לפני חמש שנים נדם לבו של בוב אודנקירק למשך 18 דקות. הוא צילם את העונה השישית של "סמוך על סול" בניו מקסיקו, ופשוט התמוטט במהלך הפסקה בין סצנות, באמצע סמול-טוק עם חבריו לקאסט, ריי סיהורן ופטריק פביאן. לא היו שום סימני אזהרה מוקדמים, הוא לא הרגיש כאבי חזה, הוא פשוט נפל. סיהורן ופביאן צרחו לעזרה, והחובשת של ההפקה, רוזה אסטרדה, החלה בביצוע החייאה. נדרשו שלוש מכות חשמל כדי להחזיר את אודנקירק. אם הוא היה סתם לבד בחדר במלון, זה היה נגמר אחרת לגמרי.
"עסקים כרגיל" - טריילר
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
אודנקירק לא זוכר שום דבר מאותו יום. אין לו סיפורי אור ומנהרה. למעשה הוא לא ממש זוכר מה קרה גם בשבועיים שאחרי, ולא מזהה את עצמו בסצנות שצילם לפני שהכל הפך חשוך. ובכל זאת, בקושי חמישה שבועות אחר כך, כבר חזר אודנקירק לסט כדי לסיים את הסדרה שעשתה עבורו משהו נדיר מאוד כשמדובר באנשים אחרי גיל 50 בהוליווד: היא הפכה אותו לכוכב. אייקון.
ההתאוששות המהירה הזו נמצאת בבסיס כל הפרוייקטים הקולנועיים של אודנקירק מאז השאיר מאחור את סול גודמן: הוא עושה אקשן, כמה שיותר אקשן, וגם מבצע את רוב הפעלולים, חוץ מאלה שפשוט אוסרים עליו, כי בכל זאת, מחירי הביטוח יקרים.
אודנקירק מוכן לשאלת הפסיכולוגיה בגרוש על האיש שראה את המוות ולמד לשתות את החיים. "הרבה לפני מה שקרה", נזכר עכשיו אחד האנשים הנחמדים בהוליווד, "התחלתי להתאמן לקראת צילומי הסרט 'סתם אחד', וכל העבודה הקשה עזרה ללב שלי לשרוד את התקרית הזו עם כמה שפחות צלקות. בגלל שהייתי בכושר טוב מאוד באופן כללי, הלב קיבל כמות גדולה יותר של דם ממה שמקבלים בדרך כלל במצב הזה. הרופאים אמרו לי שהעורקים היו במצב רע, אבל שריר הלב עצמו היה חזק מאוד בגלל האימונים. כשעושים לי אקו-לב עכשיו, לא רואים שום צלקות. אני מתאמן מאז אפילו עוד יותר, אז אולי זו כן קלישאה״.
אם כבר קלישאות, זו גם דרך לפרוק קצת עצבים.
"יותר מקצת. זה פורקן לזעם שיש בכל אחד מאיתנו, ואני משחרר אותו בסרט קולנוע או בשיעורי אגרוף. אני מחסל שקי אגרוף וממליץ על זה לכולם. העולם יהיה מקום הרבה יותר טוב".
"הצטרפות להמון בלי לשאול שאלות היא דבר מסוכן מאוד"
מאז סיים את שש העונות של "סמוך על סול", עובד בוב אודנקירק בלי הפסקה. הוא ניסה סדרת טלוויזיה, Lucky Hank, שקיבלה ביקורות טובות אבל נכשלה אצל הקהל ובוטלה אחרי עונה. הוא עשה סרט המשך ל"סתם אחד", הלהיט המפתיע מ-2021 על גבר בגיל העמידה שכמעט מת משעמום בחיי הפרברים והחיים גורמים לו לגלות מחדש את האלימות שבתוכו; הוא השתתף בעיבוד המחודש של הקלאסיקה "גלנגרי גלן רוס" בברודוויי, וקיבל מועמדות לפרס טוני. ועכשיו מגיע סרט נוסף בנישה שאודנקירק התאהב בה: גבר מיואש בגיל העמידה מחפש סיבה לחיות. קצת קומדיה, קצת דרמה, והרבה אקשן מטופש ומצחיק.
את "עסקים כרגיל" כתב דרק קולסטד, יוצר פרנצ'ייז "ג'ון וויק", וביים במאי האקשן האנגלי בן וויטלי. הוא מספר על שריף עגום בשם יוליסס, שנשלח למלא באופן זמני את תפקיד השריף בעיירה הציורית נורמל שבמינסוטה. הג'וב הזה אמור לתת ליוליסס קצת שקט מצרותיו האישיות, שכוללות בין היתר אשה שעזבה ולא עונה לטלפונים שלו. כאשר ניסיון שוד בנק מסעיר את העיירה השלווה, נחשף גם סוד אפל שכמעט כל התושבים שותפים לו, ומסתבר שהעיירה לא באמת כזו נורמלית. אם זה מרגיש לכם קצת כמו משהו שראיתם ב"פארגו", אתם לא טועים.
הבטן האפלה של עיר קטנה באמריקה היתה מקור להרבה סיפורים טובים. מה ריגש אותך במיוחד כאן?
"אהבתי את המבנה. החלק הראשון הוא סרט מתח, תעלומה. הדמות שלי חושדת שמשהו לא בסדר בעיירה הזו. ואז יש את הסיפור היותר עמוק של גבר שהרגשתי שהוא באמת בגילי, עבר הרבה בחיים, ופתאום מוצא עצמו כמעט משותק ולא סומך על האינסטינקטים שלו. ואז, 40 הדקות האחרונות הן אקשן טהור, שנבנה ונהיה יותר מטופש ומצחיק. כל העיירות הקטנות האלה באמריקה מתקשות מאוד כלכלית, ופתאום בעיר הזו, משום מה, כולם שמחים והחנויות פתוחות והחיים שלהם טובים".
החיים בעיירות קטנות אכן מאוד קשים היום, והעיירה הזאת כל כך נואשת שהיא נכנסת לעסקים עם היאקוזה. יש כאן איזו אמירה פוליטית לא מכוונת?
"אני לא יודע אם לא מכוונת. זה לא סרט עם איזה לקח ברור ונוקשה, אבל הוא כן מצביע על כמה דברים. אחד מהם זה לאן קושי כלכלי יכול להביא אנשים. יש כאן גם מנטליות של אספסוף, ואיך אם את נשאבת לתוכו כי חשבת שזה יעזור לך באותו רגע, את פתאום מגלה שהלכת בדרך שלא רצית. זו בהחלט אמירה על אמריקה כרגע. אנחנו כל כך מחולקים לקבוצות, וכל הקבוצות האלה רעילות ובטוחות בעצמן, שזו הבעיה הגדולה ביותר. הצטרפות להמון בלי לשאול שאלות היא דבר מסוכן מאוד".
"פתאום גיליתי כמה כיף היה לעשות סצנות פעולה"
הקריירה של אודנקירק, 63, יוצאת-דופן בכל קנה מידה הוליוודי. הוא בכלל התחיל ככותב קומי, ונחשב עד היום לאחד הכותבים החשובים בהיסטוריה של "סטרדיי נייט לייב", עליה זכה בפרס האמי. הוא כתב ושיחק גם בתכנית המערכונים קצרת-החיים-אבל-המשפיעה של בן סטילר (The Ben Stiller Show) וגם עליה זכה באמי. אחר כך יצר עם דייויד קרוס את Mr. Show with Bob and David, סדרת פולחן ב-HBO.
ואז הגיע סול גודמן. אודנקירק לקח דמות משנית ב"שובר שורות" שהיתה אמורה לספק הפוגה קומית, וגנב איתה כל סצנה. ההחלטה של וינס גיליגאן להפוך דווקא אותו לספין-אוף של הלהיט הענק ההוא הרימה לא מעט גבות, אבל היום לא מעט מחברי הכת של גיליגאן נשבעים ש"סמול על סול" היא סדרה טובה יותר מ"שובר שורות".
"סמוך על סול" נמצאת בצמרת כל דירוגי הסדרות הטובות של המאה ה-21, מה שלא עזר לה לזכות אפילו בפרס אמי אחד, למרות 53 מועמדויות לאורך שש שנים. אודנקירק עצמו היה מועמד בכל שנה ובכך הצטרך לרשימה מפוארת של שחקנים שהעובדה שלא זכו באמי פגעה ביוקרה של הטקס יותר משפגעה בהם: מרטין שין שלא זכה על "הבית הלבן", ג'ייסון אלכסנדר שלא זכה על "סיינפלד", וסטיב קארל שמעולם לא זכה על "המשרד". חברה לא רעה בכלל.
5 צפייה בגלריה
איך, בשם כל מה שקדוש, הוא לא זכה באמי על זה? מתוך "סמוך על סול" - עונה 6
(צילום: באדיבות yes, Greg Lewis/AMC/Sony Pictures Television)
שחקנים שיש להם מזל לגלם דמות טלוויזיונית שהופכת אייקונית, בדרך כלל מקדישים אחר כך שנים כדי לברוח מהטייפקאסט, אבל כש"סמוך על סול" סיימה את דרכה, היה אודנקירק בן 59 ואחרי פלירטוט רציני עם המוות. הוא הרגיש שהיה לו מזל גדול עם סול גודמן ולא התכוון להפנות לו גב.
"אנשים בגילי ראו הרבה מקרים של שחקנים שנלחמו בטייפקאסט", הוא אומר, "לעתים קרובות הם חושבים, 'אשחק דמות שהיא ההפך הגמור וככה אצא מהטייפקאסט'. בדרך כלל לא עובד. אני חושב שפיתרון יותר טוב הוא לקחת את החלקים שבנו את הדמות איתה התחברת לאנשים, להוסיף להם עוד מרכיבים ולערבב מחדש. סול היה בחור רציני, שאפתן וחכם, ותמיד חשבתי שאם נוסיף יכולת לחימה לארסנל שלו, הוא יהיה דמות אקשן מהנה מאוד".
זה נראה בדיוק ככה ב"סתם אחד".
"זה סרט שאף פעם לא חשבתי שבכלל יקרה, ופתאום גיליתי כמה כיף היה לעשות סצנות פעולה. 'סתם אחד' זו גרסה קודרת של 'סול', וכך גם הדמות שעשיתי ב'גלנגרי גלן רוס'. אבל בשריף ב'עסקים כרגיל' יש יותר ממני מאשר כל דמות אחרת שעשיתי".
כולל סול?
"כן. סול היה ממש נוכל וגם צעיר ממני ב-25 שנה. לפעמים היה מאוד קשה לשחק את הנאיביות הזו. כשאת צעירה, את לא יודעת את כל הדרכים שבהן דברים יכולים להשתבש, אבל אני כבר לא הייתי צעיר והכרתי היטב את כל הדרכים שבהן דברים יכולים להשתבש. היום אני מכיר אותן אפילו עוד יותר טוב".
