כשברקע הנחיות הצנזורה הצבאית, העיתונאי האמריקאי זוכה פרס הפוליצר אוון היל, חבר צוות התחקירים של "הוושינגטון פוסט", פרסם אתמול (חמישי) ברשת X את המיקום שבו נפלו טילים בליסטים ששיגרה איראן לעבר ישראל, לרבות קואורדינטות מפורטות. עם זאת, מגבלות הצנזורה - שנועדו לשמור על ביטחון המדינה ולא לספק מידע לאויב - חלות רק על עיתונאים השוהים בישראל, בעוד היל נמצא בניו יורק בעת הציוץ, ולכן אינו כפוף למגבלות החוק הישראלי בעניין זה.
הציוץ של היל, שבו תייג גם החשבון GeoConfirmed המתמחה באימותי מיקום, כלל את הקואורדינטות המדויקות של נפילת הטיל אמש באזור הבורסה ברמת גן ובהמשך הפנה ללינק נוסף ובו "מיקום מדויק יותר" עם נתוני GPS מעודכנים. זמן קצר לאחר מכן, היל הפך את חשבונו לפרטי, כך שכעת הגישה לתכניו מוגבלת למאושרים בלבד.
יש לציין כי במהלך השנים, היל הרבה לפרסם קואורדינטות מדויקות גם בזירות לחימה אחרות, בהן סוריה, אוקראינה ולבנון - כחלק מהניסיונות לנתח פשעי מלחמה ותקריות צבאיות. בשיחות עם ynet, עמיתיו העריכו כי פרסום הקואורדינטות במקרה הישראלי אינו נובע בהכרח מניסיון לפגוע במדינה, אלא משגרה מקצועית שעיתונאים בתחום תחקור המלחמה נוקטים בה לעיתים קרובות.
יחד עם זאת, היל נתפס כמעורר מחלוקת בעיני גורמים פרו-ישראליים ויהודיים בשל סדרת פרסומים שבהם הטיל ספק בלגיטימיות של פעולות צה"ל ובמיוחד בהתנהלותו ברצועת עזה. בחודשים האחרונים צייץ ושיתף עדויות שמשוות את מעשי ישראל בעזה למחנות ההשמדה והנאצים. "אני לא יכול להגיד שהלכתי למלחמה. מלחמה היא דבר שונה לגמרי. לא הייתה מלחמה בטרבלינקה, לא הייתה מלחמה באושוויץ. למלחמה יש שני צבאות. כאן יש אוכלוסייה של בעיקר אזרחים ונשים, שאין להם אפשרות להימלט", שיתף מדבריו של רופא שהתנדב בעזה, "ממטירים פצצות באופן שיטתי מהשמיים. הם היכו בתי חולים, הם היכו עיתונאים. התנאים של עמיתיי שם היו טרגיים".
בנובמבר 2023, למשל, פרסם בטוויטר כי "קמפיין ההפצצות הישראלי בעזה עלול להרוג ילדים בקצב חסר תקדים במאה ה-21". הדברים הללו מתפרסמים על אף ההנחיות שאוסרות על עיתונאי ה"פוסט" לפרסם פוסטים שמביעים תמיכה במפלגה, קמפיין או מדיניות פוליטית. ההנחיות מורות לכתבי העיתון שלא להראות חוסר ניטרליות פומבית ברשתות החברתיות.
בתחקיר חזותי נוסף, טען כי לוחמים ישראלים ירו לעבר קבוצת אזרחים פלסטינים ברצועה במכוון וגרמו למותם של שניים לפחות. גם בביקורתו האחרונה על הסרט Warfare של הבמאי אלכס גרלנד, היל כלל השוואה בין הסצנות הבדיוניות לבין תיעודים מהעימותים האחרונים ברצועה: "בלתי אפשרי לצפות בסצנות שבהן נגמ"שי בראדלי יורים לעבר בתים מבלי לחשוב על התמונות האמיתיות של חיילים ישראלים המחריבים בתים בעזה".
היל נחשב לכוכב עולה בתחום העיתונות החוקרת, ומתמחה במיוחד בשימוש בטכניקות של תחקור חזותי, איתור מידע פתוח (Open-Source Intelligence) ועיתונאות דאטה. הוא בוגר אוניברסיטת קולומביה ולפי פרופיליו המקצועיים, הוא דובר ערבית, עוסק בסיקור נרחב של המזרח התיכון ומשלב בין כלים ויזואליים, ניתוחי וידאו ושיטות גיאוגרפיות מתקדמות לאימות אירועים. הוא התגורר בעבר בין היתר בקטאר, בביירות ובקהיר. כיום הוא מתגורר בניו יורק.
ל"וושינגטון פוסט" הוא הצטרף בשנת 2023 לאחר תקופה בת כארבע שנים ב"ניו יורק טיימס", שם חלק עם עמיתים שלושה פרסי פוליצר בזכות סדרת תחקירים בינלאומיים. בין היתר, סייע לחשוף את תקיפת המל"ט האמריקני בקאבול שגבתה את חייהם של עשרה אזרחים, תיעד את הפצצות בתי החולים בסוריה, והיה מהתחקירנים הראשיים של הפשעים שביצע לכאורה צבא רוסיה בבוצ'ה שבאוקראינה. לפני כן, שימש כחוקר בכיר בארגון זכויות האדם Human Rights Watch בביירות, וככתב של אל ג'זירה באנגלית בניו יורק ובקטאר.
הציוצים של היל ממחישים את הפער שבין הנחיות הצנזורה הצבאית לבין המציאות הדיגיטלית שבה מידע רגיש מופץ תוך שניות - גם מחוץ לגבולות המדינה. ימים ספורים קודם לכן, שיגר הצנזור הצבאי הראשי, תא"ל קובי מנדלבליט, מכתב לעורכי מערכות התקשורת בישראל ולגופי תקשורת זרים הפועלים בה, שבו התריע מפני פרסום מידע מבצעי, תיעוד חזותי או אזכורים של פגיעות. הגרסה האנגלית של המכתב יועדה גם למערכות מחוץ לישראל, לנוכח הנטייה של חלק מכלי התקשורת הזרים לדווח בפירוט רב על מיקומי פגיעות - בין אם בשידורים חיים, ובין אם ברשתות החברתיות.
אך כאמור, בעוד העיתונות המקומית כפופה להוראות החוק ופועלת תחת פיקוח ברור, גופים בינלאומיים ורשתות חברתיות אינן מחויבות לצנזורה - ואינן נתונות לאכיפה ישירה מצד ישראל. המידע מופץ בהן כמעט ללא בקרה, והמדינה מתקשה לאכוף כללים על משתמשים וכתבים מחוץ לגבולותיה.
ב"וושינגטון פוסט" טרם הגיבו לשאלת ynet האם מדובר בציוץ מאושר-מערכתית, והאם דבריו הביקורתיים של הכתב כלפי ישראל עומדים בקנה אחד עם מדיניות העיתון בנוגע לאובייקטיביות עיתונאית של כתביו.
