אמנים, יוצרים ואנשי תעשיית המוזיקה נפרדים היום (חמישי) מאסתר שמיר, מהיוצרות המשפיעות ופורצות הדרך במוזיקה הישראלית, שהלכה לעולמה בגיל 71. שמיר הייתה מחלוצות הרוק הנשי בארץ ובין היתר גם כתבה והלחינה לאורך השנים לאמנים הגדולים בישראל.
"אסתר הייתה בן אדם מיוחד. קשה לסכם בן אדם כמוה בשיחת טלפון קצרה", סיפר אפרים שמיר, בעלה הראשון, בשיחה עם ynet. "היא עשתה את זה הכי טוב בעצמה כשכתבה את 'עברתי רק כדי לראות'. היא הייתה סוג של מבקרת בעולם הזה, וזהו. הטיול הסתיים למרבה הצער. אסתר הייתה אמן רב-תחומי. גם זמרת, גם ציירת, גם משוררת, מלחינה ופרפורמית ופעילה חברתית. היא ניצלה את זמנה יפה. היינו בקשר מאוד טוב מאז שהתגרשנו, נשארנו חברים מאוד טובים. נפגשנו בפעם האחרונה לפני שלושה שבועות. ניגנו ובכינו ונפרדנו. התכוונתי לבקר אותה גם בסופ"ש הזה, אבל לדאבוני זה כבר לא יקרה. גם כשאתה יודע שבן אדם עומד למות זה עצוב מאוד. אני בהלם, אין מילה אחרת. מצד שני היא הייתה בן אדם מאוד רוחני ואני מאמין שהמקום שהיא בדרך אליו הרבה יותר טוב מאשר כאן".
"כולם נעלמים. נורא עצוב לי. מותה של אסתר האהובה היה צפוי, ובכל זאת הוא מכאיב נורא", ספדה לה גלי עטרי בשיחה עם ynet. "ביקרתי אותה לפני שבוע בביתה, וישבתי איתה ועם עופר בן זוגה המקסים שעה וחצי. דיברנו בעיקר, וגם שרנו. היא ביקשה ממני שאשיר בהלוויה שלה את 'חזקה מהרוח'. אסתר תמיד הייתה בשבילי בחורה שקטה ועדינה. היה בה משהו מרשים, רוחני, מעבר לצד המקצועי, ולכתיבה הנפלאה שלה. הלחנתי כמה שירים שלה. היא כתבה והלחינה לי את 'אמצע ספטמבר'. ואת המילים של 'חזקה מהרוח'.
"היינו בקשר במשך שנים. תוך כדי השיחה איתה גיליתי שהאלבומים שלי נקראו על שמות השירים שכתבה לי, כמו 'אמצע ספטמבר' ו'צעד אחד לפני הנהר'. זכיתי לעבוד עם בן אדם מקסים, מוכשר, רווי בחוכמת חיים נדירה. כשאנשים כמוה הולכים לעולמה אני תמיד חושבת כמה עוד שירים יפים אנחנו מפסידים, אבל יש לי עוד לי עוד טקסטים שלה ואני מאמינה שאשתמש בהם".
גם ירדנה ארזי נפרדה מהזמרת האגדית: "'מה יגדל בארץ שלי מה יפרח לך, דם המכבים או פרחי לילך', המילים של אסתר שמיר תמיד היו חדות ונוקבות. היא ידעה לזקק מתוכה אמת פנימית עמוקה והתבוננות משלה במציאות הישראלית וגם באמנים שעבורם היא כתבה. בשירים שזכיתי לקבל ממנה הרגשתי שהיא מצליחה ללכוד גם משהו ממני בתוך תהליך הכתיבה.
"המפגש הראשון בינינו היה בימי להקת הנח״ל. היא שירתה מחזור אחד אחריי ובמלחמת יום כיפור, כמשוחררים טריים מהלהקה, הצטרפנו לאוטובוס של להקת הנח"ל ונסענו ברחבי מדבר סיני והגולן להופיע בפני חיילים בימים הראשונים והקשים מאוד של המלחמה. נחשפנו למראות לא פשוטים ומטלטלים ולדעתי ההשפעה הזו באה לידי ביטוי בהרבה מהשירים של אסתר.
"כזמרת ויוצרת היא הייתה פורצת דרך ומשמעותית מאוד לכל כך הרבה נשים ברוק הישראלי. מגיע לה הרבה קרדיט בעניין הזה. היה באסתר שאר רוח וקסם מיוחד. היא אולי עברה רק כדי לראות אבל השאירה לנו אחריה כל כך הרבה יצירות שהן חלק בלתי נפרד מפסקול חיינו".
המוזיקאי יהל דורון, שעימו שיתפה פעולה בעת האחרונה, ספד לה ברשתות החברתיות: "קשה לי להסביר עד כמה היא נכנסה לי ללב. היה בה משהו ילדי, וטהור ובו בזמן קליל וחופשי. שהרגשתי לפעמים שהיא הרבה יותר צעירה ממני. מעבר לשירים הגדולים שהיא כתבה ושרה היא תמיד יצרה. אפילו בישיבות הייתה שולפת מחברת ומשרבטת עולמות יפים על נייר לבן. יוצרת יש מאין... מקווה שעכשיו את בצד השני של הפחד, ושנעים וטוב שם. נוחי בשלום".
"אהובה נדירה שלי, איזה בוקר עצוב", כתבת ברשתות החברתיות דורון מדלי. "לימדת אותי בפשטות לבדוק אם ברגע הזה ממש אני מרגיש טוב, אז הכול טוב. אז ברגע הזה אני מאוד עצוב. היית חזקה מהרוח. עברת רק כדי לראות. ידעת את המקום הכי נמוך בתל אביב וידעת לעופף עם גחליליות. היית רוקנרול ומרד ומחאה. היית כוח טבע שכולו ריפוי וחמלה. עד קצה המסלול. תודה עלייך".
הראל סקעת ספד לה גם הוא ברשתות: "אסתר שמיר כתבה 'אני יודע שבסוף ימוג הצער, אולי מחר אולי בעוד שנה..' בטקסט של 'הרוח תשנה את כיוונה' שיצא באלבום הראשון שלי... כמה רלוונטי עד היום וכמה השיר הזה ממלא את הלב שלי ושל הקהל עד היום. יהיה זכרך ברוך אסתר יקרה ומוכשרת. תודה על המילים".
יואב גינאי, יו"ר דירקטוריון אקו"ם ספד לה: "היא הייתה יוצרת מרתקת, מגוונת ופורצת דרך, מחלוצות הרוק הישראלי... היא הותירה נכסים יקרי ערך שהותירו חותם בל יימחה על התרבות הישראלית. תרומתה למוזיקה הישראלית ולאמנים רבים מספור שעימם עבדה לא תסולא בפז".
"אסתר לא הייתה רק זמרת ופזמונאית נפלאה; היא הייתה חלוצה אמיתית שסללה במו ידיה, בקולה הייחודי ובגיטרות שלה, את הדרך לרוק הנשי בישראל", ספדו לה באיגוד אמני ישראל. "באלבומי מופת כמו 'במקום הכי נמוך בתל אביב' ו'קלף חזק', היא הביאה אל הבמה והרדיו קול נשי חדש, עוצמתי, כזה שלא פחד לגעת במקומות הכי עמוקים וחשופים, ושינה לתמיד את פני המוזיקה המקומית.
"מילותיה ולחניה, בין אם בביצועה ('עברתי רק כדי לראות', 'במקום הכי נמוך בתל אביב') ובין אם ביצירותיה המוערכות עבור אמנים אחרים ('ברית לא מותרת' לשלמה ארצי, 'צעד אחד לפני הנהר' לגלי עטרי ועוד), יישארו חקוקים לנצח בפנתיאון התרבות הישראלית וימשיכו להשפיע על דורות של יוצרים ויוצרות. בשנים האחרונות, גם מתוך ההתמודדות האישית שלה, השכילה להביא מזור ומרפא לרבים כל כך דרך הקול והרוח. אנו שולחים את תנחומינו העמוקים ביותר למשפחתה, לכל אוהביה ולכל חבריה האמנים. 'עברתי רק כדי לראות...' – ועזבת כאן חותם עמוק, נצחי ומפואר".
שמיר נחשבת לאחת מהיוצרות העמוקות, האמיצות ופורצות הדרך במוזיקה הישראלית. לאורך השנים היא פעלה ככותבת, מלחינה וזמרת הידועה בזכות שירי אהבה, כמו גם שירי מלחמה ומחאה. ב-1982 הוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה, "במקום הכי נמוך בתל אביב" - שנחשב לאבן דרך ברוק הנשי הישראלי והציב אותה כאחת היוצרות הבולטות של התקופה. לאורך השנים כתבה והלחינה גם לאמנים אחרים, בהם גלי עטרי, ריטה, יהודה פוליקר, הראל סקעת ושלמה ארצי.
