בכל פעם שנדמה שפיטבול נטפליקס מיצתה את כל הדרכים להתעללות בז'אנר ריאליטי השידוכים, מסתבר שהיא מצאה עוד טוויסט לנעול עליו את הלסת ולנער חזק חזק עד שכל הז'יטונים יפלו. הפעם זו הסדרה "הגיל המושך" (Age of Attraction), וגם במקרה שלה אם תקלפו קצת את הפינות של הניסוי שמאתגר את הנורמות החברתיות יציץ אליכם המכר הוותיק – אנשים ונשים פוטוגנים ששורצים בלוקיישן יפהפה, רצוי חמים וכזה שלא דורש הרבה ביגוד, עם זרימה מהוגנת של אלכוהול ופנטזיה על אהבת אמת איתה יצאו בצד השני.
Age of Attraction - הצצה
(באדיבות נטפליקס)
אז מה התירוץ הפעם? השאלה אם גיל הוא פונקציה כשזה מגיע לרגשות. האם פער גילים גדול, למשל שניים או שלושה עשורים, הוא משהו שאמור למנוע מאנשים להיות אחד עם השני גם אם הם חשים עצמם נשמות תאומות? הפרוצידורה: 40 נשים וגברים על סקאלה רחבה של גילים, מ-22 (האונה המצחית עוד לא התעצבה סופית) ועד 60 (עשיתם כבר סקר שוק לפנסיה?), מתחילים לצאת זה עם זה עד שהם פוגשים את האדם שאיתו הם רוצים להמשיך.
מותר להם לדבר על הכול, אפילו על המשכורות שלהם, חוץ מדבר אחד: בני כמה הם. אם הקליק נוצר הם צועדים יחד אל חדר ההבטחות, שם הם מחליפים טבעות בטקס רב רושם ורק אז מגלים אחד לשני את הגיל שלהם, מה שמסתמן כשלב בעל המשמעות הכי הקריטית להמשך הקשר. אם למרות הגילויים המזעזעים הם מחליטים להמשיך יחד, הם עוברים לגור אחד עם השני בעולם האמיתי, ואז הם צריכים לצלוח את המכשול הערמומי מכולם – דעתם של החברים ובני המשפחה על החוצפה המסוכנת שלהם להתאהב למרות שנולדו בעידנים שונים.
בואו נודה באמת, ריאליטי שידוכים, בעיקר אמריקאי אבל לא משנה מאיזו עדה, הוא בעיקרון ממבו ג'מבו של גיבובי קלישאות על זוגיות, רשימות מכולת של תכונות ופלירטוטים מביכים עד אין קץ (למיטיבי הלכת גם קולות מחדר המיטות של הזוגות). במובן מסוים נטפליקס אפילו מצליחה להוכיח את מה שהיה להוכיח: דייטים ראשונים הם קרינג'ים לצפייה מהצד (ולפעמים גם מבפנים), לא משנה באיזה גיל הנסיינים או מה הפער ביניהם. מהבחינה הזאת "הגיל המושך" היא משעממת, טראשית וקיטשית כמו כל ריאליטי שידוכים אחר, והיא תלויית מלוהקים הרבה יותר מהפילוסופיה שמאחורי הפורמט.
כן, יש פוטנציאל טלנובלי בלתי ניתן להכחשה בצפייה באנשים בוגרים דומעים כשהמילייה החברתי שלהם מודיע להם שאין מצב שהם עומדים לנהל מערכת יחסים שפויה עם מישהו שקטן מהבת הבכורה שלהם, או, רחמנא ליצלן, אוהבת את טיילור סוויפט. יש סקרנות מול השאלה איך יגמר קונפליקט בין בחורה שמאמינה שתשמור את הבתולים שלה עד לחתונה ובחור מבוגר ממנה שלא מאמין שזה קורה לו. אבל מעבר לזה זה ריאליטי שידוכים לכל דבר: חלק מהזוגות מעניינים ואפילו רוכשים חיבה מהצופה, אחרים גורמים לך להתעניין בצבע מתייבש על הקיר.
לזכותה של "הגיל המושך" יאמר שהיא לא מסתפקת רק במפגן קריפי של גברים מזדקנים וצעירות עם דדי אישיוז (צעירה נאת מראה וחטובת גוף אחת טענה שגברים מבוגרים מתעלמים ממנה רק בכלל הגיל שלה, פה חשדתי). יש שם גם את המקרים ההפוכים. המנחים הם ניק ויאל (יוצא "הרווק" הנצחי ופודקאסטר בן 45) ואשתו נטלי ג'וי (דוגמנית בת 27), שהכירו באינסטגרם כשהיא הייתה בת 19. מכוח היחסים ביניהם הם אוטוריטה לפערי גילים בזוגיות והם ישבעו מידי פעם למצלמה שגיל הוא רק מספר. זה לא אומר, כמובן, שמישהו הולך לבדוק פה לעומק נושאים כמו טאבויים חברתיים או מתי פער גילים הופך לבלתי ניתן לגישור. בואו לא נגזים.
הפורמט הזה הוא עוד חוליה בשרשרת היומרות של נטפליקס להציף שוב ושוב את השאלה "מהי אהבת אמת", ולקלף בכל פעם קטגוריה שטחית אחרת ולנטרל דעות קדומות שיפוטיות כדי להבין מה באמת מחבר בין אנשים. הפעם הגיל הוא על הגיליוטינה, מהלך שמתאפשר משום שאמצעים כמו הזרקות, בוטוקסים וניתוחים למיניהם מאפשרים לנטרל במידה מספקת את הבדלי המראה בין צעירים למבוגרים (שני המחנות מזריקים אז כולם נראים אותו הדבר). בפועל "הגיל המושך" בוחרת להתעלם מהעובדה שגיל הוא לא רק קמטים ורגישות לדציבלים אלא גם ניסיון חיים, כוח כלכלי ובשלות רגשית. זה מייצר רגעים מכמירי לב שברור שמאחוריהם מסתתרים חסכים נפשיים ותאונות דרכים רגשיות שמקורם בדינמיקה רעילה אבל, מה לעשות, גם רגעים משעשעים למחצה כשכולם מנסים לפענח בני כמה האנשים שמולם, בעיקר באמצעות רפרנסים תרבותיים, מבלי לנקוב בשם (במספר) המפורש.
אלה ימים לא קלים. בימים קשים נדרשים אמצעים קשוחים. "הגיל המושך" היא מגש הג'אנק פוד המטוגן, נעדר כל ערך תזונתי, שהנשמה שלכם כמהה אליו בזמן שהמציאות מטלטלת ודורשת דריכות ועוררות יתר. אם זה אומר לצפות באנשים שההכרזה הכי דרמטית שלהם היא שהם לא יוצאים עם מישהי שלוהטת פחות מאמא שלהם, או כמו שניסחה את זה אחת המתמודדות (נחשו בת כמה): אני חושבת שזה סוג של, לפעמים, בערך, קול.
