוכבי וכוכבות ואנשי הקולנוע שהלכו השנה לעולמם, הקהל התבקש לעמוד על רגליו, וכן ציינו בין השמות והפנים את הבמאי המבטיח יהב וינר, שנרצח בעת מתקפת מחבלי חמאס על קיבוץ כפר עזה. כן עשו כבוד לכוכב הישראלי-הוליוודי חיים טופול ז"ל.
הזוכה הגדול של הערב הוא "אנטומיה של נפילה" של הבמאית הצרפתייה ז'סטין טרייה, שליקט חמישה פסלונים, כולל את פרס הסרט הטוב ביותר. הסרט כבר זכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון, עוסק בסופרת גרמנייה החשודה ברצח בעלה שנפל אל מותו ובמשפטה היא מנסה להוכיח את חפותה.
טרייה קיבלה את פרס הבימוי וזכתה יחד עם בן זוגה ארתור הררי בפרס התסריט. "הסרט נולד בתקופת הקורונה", אמרה טרייה בנאום התודה. "הוא עוסק בזוגיות ואני שמחה שהזוגיות שלי עם ארתור שרדה את כתיבת התסריט". השחקנית הגרמנייה המעולה סנדרה הולר זכתה בצדק בפרס השחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב"אנטומיה של נפילה". "אני שמחה להיות כאן הערב", אמרה הולר בנאום התודה. "תודה לכל מי שהיה מעורב ביצירת הסרט". הולר אף ביקשה מהנוכחים לשתוק במשך דקה ארוכה ולחשוב ולדמיין על שלום. הקהל נאות לבקשתה. בנוסף, גם פרס העריכה הלך לסרטה של טרייה.
הכוכב הדני מאדס מיקלסן קטף את פרס השחקן הטוב ביותר הודות להופעתו ב"הארץ המובטחת".
במהלך הטקס חולקו פרסי מפעל חיים. האחד הוענק לכוכבת הקולנוע והטלוויזיה הבריטית ונסה רדגרייב, הנמנית על שושלת שחקנים מפוארת - אך נבצר ממנה להגיע לטקס. רדגרייב בת ה-86, שזכתה פעמים בפרס המשחק בפסטיבל קאן – עבור "מורגן" (1966) ו"איזדורה" (1969) וכן באוסקר שחקנית המשנה על "ג'וליה" (1978), הוסיפה פסלון נוסף לאוסף הפרסים הגדול שלה. בין סרטיה המפורסמים: "יצרים", "תזמורת על תנאי", "מרי מלכת הסקוטים", "אגתה", "יאנקים" ו"זיכרונות מאחוזת הווארד". בעבר, רדגרייב, פעילה פוליטית וחברתית מחויבת, הייתה מתנגדת מושבעת של המפעל הציוני, ותומכת נלהבת של הפלסטינים. במסגרת פועלה, רדגרייב נפגשה עם ראשי ארגוני הטרור, פקדה מחנות פליטים, מימנה סרטי תעמולה, השוותה בין ישראל לשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, קראה לחרם תרבותי על ישראל ולניתוק הקשרים הדיפלומטיים איתה.
בתחילת שנות ה-90, בעקבות הסכמי אוסלו, רדגרייב שינתה את יחסה לישראל. היא התלהבה מהסכמי השלום והחלה לטפח את רעיון הדו-קיום בין שני העמים. בין היתר היא תמכה כלכלית בתזמורת דיוואן מזרח-מערב של דניאל בארנבוים, שבה מנגנים מוזיקאים מארצות ערב ומישראל.
הפרס השני הוענק לבמאי ההונגרי בלה טאר ("הרמוניות ורקמייסטר", "הסוס מטורינו"), שלמרבה הצער פרש מעשיית סרטים ב-2011. טאר ידוע ביצירות התובעניות, הנועזות, המופשטות, הפילוסופיות והמאתגרות שלו, שמתאפיינות בשוטים ארוכים ובחיבה לצילום בשחור-לבן. בסרטיו הוא דן בסוגיות של מוסר, בקיום האנושי ובמבנה החברתי. ב-2013, טאר ייסד בית ספר לקולנוע בסרייבו, בוסניה, עיר שבה הוא חי בשנים האחרונות.
למרבה הצער, השנה לא היו נציגים ישראלים בסרטים שהתמודדו על הפסלונים בטקס. אומנם שני סרטים של יוצרים ישראלים נכללו ברשימת המועמדויות המורחבת של האקדמיה האירופאית לקולנועית: "החייל הנעלם" של דני רוזנברג ו"טאטאמי", סרטם המשותף של גיא נתיב ("גולדה") וזאר אמיר איברהימי, אבל שניהם לא הצליחו לחדור לרשימה המועמדויות הסופית.
