השחקן והבמאי שמואל (שמוליק) קלדרון הלך לעולמו הבוקר (רביעי), בגיל 75, בעקבות סיבוכים של מפרצת באבי העורקים לאחר שעבר ארבעה ניתוחים. הלווייתו תיערך מחר (26 במרץ), בבית העלמין ירקון, אולם חסד.
קלדרון נולד בשנת 1950, ואת שירותו הצבאי העביר בחטיבה 14 בחיל המודיעין. הוא בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב, ובשנות ה-70 החל את הקריירה שלו כשחקן, כשהשתתף בהצגות "שכול וכישלון", "טיפולים אחרונים" של א. ב. יהושע והפקות נוספות בתיאטרון חיפה.
במקביל לקריירה שפיתח כשחקן תיאטרון, עסק בבימוי ובלימודי משחק באופן פרטי, כמו גם כמורה בבתי ספר יסודיים ותיכוניים.
בין ההפקות המצולמות שהשתתף בהן בשנות ה-70 נמנות "לא ביום ולא בלילה" (1972), סרט הטלוויזיה "פרקי אליק" (1974), "הצילו את המציל" (1979) ו"חפיף" (1978) לצידם של זאב רווח וליאורה טיקוצקי בתפקידים הראשיים.
כמו כן, השתתף ברבים מסרטיו של עמוס גיתאי בהם "זכרון דברים" משנת 1995, "זירת הרצח" (1996), "יום יום" (1998), "קדוש" (1999), שיחק בתפקיד הראשי בסרט "קיצור תולדות האוהבים" (1996), השתתף בהפקת הטלוויזיה הדוקומנטרית "ועכשיו מה?" (1998) שמשחזרת את חייו של מדריך טיולים, ובסרטו של גדעון קולירין "צור הדסים" (1999).
גם בשנות ה-2000 המשיך לשחק בהפקות רבות, הבולטות שבהן הן "ההסדר" (2000) בבימויו של יוסף סידר, גילם את שמעון פרס ב"מרס תורכי" משנת 2001, שיחק בסרט "האסונות של נינה" (2003) בבימוי שבי גביזון, כתב, הפיק ושיחק בסרט "תגובה מאוחרת" (2004) התארח בתוכנית "שוטטות", "נויורק" (2012) ו"כפולים" (2015).
קלדרון השתתף גם ב"מינכן", סרט הקולנוע והדרמה ההיסטורית בהפקה אמריקאית-קנדית בבימויו של סטיבן ספילברג.
בשנת 2007 ניהל קלדרון מאבק עיקש ומתוקשר נגד מדיניות הרוטציה והכהונה הארוכה מדי של מנכ"לי התיאטראות בישראל.
עוד יצר ושיחק בסדרת הטלוויזיה "תיבת נח" משנת 2009 ששודרה בערוץ 2, שיחק בסרט "מנפאואר" (2014) ובסדרה "תא גורדין" (2012-2015).
קלדרון הותיר אחריו את אשתו אילנה, בנו יונתן ושני נכדים.
