נדמה שבחודשים האחרונים פשוט אי-אפשר לברוח מהגל החדש של הקיי-פופ (פופ קוריאני) ששוב שוטף את העולם - השיר Golden מתוך להיט הנטפליקס "ציידות השדים של הקיי-פופ" (KPop Demon Hunters) התברג בפסגות המצעדים במדינות מסביב לגלובוס ושבר שיאים; הלהקה המצליחה בלאקפינק יצאה לסיבוב הופעות בארצות הברית ואירופה ובמקביל גם להקת BTS הפופולרית צפויה להתאחד אחרי הפסקה בת כמה שנים. כמו כל טרנד בינלאומי - גם את להקות הפופ מנסים לגייר, כשבשבוע שעבר להקת בנות חדשה בשם I Butterfly (איי באטרפליי) הוכרזה בישראל.
איי באטרפליי, מבית היוצר של רוברטו בן שושן, כוללת את מיקה ולטמן, ליאן בירן, נויה שרם ואמיליה בן עטר. חלקן התמודדו בעבר בתוכניות ריאליטי מוזיקליות שונות, אבל כולן אנונימיות למדי עבור הישראלים. סינגל הבכורה שלהן יצא השבוע, והשקת הלהקה תלווה בסדרת ריאליטי ב-HOT על אודותיהן שצולמה לפני שנה. בטריילר ניכר שהסדרה תעקוב אחרי העבודה של הצעירות בדרך לאלבום הבכורה, שכללה אימוני ריקוד, הקלטות, וגם ריבים ואיומים בנוסח "מי שלא רוצה את זה - לא תהיה פה".
"איי באטרפליי" - טריילר
(באדיבות HOT)
לפי מסורת תעשיית הקיי-פופ, החניכות מתאמנות בשירה ובריקוד במשך שנים עד שהן יוצאות לאור - הופכות לאיידולס ומתברגות כחלק מהרכב. בגרסה הישראלית מדובר בחצי שנה בלבד, ובניגוד לקוריאה, שם המודל הסטנדרטי הוא של הצלחה בקבוצה ולא כאמניות סולו, נראה שלזמרות הישראליות קשה לקבל את העובדה שהן חלק מקבוצה. אבל עוד לפני שידור פרק הבכורה, זה כבר ברור שההשראה לפרויקט המקומי היא ללא ספק ההצלחה המטאורית של להקת הבנות הבינלאומית קטסאיי (Katseye - הוגים כמו cats eye), כשמאז שהתחילו הקידומים של הלהקה הישראלית החדשה, החבורה מציפה את הטיקטוק בסרטונים שבהם הארבע מבצעות את הכוריאוגרפיה של קטסאיי ללהיטי הלהקה שיצאו בשנה החולפת.
ממוצר שחוק - לתופעה בינלאומית
קטסאיי נולדה משיתוף פעולה עסקי של הלייבל הקוריאני הייב (שיצר את BTS) והלייבל האמריקאי גפן, שבו חתומים אמנים כמו אוליביה רודריגו וגאנז אנד רוזס. הכול התחיל בשנת 2023, אז ערך הלייבל אודישנים ברחבי העולם. אל אותם המבחנים הוזמנו נערות שמצטיינות בשירה ובריקוד, ואלה לקחו חלק במחנה אימונים שנמשך חודשים ארוכים כדי להכין אותן להיות כוכבות פופ.
המודל נלקח כאמור מקוריאה, שם צעירים מוכשרים עוברים בגיל היסודי לפנימיות מיוחדות שבהן יש שיעורי ריקוד, שירה, הופעה ויחסי ציבור. אותן הפנימיות עלו לכותרות גם בגלל העובדה שמדובר בתהליך סיזיפי ומפרך שלא תמיד תואם את גילם הצעיר של החניכים, אך המוניטין המפוקפק לא מנע מבעלי הכוח לייבא את הפורמט לארצות הברית.
אחרי מחנה האימונים המועמדות אספו קולות מרחבי העולם, והודחו בהצבעות שנערכו ברשת, עד שלבסוף נבחרו שש הבנות שמרכיבות את הלהקה: לארה, סופיה, מאנון, דניאלה, מייגן ויונצ'יי. כל אחת מהן מגיעה ממדינה אחרת בעולם, אבל כולן אומנו לשיר ולרקוד, וגם עברו תהליך מיתוג ולמדו איך ליצור תכנים ברשתות החברתיות ולהתחבר לקהל מכל העולם. התהליך תועד כמובן בסדרה שעלתה בנטפליקס בשם Pop Star Academy KATSEYE Documentary, והיא הציגה את התהליך המפרך שבו השש הפכו מנערות רגילות לכוכבות-על.
על פניו, קטסאיי היו אמורות להיות פאסה בארצות הברית ובאירופה - מוצר פופ מהונדס, שבו נשים צעירות שרות ורוקדות מבלי שיש להן השפעה, או אמירה אמנותית אמיתית, והן מתפקדות כקולב להחלטות של מנהלי חברות תקליטים. התהליך הרגיש זר ויוצא-דופן בעידן שבו הכוכבים הגדולים ביותר בעולם הם סינגר-סונגרייטרים שחתומים על כל בחירה, כדוגמת טיילור סוויפט או הארי סטיילס.
בהתאמה ההתחלה של קטסאיי לא הייתה מזהירה, בלשון המעטה. האי-פי הראשון שלהן יצא באוגוסט בשנה שעברה וכלל חמישה שירים. במהלך הקידום שלו הן הופיעו בקניונים ובאירועים קטנים של מעריצי קיי-פופ באסיה. הסינגל Touch אומנם הצליח קצת יותר מהאחרים, ובראיונות שהן קיימו החבורה התעקשה שהן לא בובות של חברת התקליטים ושהשירים נכתבו בהשראת חוויות החיים שלהן והסאונד שמעניין אותן, אבל זה לקח זמן עד שהן צברו סביבן תשומת לב אמיתית.
הכול השתנה כשקטסאיי הוציאה את השיר Gnarly מוקדם יותר השנה - שיר אגרסיבי ומהיר שמכיל קללות ולא תמיד נעים להאזנה, והוא שואב השראה מז'אנר ההייפר-פופ וצלילים תעשייתיים ולא כאלה שבהכרח מזוהים עם עולמות הפופ. הצליל שלו רחוק שנות אור מהמתיקות שהלהקה הציגה בשירי הבכורה, והוא מזכיר יותר את הפופ הגס והממכר של צ'רלי xcx או אדיסון ריי. דווקא השיר הלא צפוי הזה הפך ללהיט הענק של הלהקה, והוא הכניס אותה למצעד הבילבורד ולרשימת שירי הקיץ של פלטפורמות הזרמות המוזיקה וקטסאיי הפכה ללהקה שמקיימת את ההבטחה.
בהתאמה, הראיונות בתקשורת הבינלאומית התרבו, החבורה הופיעה בטקס פרסי VMA ובלולה פלוזה, הכריזה על סיבוב הופעות בצפון אמריקה - מכרה אליו את כל הכרטיסים - ואפילו הוכנסו לליינאפ היוקרתי של פסטיבל קואצ׳לה הנחשב בשנה הבאה. האקורד הנוכחי בשיר הניצחון שלהן, שלא מפסיק להתנגן, הוא הפרסומת של הלהקה ל-GAP שבה חברותיה רוקדת לצלילי השיר Milkshake של קליס. הפרסומת הפכה ויראלית יותר מכל וירוס קורונה, וצברה 400 מיליון צפיות בשלושה ימים, וחברות הלהקה הוכתרה כבנות היפות והנכונות של הרגע. זה לא היה קל, אבל הניסוי של חברות התקליטים הוכתר כהצלחה.
חייב למות עליהן
במאה הקודמת היו לא מעט הרכבים נשיים ישראליים שהצליחו להתבלט בישראל וגם להשאיר חותם תרבותי, אך לכולם היה סיום עגום יחסית. שוקולד מנטה מסטיק, המצליחה מביניהן, הוקמה ב-1972 על ידי האמרגן אברהם פשנל עבור פסטיבל שירי הילדים והתפרקה שש שנים אחר כך. בדרך הוציאה הלהקה שבה היו ירדנה ארזי, רותי הוצלמן ולאה לופטין (שהחליפה את תמי עזריה) להיטים כמו ״אמור שלום״, ״חג לי״ ו״מי המנטה? מי המסטיק? מי השוקולד?״ ואפילו ייצגה את ישראל באירוויזיון.
בניגוד לסיפורים רבים על עוינות וסכסוכים בתוך להקות, חברות שוקולד מנטה מסטיק נשארו בקשר טוב ומעלות מופעי איחוד מדי פעם. עשור אחר כך ניסו בחברת הליקון לייצר להקת בנות נוספת, ובנו את שליישית מנגו - מיכל צפיר, מירי נבו ויסמין גמליאל. למרות שהלהקה הצליחה עם ״גרה בשינקין״, ב-1991 גמליאל עזבה את ההרכב והלהקה התפרקה. ב-1994 להקת ללדין כבשה את המדינה עם הלהיט ״יעקב״, אבל מתחים פנימיים בתוך הלהקה (שכללה את לימור עזרא, לימור עופר ודינה אברג׳יל) הובילו לפירוקה אחרי אלבום אחד מצליח.
בתחילת שנות ה-2000 שוב נעשה ניסיון מצד המפיק אייל בוחבוט להקים להקת בנות בשם חמסה. ב-2003 יצא אלבום הבכורה שלהן ובו הלהיט ״חייב למות עליי״, אבל שנה לאחר מכן הלהקה התפרקה בגלל סכסוכים כספיים. גם הניסיון לאחד את הלהקה ב-2020 לא הצליח במיוחד.
רוברטו, שעומד מאחורי איי באטרפליי, ניסה בעצמו ב-2017 לייצר להקת בנות ישראלית עם שלישיית טריגר - קארין כהן, קורלי לרוסה וירדן ישי - שהוציאה שיר אחד בשם ״יש לי״ ומאז נעלמה לגמרי. כשבעשור הקודם הקיי-פופ התחיל לתפוס תאוצה ולהתפשט מקוריאה הדרומית לכל העולם, ובפרט לארצות הברית, ישראל נשארה מאחור. ההצלחה המטאורית של להקת בלאקפינק, שהפכה לסנסציה עולמית, לא זכתה לאותו ביטוי גם בישראל. כשאלה לי להב ביצעה את הלהיט שלהן Kill This Love ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" - השופטים לא ידעו איך לאכול את המוזיקה שמשלבת קוריאנית ואנגלית עם כוריאוגרפיה מורכבת.
ההיסטוריה מראה שהסיכויים לא עומדים לטובת איי באטרפליי. להקות בנות תמיד התקשו להצליח כאן ולהישאר לאורך זמן, והמלחמה הסיטה את טעם הקהל הישראלי מפופ בינלאומי למוזיקה אמונית ומקומית. Gnarly של קטסאיי אומנם הצליח מאוד מעבר לים, אבל בישראל הוא חמק מתחת לרדאר, ועל אף שהרביעייה הישראלית החדשה מצוידת בכותבים כמו רון ביטון, לא ברור מה הקו המוזיקלי שהן יקחו וכיצד הוא יתקבל.
קטסאיי היא קבוצה מגובשת שנעה כאגרוף אחד מאוחד. כל אחת מהן לא מפקפקת לרגע בהיותה חלק משישייה, ונכון לשלב הפריצה שבו הן נמצאות, הן לא מבטאות רצונות לקריירת סולו. בהתאם, גם בכוריאוגרפיות שלהן הן תמיד מסודרות בצורה שווה, גם כשכל אחת מקבלת זמן במרכז. גם בשירים הן מחליפות סולואים במהירות וזוכות לזמן מסך שווה באופן יחסי. התוצאה היא פשוט תענוג ויזואלי לעיניים, והסנכרון המושלם שלהן בהקלטות ובהופעות החיות הוא חלק מרכזי מההצלחה.
אם איי באטרפליי רוצות ללכת בדרכן זהו לקח שהן צריכות לזכור. ובכלל, קשה לדמיין כיצד להקה ישראלית תוכל להתחרות במשמעת האימונים המוטרפת של אמניות הלייבלים הגדולים של הקיי-פופ, או בכמות הכסף האדירה שמושקעת בלהקות האלה. אבל אם לצד השירים הקליטים והריקודים של קטסאיי נזכה לפרשנות מקומית ומרעננת, אולי הקללה תישבר וגם ישראל תצליח לרכוב על הטרנד.
