יצחק שאולי, שיצר וביים את סדרות הטלוויזיה המיתולוגית "קרובים קרובים", הלך לעולמו הלילה (בין שבת לראשון) והוא בן 91. ההלוויה תיערך מחר ב-15:30 בבית העלמין ירקון, שער החסד.
"איש מוכשר בצורה בלתי רגילה, מקצועי ויעיל - ובעיקר מלא הומור", מסר ל-ynet החבר והקולגה אפרים סידון, שכתב עבור "קרובים קרובים". "איש מצחיק, אוהב תרבות, שחתום על מרבית הצלחות הטלוויזיה החינוכית - ויחד עם זאת צנוע, כמעט נחבא אל הכלים. עבדנו יחד גם על מופעי הבידור עם רבקה מיכאלי וטוביה צפיר שהיו הצלחה היסטרית, ותרומתו להם הייתה אדירה".
לאורה ריבלין, ששיחקה בסדרה, סיפרה ל-ynet: "היקר באדם. במאי נפלא. עדינות בלתי אפשרית כמעט ואינסוף רגישות לאחר. איש מצחיק מאוד עם חוש הומור נדיר שמאפיין קומיקאים גדול, שיש באנשים שיש בהם סוג של עצב תהומי. אני זוכרת שעשיתי אודישן ל'קרובים קרובים' ולא הכרתי שם אף אחד, והוא נראה לי חמור סבר, והייתי בטוחה שזה לדרמה או טרגדיה וכל כך בכיתי באודישן. לא החלפנו הרבה מילים. שנינו לא דברנים ותמיד קצת נזהרתי בדיבור עימו, אני אפילו לא יודעת למה. אולי כי הייתה לי הרגשה שהוא רואה אותי כמו ברנטגן ולא מדבר את זה. אבל ייתכן שזה בדמיון שלי. עצוב, עצוב מאוד".
יהורם גאון שיתף את ynet: "אני מדבר איתך ולא מתבייש להגיד שאני בוכה. שאולי היה איש כל כך אהוב שקשה לתאר את הצער. לא ראיתי אותו המון זמן, ואני חש, מאז ששמעתי על מותו, כאילו דיברנו רק עכשיו בטלפון. כל הזמן אני חושב עליו. שאולי היה אהוב כל כך על כל כך הרבה אנשים שאיתם הוא עבד. הכרנו כשהגעתי ללהקת הנח"ל והוא היה כבר מהבוגרים שבחברי הלהקה. הוא שיחק במערכון על מישהו עם מבטא דרום-אמריקני, אסקודרו שמו, וזה הלך איתו לאורך שנים. ככה קראנו לו. ההיכרות הממשית, הנפלאה והמרגשת, הייתה ב'קרובים קרובים' שביים. במאי הוא מין מנהל, מין דיקטטור, אבל לשאולי הייתה מערכת יחסים מופלאה עם כל השחקנים. אפילו פעם אחת לא הורמה צעקה על ידו. הוא היה האיש הכי נעים בצוות. הוא גם היה המצחיק ביותר מבין כל האנשים. היו לו ביטויים משונים. כשהוא היה באולם כדורסל, והמאמן קרא לשחקנים כדי לדבר איתם על הנחיות חדשות, שאולי היה בטוח - גם כשישב בשורה האחרונה של האולם - שמדברים עליו. זה היה ההומור שלו. אני מניח שכל הדברים שהוא עשה ישמרו לו את הנצח לו הוא ראוי".
"שאולי היה איש מאוד אהוב, אהבתי אותו במיוחד", הוסיפה חברתם לקאסט תיקי דיין. "היה לו חוש הומור מדהים והייתה לנו גם שפה משותפת, מיוחדת רק לנו. הוא היה, ללא ספק, גם במאי נהדר. מה שמפתיע הוא שהוא בחר אותנו ללא אודישנים, כאילו אסף אותנו בפינצטה. הוא בחר אנשים מרכזיים בתרבות הישראלית והפך אותם למשפחה חמה. הכיף הגדול הוא שכל המדינה צפתה בנו. אנשים חושבים שצילמנו 250 פרקים לפחות, בגלל הצילומים החוזרים, אבל צילמנו פחות מ-40. עד היום אנשים מצטטים לי קטעים שלמים מהסדרה, שכבר שכחתי מזמן, ואני נהנית".
הבמאי איתן גרין, אחיינו של שאולי, ספד לו: "את יצחק, אחיה של אמא, אני מכיר מגיל אפס. הוא הוא היה בא לבקר אותנו הרבה באשקלון, ונהג להביא איתו תקליט של להקת הנח"ל שהיה חבר בה. הייתי שומע את התקליטים הלוך וחזור, ומאוד התגאיתי בו. הוא חי שנים בחו"ל, וכשחזר נכנס לטלוויזיה החינוכית - ושם התחיל לפרוח עד לשיא של 'קרובים קרובים', דרך פינות ב'זהו זה'. בהמשך הוא ביים טלנובלות והצגות ביידישפיל. הוא היה איש מקסים ודוד מקסים. אחותי עדנה גרין ישועה ואני נהנינו מאוד מחום הלב והנדיבות שלו, שעברה אחר כך לילדים של אחותי - אלון ומיקה, ולילדים שלי - מיכאל, נגה ואלה. הוא הרעיף עליהם ועלינו נדיבות וחום עצומים ואהבה אינסופית".
שאולי נחשב לאחד הבמאים הגדולים שידעה הטלוויזיה בישראל, וכאמור עמד מאחורי קומדיית המצבים המיתולוגית "קרובים קרובים", לצידה של המפיקה רישה טירמן. בנוסף, שאולי גם ביים את "זהו זה", "לא כולל שירות" ו"חצי המנשה", ובהמשך גם את הדור החדש של הטלוויזיה בתקופת הטלנובלות המצליחות "לגעת באושר", "לחיי האהבה", "משחק החיים", "מיכאלה" ועוד.
על עמלו בטלוויזיה הישראלית זכה שאולי בשלל פרסים, כך לדוגמא על "קרובים קרובים" זכה ב"כינור דוד", ובהמשך גם זכה בפרס מפעל חיים מטעם האקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה ומאוניברסיטת בר אילן. לשאולי גם קריירה ענפה בתיאטרון, שם ביים בין היתר את "חגיגת סיום הרוטציה" עם טוביה צפיר, "הזכייה הגדולה" בתיאטרון היידישפיל, "כוכבים נוצצים", "ספסל הזהב" ועוד.
