כבר בכניסה למתחם האקספו בתל אביב בערב חמישי האחרון היה אפשר להבחין בשינוי הגדול שהתרחש בקריירה של הזמרת רינת בר; אל הוותיקים שמלווים אותה מאז שהייתה ילדה עם דובי וקוקיות בתוכנית של דן שילון לפני 30 שנה, הצטרף קהל צעיר וטרי, כזה שנחשף אליה בשנתיים האחרונות במיוחד והתאהב דרך הרשתות - הטיקטוק, היוטיוב והספוטיפיי, וגם הרדיו. שלושה עשורים אחרי שיצאה לדרך, היא סוף-סוף מגיעה לכל אוזן. נישאת על גלי הקאמבק המטורף של הז'אנר כולו - שיש המכנים אותו "הטורקי" - וכבש בגדול את הבמות המרכזיות בישראל.
רינת בר מבצעת את "פנים מול פנים" בהופעה באקספו תל אביב
(צילום: שחר אמאנו)
סיפורה של בר הוא שונה בנוף, בעיקר כי רק מעטים שעברו דרך דומה הצליחו לנתב אותה לטובת הצלחה. בר היא אולי תמצית התופעה, והיא עשתה זאת בסבלנות ועם עצבים מברזל. בזמן שכל אחד שראה אותה דיבר על "הפספוס הגדול" שהיא, על המקום השמור לה בצמרת ורק מחכה שתגיע אליו, היא בנתה את עצמה צעד אחר צעד. מדלגת מעל המהמורות והנפילות הכואבות בדרך, כשזמרות צעירות עוקפות אותה, למרות שלה יש להיטים לא פחות טובים. מתמודדת עם העובדה שבז'אנר שלה היא אחת המעולות - אך בקרב הקהל הרחב היא מעולם לא קיבלה את ההכרה המגיעה לה.
בר ניסתה להתנער מתדמית "זמרת החפלות" שדבקה בה, בזמן שעמוק בפנים היא יודעת שהיא הרבה יותר מזה. בזמן הזה היא התארחה אצל זמרים שממלאים את היכל מנורה בקלות, על אף שהיא יודעת שזו יכולה להיות גם הבמה שלה - אבל שהיא חייבת לעשות את הדרך הארוכה והקשה יותר, מול דור צעיר שמסתנוור מהשפע המוזיקלי הקיים וקהל שמגיע להיכלים בהמוניו בעיקר בשביל חווית המשתמש - צילום וידאו למזכרת שאפשר לשתף באינסטגרם ובטיקטוק.
דומה שבשנתיים האחרונות הכול השתנה עבור בר, שלא הפסיקה ליצור דברים חדשים; חלקם הצליחו יותר - וחלקם פחות ולא קיבלו את המקום על הבמה באקספו. מחירי כרטיסים להופעות שלה, שנמכרו בסכום מצחיק לזמרת במעמדה, האמירו ולצידם גם ההזמנות לחתונות ואירועים פרטיים, ואל הבמות הקטנות והחפלות בבתים התווספו קיסריה, האנגר 11, מנורה, ואקספו. הקהל שרצה לראות אותה ולא ממש רצה להגיע למועדונים קטנים, יכול כעת להגיע למקומות מכובדים שמאפשרים גם לבר לבוא לידי ביטוי בצורה טובה יותר. לאולם שבו אפשר ליהנות מהופעה בלי שאף אחד מעשן עליך - ואפילו לחזור הביתה בשעה הגיונית. קהל שאף אחד לא ממש ספר אותו או את המוזיקה שהוא האזין לה, עד שנהר בהמוניו אל ההיכלים ומיד צויר כ"תופעה", על אף שהוא קיים ונוכח בשטח כבר עשרות שנים ופשוט התעלמו ממנו.
את האומץ הזה הביאה בר אל הבמה מול אלפי צופים שמילאו את האקספו, בהפקה מושקעת במיוחד, ששילבה את הישן עם החדש. שניים מתוך שלושת השירים הראשונים היו חדשים - "נופלת לך" ו"תסריטים", בידיעה שיש קהל שהגיע בזכות הרשתות ומכיר אותה משם. שניהם בוצעו מתוך כאב אמיתי ומובן על אישה ששמה בקנה כדורים לעצב, ובכתה נהרות של דמעות ברכב, כשהבינה שהכל מתרסק.
יש משהו סמלי בשירים האלו, שהביאו את הבית של בר אל הבמה - כמו באופן שבו העלתה את מוריה, בתה בת הארבע, לבמה לצלילי "גברת מגונדרת", או בהמשך כשהיא ריסקה עם הביצוע של "פנים מול פנים". השיר החדש מדבר על חלום לשיחה אחרונה שבה הכול יסתדר, אם הזוג המפורק רק יישב ויידבר, והוא נכתב על ידי תמר יהלומי ויונתן קלימי. בפרשנות של החודשים האחרונות הוא מתאים למצבן של יהלומי וגם של בר - שמערכות היחסים הארוכות בחייהן הגיעו לסיומן.
מי שהייתה רגילה להופיע מול קהל קטן וממוקד לא שינתה פניה וההצלחה לא הפכה אותה לזמרת מרוחקת. כך היא משתפת את הקהל שלה בעצב ובשמחה, בהצלחה ובנפילות, ומספקת עבור המאזינים את כל מה שהם באו לשמוע ולראות - ועוד יותר. היא עדיין אותה רינת בר האותנטית, זו שלא שוכחת לרגע את מי שהביא אותה למעמד הזה, גדול ככל שיהיה.
בנקודה הזו שווה להתמקד ברפרטואר העצום של בר, שכתבה להיטי ענק כמו "בתלם אוהבים" לרגב הוד (שגם התארח בהופעה), שיתפה פעולה עם אתניקס, לילה מלקוס, ותיבלה אותם בשירי ענק של עופר לוי, אסאלה, גילי ארגוב, נטלי פרץ, מוג'דה ואחרים. הקהל הצטרף ושר יחד איתה כאילו לא מדובר בשירים בני עשרות שנים. עדות לכוח האמיתי של הרשתות, שבזכותן גם הצעירים נחשפים מחדש למוזיקה הישנה ששמעו בבית מההורים, ולקחו איתם בדרך לגילוי עולם שלם. אותם עולם שהודר מהמיינסטרים ורושם כעת עוד ניצחון אל מול כל מרימי הגבה. שירים שהיו כאן תמיד, ורק היו צריכים שמישהו ירים מעליהם את המסך וייתן להם את הכבוד הראוי. ממש כפי שקורה לרינת בר בשנתיים האחרונות, כשהיא סוחבת אחריה את ההיסטוריה הארוכה שלה – ולא רק שלה - כל הדרך למסע החדש והמנצח אל הפסגה, שלו חיכתה כל כך זמן.
