בעוד חודשיים בלבד ימלאו שנתיים לרגע שבו כל המדינה נחשפה לסיפורו של צלם ynet רועי עידן ומשפחתו. עידן, שיצא בבוקר 7 באוקטובר לצלם את חדירת מחבלי חמאס לשטח ישראל, נרצח - כמו גם רעייתו סמדר. שניים מילדיהם ניצלו לאחר ששהו 14 שעות בממ"ד, בעוד בתם הקטנה, אביגיל, נחטפה לעזה יחד עם שכניהם.
(צילום: ירון ברנר, מיקי שמידט)
הצילום היה חלק בלתי נפרד מחייו של עידן - ולכן גם מהדרך שבה בחרו בני משפחתו להנציחו. את השיר "מופע הזרזירים" כתב ארז מעיין בעקבות בקשה של כרמל עידן, אביו של רועי, אותו הוא מכיר אישית. כעת השניים מספרים באולפן ynet כיצד רועי נהג לעקוב מדי שנה אחר נדידת הזרזירים באזור הנגב ולתעד אותה בעדשת מצלמתו.
"כרמל הוא חבר טוב של ההורים שלי עוד מקיבוץ רעים. הוא פנה לאימא שלי וסיפר לה שהוא רוצה שיכתבו את השיר, והיא הציעה לו שאנחנו, המשפחה שלי, נכתוב אותו ובעצם ככה זה נולד", מספר מעיין, שנוהג ליצור מוזיקה ביחד עם בני משפחתו יובל מעיין (שהפיק וניגן), רועי מעיין (שצילם וערך), ילי מעיין (שהייתה שותפה בהלחנה ומיה מעיין (ששרה).
"בקליפ השתמשנו בצילומים של רועי, של להקות הזרזירים שלו - זה לקח שנה לעשות את זה ואני חושב שזה יצא טוב. הוא אהב לצלם יותר מהכול. שמעתי שהוא היה יושב ומחכה ערבים שלמים לתופעה הזאת של הלהקות שרוקדות בשמיים".
עד כמה באמת זה מייצג אותו, את הסבלנות שלו, את האהבה לטבע?
כרמל: "רועי קיבל את פרס העיתונות, הוא בין שלושת הצלמים הטובים בארץ, אז זה מייצג ועוד איך. זה לא שיר של קינה או אבל, זה שיר על רועי, על בחור יפה ומצלמה. ככה כינה ארז את רועי, וזה עושה לי טוב. שיר נשאר לדורי דורות".
כרמל, מה הזמן עושה להתמודדות עם האובדן?
"אנחנו עדיין בטראומה. אני עושה הרבה דברים כדי להשתקם, אבל אנחנו עדיין שוקעים.
הילדים באיזושהי דרך חזרו לסוג של שגרה?
"הילדים נמצאים אצל לירון וזולי (אחותה של סמדר ובעלה, ש"כ). אני לא רואה אותם כל שבוע, זה לא התפקיד שלי לשאול אותם מה קורה או אם הם מטופלים או לא. התפקיד שלי כסבא זה לבוא, לחבק, לנשק, ללטף ולהסניף אותם עד הפעם הבאה.
"אבל זו נחמה לכמה לכמה דקות, אבל אחרי זה אני עוזב אותם וחוזר בלי הנכדים. אני לא יודע איך להתמודד עם הדברים האלה, זה קשה. עד היום אנחנו לא ישנים, לא אישתי ולא אני. האסון שלנו הוא כבד מאוד, לכולם זה כבד".
