שולה מודן, הסופרת ובעלי הוצאת הספרים "מודן", הלכה לעולמה בגיל 81, לאחר מאבק במחלת הסרטן. הלווייתה תתקיים מחר (שלישי) ב-16:45, בבית עלמין קיבוץ גבעת השלושה.
מודן התפרסמה בשל ספרי הילדים והבישול שהוציאה במהלך השנים, חלקם גם הפכו לרבי מכר. ספרי הבישול שהוציאה בסדרת "בישולה" הפכו לפרטי חובה במטבחים הישראלים, והנגישו את הבישול והתרבות הקולינרית לקוראים הצעירים והבוגרים כאחד.
אחייניתה, השחקנית והיוצרת דנה מודן, ספדה לה בפוסט שהעלתה: "שולה מודן הייתה דודה שלי. רק כשגדלתי פגשתי אנשים שאומרים 'אשתו של דוד שלי'. אצלנו לא הייתה הפרדה כזו, זו הייתה קירבת משפחה שלא היה עליה עוררין, זו הייתה קירבה ברורה כמו השמש. היא עמדה לצדי באירועים חשובים רבים מספור, תמיד חיובית, אופטימית, מלאת אור עם נדיבות שלא נתקלתי בשכמותה. הרבה מהארועים אינטימיים מכדי לספר, אבל הנה אחד שאפשר".
"שנת 1978. הייתי בכתה ג׳. ההורים שלי נסעו לשבועיים לחו״ל, אותי ואת רותו אחותי השאירו לישון כל אחת אצל חברה מהכיתה", כתבה דנה מודן. "יומיים אחרי שהם נסעו, עשו בדיקת כינים בבית הספר, יצאתי חיובית ונשלחתי הביתה, שזה מה שהיו עושים אז. איתרע מזלי והחברה שהייתי אמורה לישון אצלה, הייתה הבת של המזכירה של בית הספר. המזכירה שנודע לה מצבי סירבה שאמשיך לישון אצלם. בהעדר אמצעי תקשורת ובהעדר מוח, שלחו אותי הביתה אז הלכתי הביתה. לבד. בגיל שמונה. לשבועיים. למזלי אחרי כמה שעות רותו, שהייתה בכתה ו׳, הגיעה להשקות את העציצים ונדהמה לפגוש את אחותה הקטנה בבית".
"היא ישר התקשרה לשולה, שהייתה אז בת 34 ושולה ישר באה לקחת אותנו אליה", שיתפה דנה מודן ."היא טיפלה בי במסירות ואחרי שהשיבה אותי למצב תיקני, השכיבה אותי לישון בסלון. אני יודעת עובדתית שהיו בבית גם רוני ונירי הבנות דודות שלי, אבל המסירות שלה השאירה לי בזיכרון כאילו היינו שם רק אנחנו. וכששכבתי על המזרון בסלון, וכל הבית היה כבר בחושך, ראיתי אותה מתיישבת לשולחן לכתוב מכתב. היא כתבה וכתבה וידעתי, לא יודעת איך, שהיא כותבת משהו שקשור אלי. שהיא מגנה עלי. בבוקר היא הקריאה לי את המכתב הזועם שכתבה להנהלת בית הספר. שמה לי אותו בתיק ושילחה אותי, בטוחה וחזקה מתמיד, חזרה למוסד הממלכתי. לא היו לי הורים אז בסביבה, אז היא פשוט לקחה בטבעיות את מקומם. אני עצובה אוהבת אותה ומודה לה לעד. העולם גם ככה מקום עצוב ועכשיו הוא יהיה קצת יותר".
מודן נולדה בתל אביב ב-1944 בשם שולה אילני. עם תום לימודיה באוניברסיטת עסקה בהורה, ובהמשך בעבודה סוציאלית.
כשהייתה בת 24 נישאה לעודד מודן, שייסד בהמשך את הוצאת הספרים מודן. ב-1988 פרסמה את ספרה הראשון, ספר הילדים "ליאור בכה כשאמא הלכה" בהשראת בנה, כשבהמשך כתבה ארבעה ספרים נוספים בסדרה.
כאמור מודן התפרסמה בעיקר תודות לספרי הבישול שהוציאה, בהם ספרי הבישול מסדרת "בישולה", "המטבח היהודי" ועוד. בנוסף גם ערכה ותרגמה רבים מהספרים שיצאו מהוצאת מודן במהלך השנים.
בעמוד הפייסבוק של הוצאת מודן נכתב: "בצער אין קץ ובאהבה גדולה, אנו נפרדים היום משולה מודן. שולה, שהייתה סופרת ועורכת, מתרגמת ופסיכותרפיסטית, הייתה דמות מפתח בתרבות ובחברה הישראלית. היא פרצה דרך בתחומים רבים כל כך, ביניהם מקשר קו אחד: עשיית הטוב. בצניעות, במאור פנים, ועם המון הומור, היא יצרה נכסי צאן ברזל שהפכו לחלק בלתי נפרד מכל בית. היא הייתה רעייה, סבתא ואמא מופלאה, והותירה את כולנו בהוצאה יתומים.
"לנצח נתגעגע לחוכמתה, לחיוכה, ולדרך המיוחדת בה נגעה בלבבות והטביעה חותם עמוק על כל מי שזכה לפגוש בה. מורשתה והאור שלה ילוו אותנו תמיד".
בשנת 2016 כתבה רומן ראשון למבוגרים, "מסיבה לילדות טובות", ולפני כשנה פרסמה ספר נוסף לקהל הקוראים הבוגר, "כל יום בולע שמש".
מודן הותירה את בעלה עודד מודן וארבעה ילדים: רוני, נירית, אמיר וליאור, כמו גם נכדים.
