בין אם על מסכי הטלוויזיה או מאחורי צג המחשב והמקלדת - כתבי החדשות נאלצים לשמור על ארשת פנים רצינית ויציבה, על מקצועיות ואובייקטיביות כדי לתווך לצופים ולקוראים את המידע בצורה הכי מהימנה שיש מבלי לעורר בהלה. אולם ב-13 הימים האחרונים, משימת הדיווח נעשתה מאתגרת מתמיד - על גבול הבלתי אפשרית - עבור הכתבים המסקרים את שמתרחש בדרום מדינת ישראל בצל מלחמת חרבות ברזל.
אלמוג בוקר, כתב חדשות 13 בדרום, נמנה בין אותם כתבים שלא רק דיווחו מהשטח, אלא גם קיבלו פניות בזמן אמת מתושבי האזור החרדים לחייהם, וגם חששו לשלום משפחותיהם המתגוררות באזור. היום (ה') בוקר בוחר לחשוף באומץ מול העוקבים שלו ב-X (טוויטר לשעבר) את מה שהוא חווה מאז, את המחיר שהוא וחבריו למקצוע משלמים ואת הניסיון להתמודד עם זה.
"חזרתי שלשום לטיפול. טיפול פסיכולוגי. חשבתי שכל עוד המלחמה מתנהלת ואני עובד, אז אין באמת צורך. הכול בסדר", הוא משתף. "אבל בכל לילה, כשהחושך יורד - אני מתפרק. ובכל לילה שעובר זה מחמיר. ביומיים האחרונים סיוט. נרדם לשעה, ואז מתעורר מחלום רע עם התקף חרדה נוראי. סיוט שהיה המציאות של מאות מהחברות והחברים שלי בשבת שעברה. סיפורים ששמעתי ומשתלטים עליי. קם מזיע, מבועת.
מחוץ לפריים
אלמוג בוקר, אבא ועיתונאי תחת אש
59:28
"ואז שעה ארוכה שהכול שחור ואתה מרגיש סגור בתוך ארבעה קירות ולא מצליח לברוח החוצה. תחושה שזה הסוף. סוף העולם. וזה לא משהו חדש עבורי. התקפי חרדה - זה משהו שאני מתמודד אתם כבר חמש שנים. בדרך כלל אני מנצח אותם. אבל הפעם לא מצליח להתמודד. אפילו פרק של 'חברים' (הסדרה שאני הכי אוהב, הבריחה שלי מההתקף) לא עוזר. הוא מנצח אותי. ההתקף.
"שלשום החלטתי שזהו - חזרתי לדבר עם איש מקצוע וזה עושה פלאים. פירקנו ביחד את יום שבת השחור. את הפחד שלנו, שלי, של הילדים שלי ושל אשתי שיושבים בממ"ד. את ההודעות שקיבלתי מהחברים ששומעים את המחבלים בתוך הבית וזועקים לעזרה, את אלה שהצלחתי לכוון אליהם כוחות ושרדו, ואת אלה שלא - והם כבר לא איתנו. חברות וחברים שאני מרגיש כבר 12 יום, שיש לי חלק בזה שהם לא שרדו.
"פירקנו ביחד את השעות הראשונות, ממטחי הרקטות שהקפיצו אותי מהמיטה ועד שיחת הטלפון שבמהלכה אתה מבין בפעם הראשונה שהמחבלים כובשים לך את העוטף שלך. וגם את הרגעים שאני עוצר לרגע את השידור כדי לאסוף מידע ואז אילת אשתי באה לדרוש בשלומי ואני מתפרק. בוכה כמו ילד. חסר אונים. יודע שהאנשים שדיברתי אתם לפני רגע לא ישרדו ואין לך מה לעשות. מתקשר לאנשי ביטחון שאני מכיר, לפראמדיקים של מד"א, לגורמים הכי בכירים במערכת וכולם, כולנו חסרי אונים.
"פירקנו את זה יחד. ואחרי זה אני שוב עומד על הרגליים. חזק יותר (אבל מת מפחד מהלילה). ואני משתף עכשיו כי אני שומע שתושבים בעוטף, גברים, נשים וילדים, מתביישים ללכת לטיפול. אל תתביישו. זה מציל חיים. זה יציל אתכם ויציל את הילדים שלכם. ככה אתם תדעו לתווך להם את הזוועות שחווינו כאן. ותעזרו להם לעמוד על הרגליים. תפרקו את מה שיושב לכם על הלב. תפרקו את מה שחוויתם באותו יום נורא. תתפרקו. המטפלים והמטפלות הם המלאכים והמלאכיות שהצילו אותי בעבר והם גם יצילו אתכם. לכו לטיפול".
אם אתם חווים קושי נפשי או מועקה, זכרו - אתם לא לבד. במהלך ימי המלחמה, פועלים מוקדי התמיכה והסיוע באופן מתוגבר. בין יתר השירותים: שיחות טיפוליות, תמיכה נפשית ושירות פסיכולוגים בחינם. ניתן לפנות למוקד ער"ן (1201), עמותת סה"ר, קו הסיוע של נט"ל ועוד.
