בתוך רשימת היעדים האישיים שהצבתי לעצמי ל-2026 - שנה שהתחילה עלינו לטובה רק ביום חמישי האחרון - מעל הכוונות האופטימיות לסגל הרגלים בריאים (אתם יודעים: יותר ספורט, פחות ג'אנק פוד) ולבלות יותר זמן בחיק המשפחה והחברים, איחלתי לעצמי דבר אחד ברור: שנה מלאה בהופעות. אם לשפוט לפי הלו"ז הצפוף שסידר לי פסטיבל הפסנתר באילת - בינתיים נראה שאני עומדת בהבטחה.
אלון עדר ושלומי שבן מבצעים את "קצת אהבה לא תזיק" בפסטיבל הפסנתר באילת
(צילום: אודי פורטל)
הפסטיבל התקיים בעיר הדרומית זו השנה השנייה, אחרי שנים רבות בתל אביב, ולאורך שלושה ימים אירח עשרות הופעות: זמרים, זמרות, להקות, שיתופי פעולה ומפגשי פסגה (איך לא חשבנו קודם על הדג נחש ותומר יוסף?), לצד לא מעט הפתעות - רובן, כך נראה, בחסות עונת השפעת - שהפכו סופ"ש חורפי באילת להרפתקה מוזיקלית.
3 צפייה בגלריה
שיחה פתוחה ואינטימית מול אולם מלא. מאור כהן ופיטר רוט בפסטיבל הפסנתר באילת
(צילום: ריקי קנדל)
כמובטח, הפסטיבל נפתח כבר בחמישי בערב, כשהמופע הראשון שתפסנו היה של אלון עדר ולהקה, שאירחו גם את שלומי שבן. ההופעה התקיימה בישיבה באולם והייתה טעונה בהתרגשות כבר מהשיר השני, "בתנועה במבט", שבמהלכו תוך נגינה נמרצת על הפסנתר עף לעדר קליד לבן. זה כמובן לא הפריע לו להמשיך לנגן, גם לא כשקליד נוסף עף בהמשך, וגם לא כשמיתר נקרע במעבר לגיטרה אקוסטית. אם עוד לא הבנתם - מדובר בחבורה של מקצוענים.
החיבור בין שני המוזיקאים, שעושים המון כבוד למילה הכתובה, הפך למפגש ייחודי שהרגיש טבעי ומתבקש. המאש-אפ של "עברנו לצפון" של שבן ו"קריית שמונה" של עדר הוא בדיוק השילוב שלא ידענו שאנחנו צריכים, וכך גם הביצוע המשותף ל"כולם אומרים". שבן זכה להתפרע על הפסנתר (בלי לשבור קלידים, אבל בהחלט להלהיב), והלהיט החצוף החמיא לעדר, שהרגיש בו לגמרי בבית. ככה גם בסיום המתבקש עם "קצת אהבה לא תזיק".
במקביל, באולמות אחרים התקיימו הופעות מסקרנות לא פחות: עברי לידר שר לאונרד כהן, עטר מיינר מארח את דסקל, ותמיר גרינברג מארח את אסף אמדורסקי - זה ששפט אותו אי אז ב"הכוכב הבא". בסוף הערב, משלל האולמות והמופעים, הגיעו רבים לחגיגת רוקנ'רול בחסות סי היימן, שהרימה את מאות הנוכחים בבר עם "גיבור גדול" ושלל להיטים.
למחרת, בשישי בצהריים, הקהל שוב התפצל בין האולמות: אסף אמדורסקי, שבן ויעל קראוס חזרו לשירי החלונות הגבוהים; אברהם טל מלווה בכלי מיתר ואירוח של נונו; ונועם קלינשטיין ושחר טבוך רשמו הופעת בכורה בפסטיבל. במקביל, במופע של מאור כהן שמארח את פיטר רוט - את הפסנתר הקלאסי החליף פסנתר חשמלי והרבה גיטרות, אבל כמו במילות השיר: טוב לנו יחד.
עם כריזמה אינסופית והומור בלתי נשכח, כהן שימח את הקהל בדיבורים לא פחות מאשר בשירים האהובים. מ"שיר של יום חולין", שעליו הוא תובע בעלות ("זה הכי קרוב ללשדוד זקנה", אמר על הגניבה המוזיקלית מאילנית), דרך "לילה עיר" הנוגה, ועד לביצועים המשותפים עם רוט - מ"היא אוהבת", דרך "כמה שאני מתגעגע" (שנכתב עבור אריק איינשטיין, שהיה אמור לציין אתמול יום הולדת 87), ועד "הכי יפה בעולם" - החברות והקשר המיוחד בין השניים הרגישו כמו שיחה פתוחה ואינטימית שבמקרה מתקיימת מול אולם מלא.
בהמשך הערב עלה המופע "שרות ומוחות" בהובלת דנה ברגר - כנראה זה שעבר את הכי הרבה שינויים בדרך לבמה - ולמרות הכול הצליח להלהיב, להפתיע ולרגש. הקהל נהנה משיתוף פעולה חוצה דורות בין מוזיקאיות מרשימות: דניאל רובין בשירה, גיטרה ופסנתר שריגשה במיוחד ב"הרגע הזה"; ברגר חרכה את הבמה בביצוע ל"תוך כדי תנועה" שנשמע חי ועכשווי מתמיד וסי היימן וסיון טלמור שהוקפצו להחליף את עינב ג'קסון כהן ואיה זהבי פייגלין שחלו, וזכו לחיבוק חם מהקהל.
דנה ברגר, סיון טלמור ודניאל רובין מבצעות את "לוליטה" בפסטיבל הפסנתר באילת
(צילום: עומר טסל)
טלמור גם הפליאה בביצועים ל"לונדון" ול"לוליטה" האנרגטי, ובהמשך הערב החליפה גם את רוני דלומי בהופעה של רן דנקר והביג-בנד, וביצעה איתו את הדואט המוכר שלהם "מה שלא הספקתי לומר" וגם קאבר סוחף ל-I'm Your Man של לאונרד כהן.
התוכנית עשירה והזמן קצר, ואת הפסטיבל חתם המופע שהכי מתאים לו: מארינה מקסימיליאן במקומה הטבעי - וואן-וומן שואו על הפסנתר, שהפכה את צהרי שבת למסע מוזיקלי חוצה עולמות. בין להיטיה והקאברים שהפכו לשלה - מ-Glow Now העוצמתי, דרך "ריק בחלל" שלקוח מאלבומה הטרי והחדש ועד Eye in the Sky ו-Die With a Smile - שהקהל שמח לשמוע והצטרף בשירה. וכמובן, גם במופע הזה לא נחסכה דרמה: האורחת גל דה פז חלתה, ובמקומה הוקפצה מתל אביב אניה בוקשטיין. השתיים ביצעו יחד את Hurricane ואת "עמוק בטל", כשהקהל מצטרף בשירת קאנון. זה היה רגע מרגש במיוחד.
מארינה מקסימיליאן ואניה בוקשטיין מבצעות את "עמוק בטל" בפסטיבל הפסנתר באילת
(צילום: אודי פורטל)
אחרי סוף שבוע עמוס בהופעות - ובהן גם דני סנדרסון וגזוז החדשים (טלי אורן, רועי בר נתן וגורי אלפי), פול טראנק שאירחו את גיא מזיג (שנתן ביצוע יפהפה ל"אם רק תדברי"), וחגיגת הסיום הסוערת של הדג נחש - מתברר שגם בחודשי החורף ההפכפכים לאילת יש הרבה יותר להציע משואבים-שוטפים ושופינג נטול מע״מ. זו הייתה חגיגה מוזיקלית עשירה ועמוסה כל טוב, בדיוק כמו ארוחת בוקר במלון. הבונוס: בחבילת האירוח, בנוסף להופעות הכלולות, אפשר גם לפגוש את כל הכוכבים בתור לחביתות.
הכותבת הייתה אורחת של הפקת הפסטיבל.
