בוקר טוב, קונסילרים בני-נצח שכמוכם. אחרי פרק ארוך שהורכב בעיקר מסחיטת הלימון הרגשני של ששת הדיירים האחרונים, דקלומים מנומנמים על חברות ושינוי (להוציא את סתיו, תודה לאלה על חסדים קטנים) ומלל אינסופי של האח הגדול, החיינו וקיימנו והגענו להדחה האחרונה בהחלט לפני שנוריד את השאלטר על העונה הזאת. ומי שלא זכה להגיע אל הארץ המובטחת אלא רק להביט בה מהצד השני של הגבול הוא אברהם, אחד האנשים שבאורח פלא באמת עבר סוג של תהליך במהלך העונה, אבל לא בדיוק התהליך ששיפר את הדימוי שלו והשביח את ההרכבה.
הדחה האח הגדול 06.09
(רשת 13)
אברהם הגיע לבית על תקן דון קישוט, האדם שרואה כל טחנת רוח כפוטנציאל מאיים ולא יהסס לדקור בחזרה. חמוש בשילוב העצוב ביותר - שיגעון גדלות ותחושת נחיתות, שתיהן לא מבוססות, הוא התכוון לירות לכל הכיוונים כדי להוכיח שהוא אכן מי שאיש מעולם לא פקפק שהוא, ומוכן לסלול את דרכו קדימה כאנדרדוג. מלבד הנקודות העיוורות שלו היו לו את כל האמצעים - הוא מהיר מחשבה, יש לו חוש הומור ומספיק כריזמה כדי לקחת אותו קדימה. אבל דבר מוזר קרה לאברהם בדרך לגמר האח הגדול. שלא בטובתו הוא טעם ממנעמי הקונפורמיזם, וזאת לא הייתה עונה של קונפורמיזם, הו לא.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
בתחילת ההתאהבות שלו בספיר הוא עוד ניסה להיאבק את המאבק הרגיל שלו, אבל מהר מאוד הוא נדרש לעבור צד ולהפוך מאאוטסיידר למקובל. זה אפילו קצת סמלי שאברהם נאלץ לבצע את בחירתה של סופי בין סתיו לספיר, כל אחת נציגה מובהקת של מחנה אחר בבית, ורק אחת מהן הייתה לוקחת אותו עד לגמר. בנוסף, היציאה של ספיר מהבית לא עשתה לו טוב. אברהם כבר היה עמוק במחנה ה"מקובלים", טריטוריה שהיא לחלוטין לא אזור הנוחות שלו, הוא לא היה עירני שם, לא הבין איפה עוברים הגבולות וכתוצאה מזה לא הבין מתי הוא מגזים. בסופו של דבר הוא שילם את מחיר ההטרלה שלו מול סתיו, מבלי שספיר תהיה שם למתן אותו. הוא לא הבין שההטרלות שלו כבר לא הירואיות מהרגע שהוא הצטרף לשולחן רב החובל. הוא היה זחוח, אכזר, אדיש ונתן תחושה שהוא נהנה לראות את סתיו קורסת, מה ששיחק כמובן לנרטיב שלה והרס את שלו בזמן קצר יותר מזה שהילדים שלכם בילו ביום הראשון שלהם בגן.
האם אברהם היה מגיע רחוק יותר אלמלא הרומן שלו עם ספיר? אני נוטה להאמין שכן. הרומן הזה אולי עידן אותו אבל גם הרדים אותו, ניטרל את האדג' שלו, כמו בסיפור היפה של אתגר קרת על הבחורה שהוציאה מהחברים שלה את העצמות והפכה אותם לפוף. יכול להיות שאברהם היה מתרכך קצת יותר לאט אם הוא היה נאלץ להתמודד עם הבית בלי המגן שסיפקה לו ספיר. יכול להיות שהוא היה חובר לסתיו לזמן יותר ארוך. אבל "האח הגדול" אוהב רומנים, הוא מקדש אותם כתוכן על, ואם להיות כנה, נראה לי שאברהם באמת התאהב בניגוד לציפיות שלו ולא כחלק מאסטרטגיה, אז נכון, הייתי מעדיפה לראות ציוות של סתיו ואברהם יותר מספיר ואברהם, אבל לפחות אפשר להתנחם בעובדה שקיבלנו משהו אמיתי ולא צפוי.
בלכתו ציווה אברהם את הגמר לליאל, דייר הכניסה השנייה המסורתי שמגיע למעמד, והאמת היא שאני מעדיפה אותו שם על אברהם. אברהם יכול לצאת החוצה, לאכול ארוחת חג עם הבסטי החדש שלו, שניר, לשמוע את שי מצווחת במנה העיקרית, לנסות להגיד לאבא של ספיר שישתה כוס מים ולחכות שכולם יצחקו, אבל אף אחד לא יצחק. ליאל ישב בגמר כי בחודש וחצי שהוא היה בבית הוא הביא יותר עניין וג'וס מרוב הדיירים, שלפחות שלושה מהם דווקא כן הגיעו לגמר. וכן, מעתוק ויענקי ושניר, אני מסתכלת עליכם למרות שאלוהים יודע שאני לא ממש רוצה.
לא במקרה הפרק האחרון חזר למשימת התיכון. האח הגדול הוא תיכון, לטוב ולרע. זה היה מפגן יבשושי ומשומש של אותם רגעים שהאח טחן שוב ושוב במהלך העונה, כשהוא מדרבן את הדיירים לחפור בעצמם ולדוג קלישאות עם שאלות בסגנון "מה היית אומר לו" ותמנה תכונה חיובית שלו", הדרך הבטוחה ביותר להרוג כל רגע אותנטי ולהכניס את הדיירים לאוטומט. בעוד כמה ימים נשחרר את החמישה הנותרים לזרועות 15 דקות התהילה שלהם ואז נחזור לדבר על גלי חום וארוחות חג או על השילוב החמוד של שניהם. עד אז, תהיו חזקים.
