באירוע השקת הספר שמורכב ממילים אחרונות של חללי מלחמת חרבות ברזל, קראה אמילי דמארי: "אני כאן בזכותם, בזכות האומץ, ההקרבה, והנחישות. וכשאני ממשיכה בחיי, אני נושאת איתי כל יום את המחויבות לחיות חיים בעלי משמעות, עבורי ועבורם".
אמילי דמארי באירוע השקת הספר "אם אתם קוראים את המילים האלה"
(צילום: לנס הפקות)
"אני רוצה במעמד הזה, קודם כל להוסיף שהיום עם ישראל מרכין את הראש לזכרם של סרן נועם רביד, בן 23, וסמ"ר יהלי שרור, בן 20 מיחידת יהל"ם, שנפלו היום בקרב בעקבות פיצוץ פיר מנהרה ממולכד ברפיח שברצועת עזה", אמרה בתחילת דבריה אמש (ראשון), בזמן השקת הספר "אם אתם קוראים את המילים האלה - המכתבים האחרונים של נופלי חרבות ברזל".
"קראתי בספר את הדברים שרשם בפתקים שלו אביעד ניימן ז"ל. אביעד יצא מעזה בשלום ונפל בקרב בלבנון: 'לקחת את החיים באיזי. הכול בקטנה והכול עובר אבל הכול כל כך משמעותי. לשים לב לפרטים הקטנים שרוב האנשים מפספסים. לחבר שמסתכל ומחפש עזרה ולא נעים לו לבקש או לשכן שכותב בווטסאפ הודעה לא ברורה ובעצם הוא צריך עזרה ותמיכה'.
"הדברים שכתב אביעד מחברים אותי מאוד לקשר שלי עם גלי וזיו ברמן שעדיין חטופים בעזה. זכיתי להיות שכנה של חברים טובים שלי, ובנינו יחד קשר של תמיכה דאגה ועזרה. כשלא נעים לבקש - מתייצבים. לצערי, השכנות הזאת הביאה אותנו לגורל משותף כאשר בבוקר השבת השחורה גלי התייצב כשביקשתי. כך חטפו את שנינו לעזה, וגם את זיו ברמן יחד איתנו.
"בימים שהייתי בשבי, כשהקולות 'תחזירו אותם הביתה' הדהדו בכל פינה, ידעתי שמדינה שלמה לא תפקיר את ילדיה. ידעתי שיש לוחמים ולוחמות שמסכנים את חייהם כדי להחזיר אותנו הביתה. אך רק כשחזרתי, הבנתי את המחיר הנורא ששילמו רבים מדי. היום, כשאני מביטה בעיניכם, אני רואה את הכאב העצום של האובדן. כולנו, אני ובעיקר אתם, שאיבדתם את היקרים לכם מכל, נושאים את המחיר הכבד ביותר של המלחמה הזו. אין מילים שיוכלו לנחם, אך יש מילים שיכולות להנציח.
"הספר הזה הוא יותר מאוסף מכתבים. הוא עדות חיה לאהבה העזה והבלתי מובנת מאליה שלהם למדינה, למשפחה, לחיים עצמם. הוא נותן לנו לשמוע את קולם, להרגיש את חלומותיהם, לגעת בנשמתם עם המידות הגבוהות. כל מכתב שומר על זיכרון שאסור שיישכח. נזכור אותם לא רק באבל, אלא גם במעשינו, בשמחותינו, בהמשך יצירת החיים. זוהי המורשת האמיתית שלהם – שנמשיך קדימה, נבנה עולם טוב יותר, ונישא את זכרם בגאווה ובאהבה".
עוד הוסיפה: "ארצה לסיים בסיפור קטן של הרבי מילובביץ' שאמר פעם - אל תשאירו כסאות ריקים לאנשים, תמלאו את הכיסאות בעוד אנשים. זה הניצחון שלנו כאשר מנסים להשמיד אותנו. תודה על הזכות לקרוא את הספר החשוב הזה, ותודה על אותם גיבורים וגיבורות שגידלתם. ובתקווה שזיו וגלי ברמן ושאר 57 החטופים ישובו במהרה, החיים לשיקום והמתים לקבורה".
"אם אתם קוראים את המילים האלה", מאגד מכתבי פרידה שכתבו חיילים וחיילות שנפלו מאז 7 באוקטובר. את הספר ערכו שלמה קווס ורחלי פלנט-רוזן, והוא כולל קטעים של חללים מכל קצוות הארץ ומכל שכבות האוכלוסייה - כששגיאות הכתיב, צורת הפיסוק, הריווח וכן השפה שבה הם כתובים נאמנים למקור. הקטעים מוצגים בספר לצד הסיפור שלהם, הערות על מילותיהם וכן טקסטים של אנשי תרבות ורוח כדוגמת הנשיא חיים הרצוג, אשכול נבו, צרויה שלו, איריס חיים או אביתר בנאי שנכתבו בעקבות הקטעים.
