"אם אדולף היטלר היה רואה אותך, הוא היה זורק אותך לתנור כמו את כולנו", אומר אבי, בן למשפחת שוופר היהודיה מ"אז בקיצור", לבת שלו האנה, שאינה יהודיה. "אם את מספיק יהודיה להיטלר, את מספיק יהודיה בשבילי". בסצנה אחרת אבי, כילד, מנסה לשכנע את המשפחה שלו לשחק ב"קאטן". כשהאמא היהודיה מגלה שמקור המשחק בגרמניה, היא פורשת בזעם מהשולחן. שני האזכורים האלה, שניים מיני רבים מאוד, עשויים לעורר לא-מעט הזדהות בקרב צופיה היהודים של "אז בקיצור" (Long Story Short), שעלתה בנטפליקס בסוף השבוע ומתמקדת בחייהם של שלושה צאצאים למשפחה יהודית אמריקאית.
"אז בקיצור" – טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
הומור שואה שחור הוא כבר חלק מה-DNA של כולנו. גם הגאגים על האמא היהודיה הפאסיב-אגרסיבית, שמקטינה את כולם תוך כדי שהיא מתלוננת את דרכה אל הקבר, עשוי לדבר אל לא-מעט ישראלים. אבל מול נקודות החיכוך הפוטנציאליות עם החיים כיהודי, סדרה כמו "אז בקיצור" מעניקה דווקא לצופים הישראלים עמדה ייחודית יחסית: מבט אל היהדות כמו שהיא נחווית מחוץ למדינת ישראל, בקרב היהודים שמנהלים את חייהם בינות לגויים, לא עלינו.
עזבו את זה ש"אז בקיצור" היא חומר לחתונה. היוצר שלה, רפאל בוב וקסברג (יחד עם הקולגה שלו, ליסה הנאוולט), העמיד לעצמו רף מאוד גבוה מלכתחילה כשהעניק לעולם את "בוג'ק הורסמן", אחת מסדרות-הדגל המוקדמות של המזרימה שהצדיקה את רכישת המנוי והפכה סוס סלב מדבר לאייקון. יותר מזה: עבור יהודים בכלל, ואולי ישראלים בפרט, זאת סדרה שמזכירה לנו את מה שאנשי השמאל שכחו ב-1997 - היא מזכירה לנו מה זה להיות יהודים. ולא יהודים בישראל אלא יהודים בחו"ל כלשהו, שאינו פיסת האדמה שכל המקומות בה קדושים והימים יותר קשים מיום ליום.
בארץ, יהדות הפכה לקרדום. אי אפשר לדבר עליה בלי למעוד למגרש הפוליטי: דת ומדינה, גיוס, רבנות, כשרות, הכל כאן הופך לקרב על זהות לאומית, על משאבים, על חוק. אבל בתפוצות, אם נשים רגע בצד את השיח על ישראל, היהדות היא מה שהיא נועדה להיות: תרבות. חגים, קהילה. מחנות קיץ. אוכל. כריסמוכה. חיים במקום שבו אולי לא כולם יהודים אבל יש הרבה סוגים מהם, וכולם טובים בעיני האל. מקום שבו אתה בוחר לשמור על היהדות שלך. לא שחסרים רגשות אשם, שריטות בין-דוריות או מרירות – אף יהדות לא תהיה שלמה בלי כל אלה – אבל יש ביהדות הזאת משהו שפוי שכנראה אבד לאנשים שחיים בארץ הקודש, ואת התרבות והמסורת האלו מנצל בתבונה בוב-וקסברג כדי לספר לנו את סיפור האנימציה של משפחת שוופר: להלן אבי, שירה, יושי וההורים שלהם, נעמי ואליוט, משפחה יהודית כשרה. סיפורם מתפרש על פני ששה עשורים החל משנות ה-60 ועד היום.
3 צפייה בגלריה
רגשות אשם? שריטות בין-דוריות? מכירים, מכירים. מתוך "אז בקיצור"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
היהדות היא דמות נוספת בסדרה הנהדרת הזאת, חשובה לא פחות משאר הדמויות, ואולי אפילו קצת יותר. היא שם ביידיש, בחגים, ברוחניות, ברעיון של זוגות מעורבים, בבר מצווה, בארוחות שישי וכמובן בתסביך האמא היהודיה הטוב והאהוב. עבור מי שהוא לא יהודי היא תספק התבוננות מורכבת להווי היהודי; עבור יהודים בתפוצות היא תהווה קריצה מעוררת-מחשבה ועבור יהודים ישראלים היא תספק חלון הצצה שהוא כמעט מנוחה מהיהדות התובענית שאנחנו מכירים.
ולעניין עצמו: תצפו ב"אז בקיצור". מעבר לעובדה שהיא בנויה על פורמט מנצח – סדרת אנימציה עם פרקים בני 25 דקות כל אחד – היא נהנית מכל האלמנטים ש"בוג'ק הורסמן" נהנתה מהם (אם אפשר להגיד על סדרה שעסקה בסוס דכאוני שהיא נהנתה ממשהו). בתור התחלה היא מצליחה לרסן את הגימיק שהוא דילוג בין זמנים באופן שלא יטריד את הצופה ואפילו ישרת את הסיפור. היא גם זכתה בליהוקי דיבוב נפלאים: ליסה אדלשטיין ופול רייזר בתפקיד ההורים, נעמי ואליוט, ובן פלדמן ("סופרסטור" ו"מד מן"), אבי ג'ייקובסון ("ברוד סיטי") ומקס גרינפילד ("חדשים בשכונה", הבחורה החדשה") בתפקיד הצאצאים, אבי, שירה ויושי.
צופי "בוג'ק הורסמן" מן הסתם יגשו אליה בחשש מסוים, אבל תזכרו שעם הנצח לא מפחד. "אז בקיצור" אמנם פחות מלנכולית וצינית מהסוס ויותר רכה ובעלת חמלה, אבל היא מצחיקה ומרגשת מבלי להזיע או לרתום את התסריט לכרכרת הפאנצ'ים; דוהרת על דיאלוג מהיר ורב-שכבתי וכמו הראשונה גם היא נעה בין הומור סלפסטיק מטופש לדרמה עמוקה וחכמה. היא עושה מטעמים מיחסים בין אישיים ומדינמיקה משפחתית באופן שיגרום לכם לחשוב על שלכם, ולמזלם של כל הנוגעים בדבר היא כבר חודשה לעונה שנייה, אז כנראה שגם אם עומדים עלינו לכלותנו, זה לפחות לא יקרה בעתיד הממש קרוב.
