המוזיקאי האגדי בריאן ווילסון, חבר להקת הביץ' בויז ומי שהיה חתום על רוב שיריה של הלהקה, הלך לעולמו בגיל 82.
בפברואר 2024 חשפה משפחתו של ווילסון כי הוא חולה בדמנציה. בני המשפחה הגישו בקשה לאפוטרופוסות בבית המשפט בלוס אנג'לס - וזאת לטענתם מכיוון שמצבו החמיר אחרי מות אשתו שטיפלה בו, מלינדה לדבטר-ווילסון. לפי המסמכים הרפואיים שהוגשו בנוגע למצבו, ווילסון סבל מ"הפרעה נוירוקוגנטיבית", אולםב שלב זה טרם ניתנה סיבת מוות רשמית.
"בשברון-לב אנו מודיעים כי אבינו האהוב בריאן ווילסון הלך לעולמו", כך פרסמה המשפחה לאחר היוודע דבר מותו. "אין לנו מילים כרגע. אנא כבדו את פרטיותנו בשעה זו, כשהמשפחה שלנו מתאבלת. אנו מבינים שאנו חולקים את יגנונו עם העולם. אהבה וחסד".
ווילסון נמנה עם האמנים החשובים בהיסטוריה של המוזיקה. הוא היה מראשוני האמנים שהבינו כי ניתן להשתמש באולפן ובכלים שהוא מעניק ככלי מוזיקלי בפני עצמו - ואכן, אלבומיה של להקת הביץ' בויז, שאותה הקים יחד עם אחיו קארל ודניס ווילסון, בן דודם מייק לאב וחברם אל ג'ארדין, מתאפיינים בשימוש פורץ-דרך בסאונד. קצרה היריעה מלפרט עד כמה עמוקה הייתה השפעתו של ווילסון על עולם המוזיקה הפופולרית - בדומה לחלוצי-סאונד כמו המפיק המוזיקלי פיל ספקטור, שאותו ווילסון שנא והעריץ. ווילסון חתום על להיטיה הגדולים ביותר של הלהקה, בהם בין היתר Good Vibrations, God Only Knows, Wouldn't It Be Nice, Surfin’ U.S.A ועוד, כולם נכסי צאן ברזל של המוזיקה הפופולרית.
ווילסון נולד ב-20 ביוני 1942 באינגלווד, קליפורניה. אביו, מורי ווילסון, היה קשוח ונהג להתעמר בבניו - כך סיפרו. בבגרותם, לאחר שהקימו את הביץ' בויז, מורי ניהל את הלהקה ביד רמה - עד שפוטר בידי בניו.
עוד מילדותו הראה ווילסון כישרון מוזיקלי, והפך לפסנתרן מחונן. כשהיה ווילסון בן 16, החל להתנסות בהקלטת שירים על רשמקול שקיבל ליום הולדתו, וזמן לא רב לאחר מכן הקים להקה יחד עם בן דודו מייק לאב וצמד חברים נוספים. בהמשך הצטרפו ללהקה גם אחיו דניס וקארל, וחברו ללימודים של בריאן אל ג'ארדין.
ב-1962 יצא אלבומה הראשון של ההרכב, Surfin' Safari, כשווילסון חתום ככותב ומלחין על 9 מתוך 12 שיריו. האלבום הגיע למקום ה-32 במצעד האמריקני, ושנה לאחר מכן יצא אלבומה השני של הלהקה, Surfin' U.S.A, שזכה להצלחה גדולה, הגיע למקום ה-2 במצעד האמריקני ונותר במצעד 78 שבועות רצופים. הפעם, ווילסון היה חתום על שמונה מ-12 שירי האלבום.
בין 1963 ל-1965 הוציאה הלהקה שמונה אלבומים נוספים, ובמרוצת פרק הזמן הזה ווילסון הפך למנהיגה הבלתי-מעורער והכוח היצירתי המניע מאחוריה. המגמה הגיעה לשיא ב-1966, כשהביץ' בויז הוציאו את אלבום המופת Pet Sounds, אחד מהאלבומים האהובים והמשפיעים בתולדות המוזיקה הפופולרית. הפעם, ווילסון היה חתום על כל שירי האלבום, כשהוא משתף פעולה עם חבריה השונים ביצירתם. אולם באולפן ההפקה, ווילסון היה מי שמקבל את ההחלטות - והחזון השאפתני שלו הפך את האלבום לסנסציה.
ווילסון הושפע עמוקות מהביטלס והאלבום Rubber Soul (בהמשך הודה פול מקרטני כי הושפע מווילסון לא פחות), ותכנן את Pet Sounds כאלבום קונספט שבו הביץ' בויז יצאו באופן מובהק מטריטוריית הרוק הקליפורני הרך שניגנו עד אז, עם עיסוק מוגבר בגולשים, מכוניות ובחורות, ללהקת רוק בעלת יומרות אמנותיות. ברמת ההפקה, ווילסון הושפע גם מפיל ספקטור, ועטף את שירי האלבום בהפקות עשירות ויוצאות-דופן תוך שימוש בשלל כלים מוזיקליים ייחודיים - כולל רבים שלא היו בשימוש בעולמות הפופ והרוק של שנות ה-60. אלה, בתורם, השתלבו בהרמוניות הקוליות המורכבות של חברי ההרכב, והפכו את Pet Sounds כאמור לסיפור הצלחה בינלאומי. בדירוג של רשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין "רולינג סטון", Pet Sounds הגיע למקום השני.
במשך שנים רבות, עוד משיא תהילתו ככוח היצירתי המניע של הביץ' בויז, נאבק ווילסון בהתמכרות לסמים ובדיכאון. אחרי צאת Pet Sounds החל לעבוד על אלבום שאפתני לא פחות שבהמשך זכה לשם Smile, אולם הבעיות האישיות של ווילסון החריפו והוא החליט לגנוז אותו. לקראת סוף שנות ה-60 החל להסתגר ולהתנתק מחבריו וסביבתו, ובראשית שנות ה-60 אף נטש את הלהקה שהקים, וזו המשיכה בלעדיו.
ב-1975 החל לטפל בווילסון הפסיכולוג יוג'ין לנדי, שנודע בשיטותיו השנויות במחלוקת. על אף שמצבו של ווילסון השתפר תחת השגחתו של לנדי, בשנות ה-80 המוקדמות חווה נפילה נוספת. בשלב הזה חזר לנדי לחייו, והחל ליטול יותר ויותר שליטה עליהם. במשך כמעט עשור לנדי הלעיט את ווילסון בתרופות פסיכיאטריות, בודד אותו מבני משפחתו, ואף השתלט על הקריירה היצירתית שלו. ב-1988 יצא אלבום הבכורה של ווילסון כאמן סולו, שעליו היה חתום לנדי כמפיק וככותב.
משפחתו של ווילסון ואשתו מלינדה, שאותה פגש ב-1986, ניהלו מאבק משפטי נגד לנדי שתפס שליטה כמעט מלאה על חייו. ב-1992 עבר הטיפול בווילסון לידי אפוטרופוס חיצוני, ולנדי יצא מחייו לבסוף. שנים לאחר מכן אובחן ווילסון כמי שסובל מהפרעה דו-קוטבית. ב-2014 יצא הסרט "אהבה וחסד" המתאר את הסאגה הארוכה של ווילסון ולנדי. השחקנים פול דאנו וג'ון קיוזאק גילמו את ווילסון בשלבים שונים של חייו, השחקן פול ג'יאמטי גילם את לנדי, ואליזבת בנקס גילמה את מלינדה לדבטר-ווילסון.
תרבות – אהבה וחסד - טריילר
לאחר אלבום הבכורה שלו מ-1988, הקליט ווילסון 11 אלבומים נוספים. האחרון שבהם, At My Piano, יצא ב-2021. ב-2004 שחרר ווילסון את האלבום Brian Wilson Presents: Smile, שבו הקליט מחדש את שירי אלבומו הגנוז מסוף שנות ה-60.
זוגתו לדבטר-ווילסון הלכה לעולמה ב-30 בינואר. לאחר מותה פרסם ווילסון ברשתות החברתיות: "ליבי נשבר. חמשת ילדינו ואני דומעים. אנחנו אבודים. מלינדה הייתה יותר מרעיה. היא הצילה אותי. היא נתנה לי את הביטחון הרגשי לו הייתי זקוק כדי לנהל קריירה".
