בוקר טוב, סקנדלים פרדוקסליים שכמוכם. בעולם של חוסר ודאות - רגע אחד איראן טובלת בדיו את הקולמוס לחתימה על הסכם, ורגע אחרי טראמפ מסית נגדה בקבוצת הווטצאפ של המזרח התיכון - טוב שיש מקום אחד שבו ההתרחשויות נצמדות לנרטיב צפוי מראש. אז מה היה לנו אתמול? נפרדנו משני, דיירת חדשה שהשתייכה לקבוצת הדני-דינים של העונה, יחד עם נדב, קורן, דני ועד לא מזמן גם אדיר, ותפקידה הסתכם בניצבות וכאמור, התפקיד כפוי הטובה של בשר לתותחים בהדחות.
אחר כך קיבלנו את עומר בהדחה מפוברקת, שהיה קצת עליז מדי בעיניי במעמד ההדחה. חשבתי שזה בגלל שהוא חושב שהוא חוזר סוף סוף למשקלים ולחלבונים שלו ושמסת השריר האבודה שלו תחזור הביתה, אבל אחר כך רטנתי לעצמי שאם באמת היה אכפת לו מאיתנו, הוא לפחות היה משקיע קצת יותר בלהיראות כמו מישהו שבאמת מאמין שהוא מודח. אני גם לא מבינה איך האח יודע מה הדיירים בתוך הבית שומעים מהצרחות של לירון וקווין - רגע אחד הם צורחים שעומר הולך הביתה ורגע אחרי הם צורחים שהוא הולך לסוויטה ושישתף איתם פעולה.
יותר מהכול, אני לא מבינה מה עומר אמור לראות בסוויטה - האם מישהו מלכלך עליו בבית? האם שלי, שנכון לעכשיו אימצה גינוני אלמנות על מלא, תתפקד מיד ללהקת הבנות שלקחו על עצמן ללטף את משה? האם היא תיכנס לדיכאון ותאכל את כל מסת השריר שעומר איבד? האם מהסוויטה הוא יבין על שלי משהו שהוא לא הבין עליה בין הסדינים? האם כשהאח מסתכל על הבית שלו וחושב מי הדייר שהדחה שלו תטלטל את הבית באופן העוצמתי ביותר, הוא מלטף את הסנטר וחושב לעצמו "כן, עומר"? עומר לא באמת קיים מעבר לזוגיות שלו עם שלי, שממנה נגזר לפרקים הביף שלו עם דור, ואין לו באמת קיום מעבר לזה.
כרגע בית האח נע בין כמה צירי עלילה, קרינג'יים כל אחד בדרכו. הראשון זה משה וענבל - אני אפילו לא יודעת איפה להתחיל. להצמיד את משה לענבל זה קצת כמו להניח עצלן בתוך גלגל של אוגר. המוח של ענבל שרוי ללא הפסקה בבכחנליה של ניתוח מידע, היא חייבת אספקה שוטפת של נתונים אחרת המוח שלה מתחיל לאכל את עצמו. משה, מאידך, לא מבין מאיפה זה נפל עליו. הוא מנסה לעצור את ההתדרדרות כשהוא עוטף אותה בכל קלישאות הניו-אייג' שהוא מצליח לדלות מהזיכרון, פשוט מנסה את כולן - עריכת תסריט זה לא היה עובר, בואו נגיד ככה - וזה אולי מרגיע אותה לדקה אבל ברור שעוד רגע המוח שלה עובר שוב מאפס למאה. אני מעריכה שהנינוחות הטבעית של משה הוא מה שמשך אותה אליו מלכתחילה, אבל זה אומר שמחכים לה ימים של סבל שבהם היא תשב ותצפה בגביר מקבל קיצי מפטל וליטופים בשיער מנעמה, ואני לא אתפלא אם אפילו נועם יבוא ללחך את שולי גלימתו מתישהו. בהצלחה, ענבל.
אצל גל ואדיר המצב קצת יותר מתוחכם, כמובן. גל כנראה למדה משהו ממה שקרה לזוגות בבית והיא מנסה לשמור את היחסים עם אדיר רגע לפני זוגיות - כלומר כאלה שיתנו לה את החיבוק והתמיכה, אבל לא יקבלו את הסטמפה של זוגיות רשמית. בשביל אדיר זה מספיק, הוא מוכן להיות הפנקס הקטן שלה ולחזר אחריה בלי לקוות להדדיות אי פעם. הציר השלישי נכנס תחת הקטגוריה "דור רב עם אנשים". לשיחה שאליה הוא לקח את אלירן הוצמד פסקול קומי עליז, למרות שזאת הייתה שיחה די קשוחה, מה שאומר שדור שחק מהר מאד את מחולל הדרמות שלו וכרגע הוא על תקן אתנחתא קומית, לא משנה כמה נואש וצודק הוא מרגיש. אני לא מבינה את דור. גם הוא, כמו ענבל, מתקיים ביקום שבין אזניו וברוב המקרים אין לו קשר למה שקורה בחוץ. אני מקווה שלפחות ב"האח הגדול" שמתקיים בתוך הראש שלו הוא דמות ראשית, ושאף אחד לא צוחק עליו שם.
מפה לשם, אני מגלה להפתעתי שהדייר שלא מתיש אותי הוא אלירן. נכון, הוא תמיד מרגיש פראייר ושהסכינים איכשהו תמיד נתקעות לו בגב, הוא יכול להיות אגרסיבי ואפילו קצת מפחיד לפעמים, אבל יש לי תחושה שאת כל התכונות האלו הוא לא ממציא, הוא לא מנסה להסתיר והמשחק שלו אולי שקוף, אבל הוא פחות מרגיש כמו שחקן. או בקצרה: אני מאמינה לו. אני אוהבת לשמוע את התובנות שלו על הדיירים האחרים למרות המקומות הקשים שלו, ויכול להיות שבמצבת הדיירים הנוכחית הוא הדייר שהצליח ללכוד את הברווז הזה שכל המלהקים רודפים אחריו, להלן אותנטיות.
בהגרלה שלנו השבוע: פרסים יקרי ערך לצופים שיצליחו להבין איפה נעמה ורפאלה. אילליקה.
